+ תגובה לאשכול
תוצאות 1 עד 4 מ 4

אשכול: "אנחנו החרדים האמיתיים ונהפוך את המדינה כשצריך"

  1. "אנחנו החרדים האמיתיים ונהפוך את המדינה כשצריך"

    אנחנו החרדים האמיתיים ונהפוך את המדינה כשצריך

    אנשי הפלג הירושלמי משתמשים בתקציבי מדינה כמו אחרוני פעילי המפלגות החרדיות, אבל מתכחשים לחוקיה וסמכותה כמו נטורי קרתא. חשוב להם שלא יקראו להם פרזיטים, אבל יותר חשוב להם שלא יאהבו אותם

    עינת פישביין 2 נובמבר 2017


    [/COLOR]
    “אנחנו החרדים האמיתיים, זה ברור”, אומר ב’, איש הפלג הירושלמי, “אנחנו נלחמים על זכות הקיום, על דעת הרבנים שהיו ונפטרו. גדולי הדורות הקודמים היו בעד מידור הציבור מהחילוניות, והם הקצינו את הדעות נגד המדינה. לוקחים תקציבים ומצביעים לכנסת, אבל נזהרים שלא להתערבב יותר מדי. פעם המפלגות החרדיות קיבלו מהרבנים הוראות ברורות: להפוך את העולם על כל חילול שבת קטן בחסות המדינה, לפרק ממשלות אם צריך, לאיים.
    “אחרי שהם נפטרו באו עסקנים בשם רבנים שהציעו חצרות יותר ליברליות, והכל נפרץ: בגיוס, בכותל, בשבת. ההבדל היום הוא בין מי שהולך לקראת הציבור החילוני ומנסה בשתדלנות וחנפנות להשיג אינטרסים, לבין מי שדוגלים שצריך להילחם על כל דבר ולא ללכת בכפפות של משי, להנהיג את הציבור ביד תקיפה, להילחם ולשמור על העדה. לא מוותרים על כלום, גם אם מפסידים דברים בדרך. אלה אנחנו”.
    הפלג הירושלמי של הרב שמואל אוירבך הוא זה שמבעיר בשבועות האחרונים את הרחובות וחוסם את עורקי התנועה בירושלים בגלל דרישת צה”ל מבחורי הישיבות שלו לא להתגייס, רחמנא ליצלן, ואפילו לא לעשות איזה מסלול חרדי או שירות לאומי או סתם חיול ושחרור, אלא פשוט להתייצב בלשכה ולקבל את הפטור שלהם. אנשי הפלג סופגים מכות משוטרים ומרגישים את נחת זרועם של אמצעי פיזור הפגנות השמורים לרוב לפלסטינים בשטחים, כמו מכת”זיות ולאחרונה גם “הבואש” הנודע לשמצה. “אפילו ערבים בורחים מהבואש – ואנחנו נשארים”, אומר ב’, “זו האידיאולוגיה החרדית במיטבה”.
    מתינות לא תמצאו פה. כרזה של הפלג הירושלמימילא בואש, שולחים להם שוטרות וחיילות בתקווה שנוכחות נשית תרתיע אותם, והם לא זזים. “האידיאולוגיה חזקה מהכל”, מחייך ב’, “לא מתקרבים אליהן חלילה, אבל לא נברח”. הם לא חוששים להיעצר, לא על עריקות ולא על חסימת כבישים. בשבוע שעבר, אחרי שעצרו כמה עשרות מהם, הקימו מאות “בני תורה” ישיבה מאולתרת מול כלא 6 בעתלית בדרישה לשחרר את “אסירי עולם התורה”, וכנראה שהיו נשארים שם עד היום אם העצורים לא היו משוחררים במהרה. ולא, אין להם כל כוונה להגיע לפשרה או לפתרון בנושא. להיפך.
    הטענה “אנחנו החרדים האמיתיים” היא מכה מתחת לחגורה שמכוונת לציבור החרדי בכלל ולציבור הליטאי שממנו הם התפלגו בפרט, אבל היא פוזלת גם אל החילונים, ושם המסר שלה מאיים הרבה יותר. החרדים הרי מורגלים בסכסוכי חצרות וחסידויות, בחרמות, במאבקי ירושה אכזריים (גם הפילוג הליטאי שהוליד את הירושלמים לפני כחמש שנים יושב על סכסוך בן עשרות שנים), ואחדות האינטרסים שלהם בסופו של דבר מנצחת. החילונים לעומתם, מאמינים בתהליך, ב”התפתחות”, בחתירה לקראת עתיד, והם מקבלים כאן מסר הפוך לחלוטין לכל מה שהם מסוגלים לחיות איתו: מה שהיה הוא שיהיה, ואפשר ללכת עוד יותר אחורה. למה? כי ככה זה. זה מאלוהים.
    הסכסוך הגדול

