קלבסה אמר:
לא מבין למה נלחמים נגד נשות הכותל שחובשות כיפה ולובשות טלית. (האמת שרק המיזרוחניקם נלחמים)
הנה יש לנו כאן גברת שחובשת פראק ומדברת בחוצפה על גדול הדור. כאילו היה חניכה שלה.
דרך אגב אני בטוח שההורים של בעלה בכו ימים ולילות על הצעדים שהוא עשה כשעזב את האוניברסיטה
ואת חיל האויר הנוחים והשלווים והלך לישיבה קדושה. וגם ההורים של תלמידיו לא ישנים לילות על מה שבניהם חוללו להם בהשפעת הרבנים.
הבחור יושב ולומד ב"ה. והרבה בחורים מהסוג שאת מתארת. לאחר השקעה של שנים בהם ובהוריהם נופלים כפרי בשל בלשונם החלקלקה של הגייסים בלשכות.
מה שיפה אצל הנורבגים שלפני ארבע שנים כשבוטל חוק טל הם המשיכו להתייצב למרות שנקבע להם זמן לחיול לאחר פסח. כי אין מה לעשות נגד החוק. ולולי ההפגנות ואי ההתייצבות של בני התורה היו מחיילים אותם. ובמקום להודות שמלכתם נעשית ע"י אחרים. הם משמיצים מעל כל במה אפשרית.
א. היא לא כותבת נגד גדול הדור, נתי גרוסמן ושאר הפושטקים שמסובבים את הרב אוירבך אינם גדולי הדור.
לכם מותר, כי אתם כותבים רק נגד העסקנים... אז למה לה אסור לטעון שמסובבים בכחש את הרב אוירבך?
ב. מה אתה מקשקש בשכל על מלאכתם נעשית בידי אחרים?
אפילו סאטמר אהרוני וזאלוני התנערו מההוראה המטומטמת של לא להתייצב, והבינו שזה רק יגרום לחלשים ללכת יותר לצבא, חבורת רשעים.
וכמו שכתבה הרבנית תליט"א:
"בו בזמן שבבית טולידנו תאניה ואניה - בני הבית שבורים ולא יודעים את נפשם מרוב צער - בירושלים, בחצרו של ר' שמואל אויערבך מנהלים ״חינגאות״ סביב תפיסתו של הנער.
יש בידם בשר תותחים לנהל על גבו מלחמות,
״אסיר עולם התורה״ זועקים הפעשקווילים. 'נצא להפגנות, נאבק, נילחם'".
"ואני שואלת: על מה?? והלא אתם הכנסתם אותו לשם?! והשאלה הזאת רוויה בדם תמצית לבי, משפחה שבנתה את עצמה בכזו נקיות וישרות, למה להרוס בהינף יד את היציבות של הבית ולהכניס אותם למחול שדים שכזה?".
"ומה עלה בגורלו של הנער? כאן האבסורד הגדול!!! ללכת ללשכת גיוס, לבצע הליך שלוקח לא יותר מחצי שעה - על זה נזעקו 'שומרי החומות' והרעישו עולם, זה 'יהרג ואל יעבור', אבל
להימצא למעלה מ-50 יום בחברת פושעים מסוממים חלאת החברה הישראלית החילונית, לקבל השפלות יומיומיות מנשים מפקדות שיחסן אליך כאל אסיר שפל ומבצעות תרגילי השפלה כדי לשבור את רוחך, חיילות שמסתובבות בשטח בלבוש לא צנוע - זה לכתחילה, זה ״קידוש ד'...".
"הנער שקבל עידוד בלתי פוסק מהחצר הירושלמית האמין שהוא עושה קידוש ד', והוכנס מאחורי סורג ובריח. לליל הסדר קיבל ישראל מאיר חופשה מבית הסוהר והגיע לביתו, במוצאי החג ביקשו אותו להגיע לביתו של ראש הישיבה הרב שמואל אויערבך, האם התנגדה לכך ואמרה: ׳'אנחנו לא צריכים את הפרסום והחגיגות',
אך מבית ראש הישיבה נאמר שר' שמואל אומר שלא צריך לשמוע לאימא.