    הקרע בעדה הליטאית, שהוא עמוק היום עד כדי כך ששני הפלגים אינם מתחתנים זה עם זה, נולד בסך הכל לפני חמש שנים, עת הלך לעולמו הרב יוסף שלום אלישיב. אלישיב היה ממשיך דרכו של המנהיג הרוחני הרב ש”ך, שהיה מקובל על הליטאים כולם למרות הקרע בעדה שהולך שנים אחורה. הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, המתון יחסית, מנהיג מאז את הרוב הליטאי (הרב הוא בן 104, ובימים האחרונים מאושפז בטיפול נמרץ), והרב שמואל אוירבך עומד בראש קבוצת המיעוט שהפכה לפלג הירושלמי.
    הרוב מונה כמאה ועשרים אלף בעלי זכות הצבעה. המיעוט מוערך (על ידי עצמו) בכשלושים עד ארבעים אלף מצביעים, ויש לו כבר מוסדות משל עצמו. עמדתו הנוקשה של אויבך מתבטאת בעיקר בנושא הגיוס שהוגדר על ידו “גזירת שמד” – שם הוא מתנגד אף להתייצבות לקבלת פטור, וכן בהתנגדות להכשרה תעסוקתית לאברכים.
    הצעד הראשון של השתלטות, לטענת הפלג, היה מיד לאחר מותו של הרב אלישיב, כשתומכי שטיינמן תפסו לילה אחד את עיתון הליטאים “יתד נאמן”, שביטא עד אז את עמדותיו של הרב אוירבך, פיטרו את אנשיו והפכו אותו לביטאון של רבם. המודחים מיהרו והקימו את “הפלס”, ביטאון הפלג. סביב שני העיתונים האלה, המחולקים מדי בוקר לכמה אלפי מנויים (אבל נקראים עד הצהריים על ידי עשרות אלפים) הרוחות סוערות במיוחד. יש חרמות עליו, היו מעצרים של בכיריו בטענו שאיימו על מפרסמים כדי להסיר את החרם, ולפני כמה ימים עלה בטוויטר העתק של חוזה לדירה שבו נדרש השוכר להתחייב שלא להכניס את “הפלס” לבית.
    בגלל קוטנו של הפלג אין לו ייצוג פוליטי בכנסת, אולם בבחירות המקומית ב-2013 אנשיו התמודדו ברשימות נפרדות מהרשימות הליטאיות בירושלים, בבני ברק ובמודיעין עילית.


    “ההפגנות יפסקו ברגע שהמדינה תבטל את כל המושגים שהכניס חוק לפיד, וזה שוב יהיה רק לבוא, להגיד ‘דיחוי’ ולחזור”, אומר ב’. “אני הייתי הולך ללשכת גיוס עם טופס מהישיבה חתום על ידי ראש הישיבה, תצהיר מעו”ד שהיה מגיע לישיבה וחותם במאסות, מגיש את שני הטפסים פעם או פעמיים בשנה ומחדש את זה, מקבל דחייה לשנה, ובגיל 30 יום אחד מגיע פטור בדואר.
    “עכשיו יש את הממ”ח – מרכז מיון חרדים – שם יושבים חרדים שהתגייסו לכל מיני תפקידים, במימן משרד הביטחון ובגיבוי המפלגות החרדיות, והם מנסים להערים קשיים על מי שיצא לחו”ל, או לא קיבל מכתב בתאריך שלו. הם משכנעים את הבחורים: ניתן לכם כסף, ללמוד כמה שתרצו, לא יהיו בנות, תרגיש כמו בישיבה, תצאו מפה עם כסף וסיכוי לחיים טובים יותר. אתה נכנס לשם, לעשר דקות בערך, ודנים בשחרור שלך”.
    אבל מה הסיפור להכנס ללשכת גיוס, להגיד “לא רוצה”, ולצאת עם פטור?
    ב’: “אנחנו לא מכירים בחוק שכולל בתוכו מכסות, יעדים, סנקציות פליליות, ממ”ח, ואת זה שבחורי ישיבה יהיו על שולחן הדיונים, כי בכל מה שנוגע לתורה אין למדינה שום זכות להחליט. זה כמו שתאסור לבנות סוכה או תכריח לחלל שבת בבני ברק – זה חוק? בבסיסו של החוק הזה מונחת ההחלטה לרוקן את הציבור החרדי, לחלן אותו, לקחת את החלשים. כל מי שמתייצב, משתף פעולה עם החוק הזה”.
    הפרינציפ ברור, אבל בפועל לא מגייסים אתכם
    “לפני הכל, זה לא מדויק שאין גיוס של חרדים. יש מכסות ויש סנקציות פליליות, ויש שר ביטחון – ליברמן – שמפעיל אותן, הוא עושה חרם מודעות על ‘הפלס’ (ביטאון הפלג, שהתפלג כאמור מ”יתד נאמן” הליטאי -ע”פ), ויחד עם הסגן שלו ח”כ אלי בן דהן הם בראש הלוחמים בנו. במחזור האחרון 3,100 חרדים התגייסו לצבא”.
    אבל מי שלא רוצה להתגייס לא מתגייס
    “הנקודה בלב המחלוקת היא על אלה שקשה להם ללמוד, על החלשים. בממ”ח יושבים חיילים חרדים עם תמונות של רבנים וחיילים חרדים מכל מיני פיקודים. החזקים – לוקחים מהם דיחוי ושולחים אותם, ומנסים לתפוס את המעמד הסוציואקונומי החלש. איך קולטים את החלשים? יש שם ציידים שתופסים אותם. רואים שהוא מהפריפריה, רואים איך הוא לבוש, ואז משכנעים אותו.
    “גפני אומר בכל ראיון שהוא בעד שילמדו ונגד הגיוס ואז פתאום אומר בשקט, או כשהוא מדבר לחילונים, מי שקשה לו ללמוד או לא יכול… ה’מי’ הזה קצת רחב. הם נותנים אופציות. יש הרבה שנים מכללות חרדיות, נכון? אנחנו תמיד היינו נגד עבודה, אבל מישהו שהיה הולך לרב ואומר ‘אין לי הרבה כסף, יש לי הרבה ילדים, מצוקה’ – היו אומרים לו ‘לך תעבוד’. זה תמיד היה ככה. ברגע שאתה נותן פרסום בעיתונות חרדית ללימודים ולעבודה – אתה מציא אותם לעבודה בסיטונאות, ואנחנו מלכתחילה רוצים לשמור את כולם במסגרות תורנית, בגטו החרדי, לגישה הזו שותפים כל החרדים כאחד. כשאני אומר שהכל נפרץ לזה הכוונה, לתת גושפנקא לדברים מיוחדים לחרדים, נגיד ‘נח”ל חרדי’, שעלולים להוציא את כולם בסיטונאות למעגלי עבודה וגיוס.