הנער נסע ללא ידיעת אימו לביתו של הרה״ג ש. אויערבך במכונית שרד, 'לימוזינה' בלע"ז, והתקבל בכבוד מלכים בשירים ובזמירות, 'אסיר עולם התורה'".
"מה יעשה נער שעלה לכותרות ומפטמים אותו בכבוד ובתהילה, ודאי שהדבר ערב לו ובפרט שהעטיפה לשם שמיים - וגדול הדור מחזק את ידיו. על זה נאמר: מפטמים עגלים על מנת לשוחטם. וההמשך היה, למחרת החג שהנער חזר לבית הסוהר הצבאי, מהר מאוד הבין שהוא בצרה גדולה. אביו ואימו התרוצצו מדיון לדיון, בבית המשפט נאמר להם שיש לו עורך דין מצוין ששכרו לו מטעם החצר. ההורים פנו אל העו"ד והלז אמר להם: אין לי אישור לדבר אתכם, לא אתם לקחתם אותי כעו"ד. האם התחננה לפניו 'אנחנו נשלם לך, תעזור לנו'. ברגע של אמת אמר לה העו"ד
שבעצם שולחיו מעוניינים שהוא לא ישתף פעולה עם ההורים. העורך דין היה בבחינת כסות עיניים, ותפקידו היה לשרת את האינטרסים של ה'קנאים'
לדבר ד׳. התרוצצות בלתי פוסקת מביקור לביקור בבית הסוהר הצבאי ומדיון לדיון בבית המשפט, אילצו את האב ר' שלום טולדנו הצדיק לסגור את הגמרא ושברו את ליבו".
"סוף דבר,
הבחור איבד את מעמדו כבן ישיבה ולמעשה מעמדו כחייל לכל דבר.
הבחור התחייב להתגייס לצבא תוך 25 יום ובאם לא יתייצב דינו כעריק, באם ייתפס עתיד שוב להיכנס לבית הסוהר הצבאי כאחד העבריינים על החוק.
כאשר ביקשה האם את עזרתם של חבר הקנאים לדבר ד׳ לעזור לה בסבך, נענתה 'אנחנו לא יכולים לעזור'".
"יש לציין שלאחר 55 יום לשהותו בבית הסוהר הגיעו ההורים לקחת אותו הביתה, והנה הם פוגשים בקבוצה הירושלמית שדרשה בתוקף לקחת אותו לירושלים לחגוג את שחרורו. אמו של ישראל מאיר עמדה מולם ואמרה: 'את הנזק כבר עשיתם
עכשיו אתם רוצים לרקוד על הדם???
', ענה לה אחד מאנשי החצר הירושלמית: 'ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם'. ענתה להם האם:
'אני בישלתי אותו? אתם בישלתם אותו'
".
"ואנחנו עדיין בעיצומה של הדרמה: הנער חזך לישיבה אך הוא שרוי בחרדה עצומה מה יילד יום. בשבת שלאחר חג השבועות נסעו רוב מנין בני הישיבה לביתם, והוא לא יכול היה להגיע הביתה מחשש שמא ייתפס. היה עליו לחפש מקום מסתור. גם בני המשפחה שרויים בחרדה גדולה והאירועים הקשים השאירו את חותמם על בני המשפחה שמרגישים
קרבן לדמגוגיה זולה. האם מוכנה לספר באופן אישי לכל מבקש את העוולות הנוראות שנעשו לבחור ולמשפחה. היא מרגישה שאט נפש כלפי צבור שצועק קידוש ד' ועושה חילול ד' בלי סוף ומרחיק בנים תועים מאביהם שבשמים. ברגע של אמת אמר להם העו״ד שלולי הרעש התקשורתי וההפגנות הפרועות היה יכול להוציא את הבחור בקלות מן הסבך
".