    “שאר הליטאים מצהירים בכל מיקרופון אפשרי שהם בעד לימוד תורה ל’מי שיכול’. ומי שקשה לו ולא יכול? הם רוצים למצוא חן בעיני החילונים ולהראות שגם הם מקריבים קורבנות ולוקחים חלק. על זה חינכו אותנו?! 30 שנה הרבנים חינכו אותנו בדיוק נגד זה”.
    “להילחם על כל בחור”. הרב שמואל אוירבך צילום: משה בלויואולי מי שאתה מכנה “חלשים”, זה באמת פתרון טוב עבורם?
    “היה בחור לפני שנה או שנתיים שעצרו אותו באילת, סיפרו שיצא ממסיבה, גילו שהוא עריק. כל הפלג הירושלמי יצא להפגנות כשהוא נעצר. אמרו לנו הרבנים האחרים, מילאו את העיתונות החרדית: ‘אתם לא מתביישים? בשביל בחור שמבלה באילת אתם נלחמים?’ ואז הרב אוירבך אמר ‘כן, כן, בשביל בחור שנפל, שחטא, יהודי, צריך לעזור לו’. נלחמים על החלשים כמו על החזקים”.
    יכול להיות שההתעקשות הזו היא הפגנת כוח שהסיבות שלה פנימיות לגמרי, מאבקי כוח בין פלגים וחצרות שהציבור החילוני הוא סתם כלי משחק בהם?
    “זה מאבק כוח, אבל עקרוני. החרדים עשו הסכם בשתיקה סביב הגיוס, ואז נהיה אויב משותף לליברמן ולמפלגות החרדיות – הפלג הירושלמי. אנחנו מעלים כל הזמן על סדר היום הציבורי את הגיוס, והם רק רוצים להשתיק, להעביר את זה מתחת לשולחן. החרדים אמרו שזה הרע במיעוטו, שבג”צ לא יגיד שיאללה מגייסים את כולם. הרב אוירבך אמר: ‘אם אתם משדרים חולשה ודרכי נועם ואין לנו כוח להילחם – המדינה רואה את זה. אם תשדרו כוח, הם יתקפלו’.
    “תראו, במקרה של הכותל למשל הח”כים החרדים היו בעד לתת לנשות הכותל מה שרצו, אבל הציבור החרדי זעק אתם נצמדים לכיסאות ומוכרים את כל התורה שלנו. הם אמרו ‘לא, משיגים ככה תקציבים, אנחנו מחסום בפני לפיד’, ואנחנו אומרים להם, בשם הדאגה לעולם התורה אתם מוכרים את התורה במכירת חיסול.
    “תראי רגע את מאבק הכוח מהצד השני: כל האלה שעוצרים אותם לכלא הצבאי, הם הרי לא נקראים עריקי גיוס אלא עריקי התייצבות, יש 40 כאלה בכלא, שפוטים במשפט צבאי ל-10 עד 30 יום. יש להם דיחוי ופטור שמחכה להם בלשכה. על מה עוצרים אותם? הרי לא על עריקות, אלא על אי התייצבות לקבלת הפטור – למה זה כל כך חשוב להם???”
    למה?
    “כי ההתייצבות היא החיול והשת”פ עם החוק, וזה מה שחשוב לצבא, הרבה יותר מהגיוס לצבא. לשדר שההתייצבות היא חובה וקודש. וההפגנת שלנו באות לשדר – למה אתם גורמים לנו לצאת לכבישים? זה לא נכים שרוצים כסף, או אנשים שפיטרו אותם מהעבודה, אז למה זה כל כך חשוב לכם לעצור אנשים – אם גם ככה לא הולכים לצבא?”.
    פוסחים על כל הסעיפים

    מזווית הראייה של הרוב החילוני, הדבר המקומם בזרם הירושלמי הוא שהם פוסחים על שתי הסעיפים (אוחזים במקל בשני קצותיו, אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה ותוך כדי רוקדים על כל החתונות). מצד אחד, הם אינם מתנתקים מהמדינה, שקועים עד צוואר בפוליטיקה (כרגע בעיקר מקומית, אבל רק בגלל חולשה מספרית), ונאבקים על תקציבים וקצבאות מהממשלה. מצד שני, הם לא מוכנים “לתת למדינה” כלום – לא גיוס, לא עבודה, לא לימודים, ולא תקווה של “יציאה מהגדרות” בעתיד, אלא להיפך – הקצנה והתכנסות.
    הישיבה המאולתרת מחוץ לכלא 6. צילום: משה בלוישלחתי לידיד איש הפלג את מאמרו של חיים הר-זהב במקום נגד גיוס החרדים. “זה לא ההשקפה הצרופה של החרדים”, כתב בחזרה, “אבל בהחלט היה כיף לקרוא… ההשקפה הצרופה גורסת תנו לנו להישאר עניים. לא רוצים לעבוד. רק ללמוד. מי שייצא לעבוד לא יכעסו עליו. אבל לא מלכתחילה כל הדבר הזה… אצלנו גם נגד אקדמיות ותארים”.
    העדה החרדית, קיצונית ומשונה ככל שהיא נתפסת, עם השוליים הקיצוניים של נטרי קרתא ותולדות אהרון, מסרבת לקחת כל חלק בשלטון הישראלי, מנותקת מהפוליטיקה ומתקציבים, לא מצביעה בבחירות וחיה מתרומות מחו”ל, מנהלת את חייה ביקום מקביל – וכמעט בלתי אפשרי לטעון דבר מה כנגדה.
    שלושת הזרמים החרדיים, ברמות אלה או אחרות, בעיקר בדמות חברי הכנסת שחלקם ותיקים והם חלק אינטגרלי מדברי ימי הכנסת ומחיינו (גפני, דרעי, ליצמן ואחרים), מתקשרים עם הישראליות: מרבית חברי הכנסת של ש”ס שירתו בצבא, גם חסידים וגם ליטאים לוקחים חלק במסלולי הגיוס, הלימודים והעבודה, במספרים קטנים אבל המאסות הולכות וגדלות.
    הירושלמים מתייחסים למדינה כאילו הם בני העדה החרדית, אבל שואבים ממנה תקציבים ונוהרים לקלפיות כמו אחרוני הפוליטיקאים החרדים של שנות ה-80. ותן בלי קח, או קח בלי תן – זה משהו שהישראליות החילונית לא מסוגלת להכיל.
    “החרדים באים ואומרים לחילונים ‘הנה, אנחנו כמוכם, לא פרזיטים, יוצאים לעבודה, מקווים שאז אולי החילונים יאהבו אותנו”, אומר ב’, “אבל האמת היא שזה לא ככה, וזו אחת מנקודות החיכוך הגדולות. הדעה הרווחת אצל חילונים היא הסתכלות עלינו כפרזיטים שלא עובדים ומשתמטים והם מממנים אותם. אי אפשר לגשר על הפער עם החילונים, אם לא תהיה כמוהם. תמיד הם יגידו ‘הם ככה ולא מתגייסים ופרזיטים’, מאז שאני ילד אני זוכר את עצמי עולה לאוטובוס ואנשים אומרים לי ‘הילד שלי מת בשטחים ואתם לא מתגייסים’. כל עוד הדברים לא ישתנו, גם יעדים של 3000 בחורי ישיבות לצבא לא ישנו. הם יגידו, למה רק 3000 ואנחנו בהמונים?
    “הממשלה מצהירה בכל החוקים שלה ובתשובות לבג”צ שחלק מהגיוס זה כדי להוציא חרדים למעגל העבודה, שיהיו כמונו ושיתרמו. נגד זה הפלג הירושלמי זועק: אתם משתפים פעולה עם המדינה שרוצה לעשות אותנו חילונים”.
    ואולי מרצ הכי קרובה אלינו