"את המכתב אני כותבת בלב דומע, שנים של עמל לקרב יהודים לאביהם שבשמים. שנים של השקעה ומסירות לעזור לבתים להיבנות בתמימות ובישרות, הבית של משפחת טולידנו נבנה במסירות נפש עצומה ללא תמיכה משפחתית. בית של לשם שמיים. באים אנשים ובזדון ליבם מנצלים תמימות של נער, הופכים אותו ל'שהיד', ומגייסים אותו לבין שורותיהם.
חופרים בור מכניסים אותו לתוכו וצועקים 'הצילו'
, ובארה"ב נותנים רוח גבית להתנהגות ברוטלית זו".
"מי שקרוב לעשיה בסמינר אופקים יודע כמה יגע ויזע מושקע בחינוכה של כל תלמידה, כדי להוציא יקר מזולל. כמה יגיעות מתייגעים על מנת לבנות בתים ולהעמידם על תילם,
והנה באים אנשים להרוס את הבית במלחמות שקריות, שולחים זרי פרחים, בקבוקי יין ומגדנות כדי לשמן את גלגלי התעמולה.
הזו היא דרכה של תורה??? כולנו סובלים בגלות אצל היהודים, אבל אבינו הזקן לימד אותנו איך מתמודדים עם ה'פריץ'".
"שנים רבות שהיהדות החרדית מתמודדת עם שאלת הגיוס, חדשים לבקרים מתחדשות הגזירות, מכירה אני במעט את הנושא, מתוך שבעלי ר׳ יהודה עמית שליט"א, שעוסק מזה יותר מ־40 שנה בקירוב רחוקים לדרך התורה והיראה משיבת 'קרית מלאכי' ומתמודד עם אין ספור מקרים של בחורים שאינם בעלי מעמד של 'בן ישיבה' בהיותם בעלי תשובה או יוצאי תיכונים חילוניים ומכיר את הסוגיה לאורכה ולרוחבה".
"הסוגיה היא קשה, אבל 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'. יש דרך לחפש פתרונות, אבל לא בהליכה של ראש בראש עם מערכת החוק שחזקה מאתנו פי כמה וכמה. אחרי שהושגו הבנות כל שהם דרך העסקנים שלוחי דרבנן עם השלטונות,
נוהגת החצר הירושלמית במדיניות של 'מושך באזני כלב', ומעוררת את הדוב מתרדמתו. ואני שואלת, מה יענו ליום דין אותם אנשי החצר על ששלחו נער שמור, חשפו אותו לחילוניות ופגמו בטהרת הלב שלו. וכי הוא חזר לישיבה עם אותה נקיות שיצא ממנה??? האם יכול הוא ללמד ברוגע ובנחת כשעל ראשו מרחפת סכנת גיוס? האם באמת דאגו לרוחניות שלו? הם באמת דורשי טובתו???".
"מכתבי רווי בצער ובכאב על משפחה שקשורים אנו אליה בקרבה עמוקה, שהוליכו אותם שולל וכשגילו את התרמית היה מאוחר. עכשיו הם משלמים על כך מחיר יקר. סיפור אחד מני רבים על כוחה של תעמולה שקרית המשאירה אנשים מדממים על אם הדרך וממשיכה לדרוס הלאה".
"את המכתב הזה כתבתי בעידודה המלא של אם הבחור ישראל מאיר טולידנו, הנכונה להשיב לכל שואל ולספר את פרטי הפרשה למען הסיר את המסווה מעל פניהם של זורעי זרע הפירוד בעם ישראל. תפילתי לבורא עולם, שדברי היוצאים מלב שבור על המחלוקת במחננו יאירו את המציאות באור הנכון, ונזכה במהרה שיקוים בנו הכתוב: 'והאמת והשלום אהבו'".
"החותמת בדמע - צ. עמית, רכזת חינוכית, סמינר אופקים".
תגיות: הרב אהרן פלדמן, הגראי"ל שטיינמן, הפלג הירושלמי, ישראל מאיר טולידנו, ציפורה עמית, גזירת הגיוס
ציטוט ההודעה בתגובה