    “מי האויבים הגדולים שלנו?”, מחייך ב’, “את מתכוונת אחרי הח”כים החרדים, כן?”. יחסו של הפלג הירושלמי לפוליטיקה הישראלית נע לאורכה ולרוחבה של הקשת הפוליטית באופן מרתק, ורשימת האויבים הגדולים, לא לפי הסדר, כוללת את יאיר לפיד (“שונא חרדים לארוחת בוקר”), שר הביטחון אביגדור ליברמן (“מגדולי הלוחמים בציבור החרדי, מכה בנו בכל הכוח”), סגנו אלי בן דהן מהבית היהודי, כל הבית היהודי, וכמובן הח”כים החרדים.
    לפיד, שמדורג כרגע במקום הרביעי החלש יחסית (אין דין ישיבה בממשלה כדין אופוזיציה), הוא “מלך הלילה” של הפלג, אויב בן אויב, האיום הגדול שאורב תמיד. ועדיין, ב’ מהרהר לפתע, “אולי עדיף לנו שלפיד ייקח את הבחירות הבאות. ברגע שהא יהיה במוקד השפעה הציבור החרדי יתאחד שוב ויבין שאנחנו לא האויב. שיש לנו אויב משותף. שאי אפשר להמשיך ללכת בין הטיפות ולהכשיר את מה שהוא עושה בדרכי נועם”.
    ליברמן, המוביל, פגע בבטן הרכה כשפנה למשנה ליועמ”ש דינה זילבר והשיג חוות דעת שמאפשרת החרמת מודעות ממשלתיות מ”הפלס”, וגם בשאר ימות השנה הוא מצליח לטענת אנשי הפלג לשתף פעולה עם הח”כים החרדים נגדם. “הם מזמינים אותו לישיבות, מארחים, עושים לו כבוד”, אמר ב’ בבוז, “שניהם כרגע רוצים להשתיק את עניין הגיוס. החרדים מקווים שבג”ץ לא יחמיר את החוק, ליברמן ובן דהאן רוצים לגייס בשקט”.
    בבחירות האחרונות השתחררו אנשי הפלג הירושלמי מחובת ההצבעה לדגל התורה הליטאית. הרב אוירבך שקל אפשרות לתמוך באלי ישי שהקים את יחד, אבל החיבור שלו לזרם הדתי לאומי ולגורמים כמו ברוך מרזל ונוער הגבעות הרתיעו אותו. “זה לא אנחנו”, אומר ב’, “הם שונים במהות לגמרי מהחרדים, כמעט ואין שיתוף פעולה אפשרי. אני כבר לא מדבר על הדיל שבנט סגר עם לפיד בנושאים דתיים, אלא מהותית: להם חשוב יישוב ארץ ישראל וכל השאר שימות. שימותו אנשים על קידוש הארץ. לנו התורה יותר קדושה מהכל, מבחינתנו אפשר גם למכור את הארץ ולסגור אותה, רק לא לפגע בתורה, ובטח לא לקדש אותה על חשבון החיים או למות בשבילה”.
    לא פוחדים ממאבקים. צילום: שאטרסטוקאם אתם מחפשים חברים לא ציוניים, יש עכשיו טענות נגד מרצ בעניין הזה
    “את צוחקת? לפני כמה חודשים הייתה תקופה שהמשטרה הייתה מכניסה חייל חרדי למאה שערים, עושים פרובוקציות ומכסחים את הציבור שבא להגן עליו. היחידה בכנסת שעשתה רעש הביאה את זה לדיון הייתה ח”כ תמר זנדברג ממרצ. בבחירות טענו שבגלל שהפלג לא הצביע נוסף מנדט למרצ וככה היא נכנסה, אז אולי נעשה כאן צדק. אני גם מסכים שמרצ יותר קרובה לציבור החרדי במובנים מסוימים. ח”כ גפני יגיד לך שהרב ש”ך היה שמאלני, בעד אוסלו, במובן הזה הרבה מהציבור שמאלני. מצד שני, עד שלפיד לקח את הכתר מרצ הייתה מובילת המאבק נגד הציבורי החרדי”.
    אם עברנו לדבר על אלימות, חייל חרדי אמיתי שמנסה לחזור הביתה – לא נתקל באלימות שלכם?
    “פיזית ודאי שלא. יש העלבה מה שנקרא, לצעוק לחייל חרדי חרד”ק (חרדי קל דעת, נשמע גם כמו חיידק – ע”פ), אבל זה יותר במאה שערים, בעדה החרדית. זה מנסה להיכנס לרחובות שלנו ולא ממש מצליח. פחות מפריע למרחב הציבורי החרדי שהתגייסת, כמו שזה שאתה הולך ברחוב ומתגאה בזה. אני לא רוצה שהילדים שלי יראו אותו וזה יגרום להערצה. אנחנו מתנגדים גם לימי קהילה של המשטרה, שמביאים שוטרים ומראים לילדים איך יורים ועוצרים. זה מעורר הערצה לכוחות הביטחון ואנחנו נגד, שלא תהיה לא חייל ולא שוטר כשתהיה גדול”.
    אתם מרגישים החמרה באלימות כלפיכם?
    “אצלנו אין לנו בעיה להיעצר, זה על קידוש השם מה שנקרא, אבל האלימות זה לא יאומן. דורסים מפגינים עם מכת”זיות, מתיזים את הבואש על כל מי שעובר, יש טענה שמאז שהמפכ”ל רוני אלשייך נכנס זה החמיר, אני לא יודע. לא משנה אם עוברי אורח או עיתונאים, פשוט נכנסים בנו בכל הכוח, על כלום, על בנאדם שעובר כביש”.
    אתם לא היחידים שסובלים מאלימות משטרתית
    “ברור, זה כל האוכלסיות המוחלשות, גם כלפי ערבים לדעתי. רימוני הלם עוד לא ניסו עלינו”. ב’ מקשיב בעניין לתיאור האלימות וירי הרימונים לתוך קהל מפגיני המאבק האתיופי בכיכר רבין לפני כשנתיים, “אבל יש לי הרגשה שזה הולך להגיע”.
    אתה מרגיש סולידריות? אולי אפשר לפעול יחד בנושא?
    “בגלל זה אני צריך פתאום להרגיש סולידריות? אחווה של חלשים? אני רואה איך מתייחסים להפגנות שלנו, לעומת שני נכים שחוסמים כביש בכניסה לעיר ומה מבקשים? כסף. אצלנו זה 200 איש שזועקים על זה שהחבר שלהם נעצר! שם המשטרה מנתבת לכבישים אחרים, אצלנו מודיעה שתפעל באפס סובלנות כלפי ‘המתפרעים שמסכנים חיי אדם’. זו אפליה מדהימה, אפילו באלימות של המשטרה”.


  2. #2
    אייל אורח

    אמת הפלג הירושלמי מעורר אותי ורבים שהתורה היא אמת ולא נכנעים למודרניזציה

    אמת

  3. #3
    כשם אורח
    כשם שנמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שינו נשמע

  4. #4
    מוטי אורח
    אנחנו אתכם גם אם לא יוצאים להפגנות תמשיכו לעשות קידוש ה' תעשו מה שביכולתכם והציל את עם ישראל מהצבא הטמא והמסואב הזה


+ תגובה לאשכול
  • חלון צ'אט
    משתמשים פעילים: 0
     
  • שים לב: N/A
    Loading...
 

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •