+ תגובה לאשכול
תוצאות 1 עד 8 מ 8

אשכול: הנזיפה הוא התשובה

  1. #1
    ישיב לציון אורח

    הנזיפה הוא התשובה

    בתום תפילת שחרית מתונה בבית
    הכנסת הגדול בחיפה יוצא לו מיועדינו ר'
    יצחק מביהמ"ד כשנרתיק הטו"ת תחת
    שחיו, והנה צדה עיניו דוכן בחצר בית
    הכנסת, תופעת הדוכנים אינה חדשה לו,
    ולפעמים אף רכש שם פריטים מועילים,
    על כן נגש להתעניין על המוצרים
    הנמכרים. מה גברה פליאתו בראותו
    על הדוכן ספרות תורנית למכביר בזמן
    שהרוכל עצמו מתהלך לו גלוי ראש ובלי
    כל סממן יהודי אחר.
    מתוך סקרנות החל מיועדינו לעלעל
    בספרים אשר היו משובבי עין בדפוס
    משובח וברור אך משום מה כל העסק
    לא הריח לו טוב. הספרים אינם מוכרים
    בעליל וגם שמותיהם מוזרים ביותר. עד
    שפתאום קלט ר' יצחק: מסיון!!! ספרים
    אלו הם מ"כת הברית החדשה" אשר
    שמה לה למטרה לשכנע את בני העם
    הנבחר לערוק לכת הנצרות רח"ל. וכל
    כך גדלה חוצפתם עד שהעיזו לשלוח נציג
    מומר להכעיס, להכניס את תועבת ה'
    לתוככי חצר ביהמ"ד ולשכנע את הציבור
    בצדקת דרכם הנוצרית רח"ל. מיד הקים
    קול זעקה בפנותו אל המוכר גלוי הראש
    "הסתלק מכאן מיד, צא טמא" הלה
    כאילו חיכה לרגע זה, ומיד הרגיע את
    ר' יצחק בטפחו על שכמו מעשה ידידות,
    מה לך זועק?? וכי נשכו אותך?? בא נשמע
    מה יש לך לומר ברוגע, נלבן יחדיו את
    הדברים לשמוע איש אשר בפי רעהו בכדי
    להיוכח הצדק עם מי. אדברה, ממשיך
    הוא במתק לשונו כך הוא דרכה של תורה
    בבירור וליבון הסוגיות עד ההכרעה
    למעשה.
    המוכר אשר נתגלה כבעל מוח חריף
    וידען גדול בכל מקצועות התורה, נכנס
    מיד לדון על עיקרי הדברים עם הוכחות
    וראיות כאילו מוצקות מתוך תורתינו
    הק' להוכיח את צדקת דרכם. אך לא
    איש כר' יצחק יאבד את עשתונותיו,
    ומיד התחיל להתוכח עמו ולהשיב לו
    מנה אחת אפיים. לשמע קולות הויכוח
    יצא הרב שליט"א אל החצר, ומיד קלט
    במה דברים אמורים מיד נגש אליהם
    ובעדינות אך בתקיפות משך את ר'
    יצחק מן הויכוח וגירש את המוכר
    בבושת פנים!
    לאחר שוך הסערה, ולאחר שהעלו באש
    את כל ספרי המינות שהשאיר שם, פנה ר'
    יצחק אל הרב שליט"א בתימה, וכי למה
    לא להתווכח עימם ולהוכיח להם אחת
    ולתמיד את האמת האמיתית וילמדו
    תועים בינה? ענהו הרב בפליאה וכי
    נעלמו ממך דברי הרמב"ם בהל' עבודה
    זרה (פ"ב ה"ה) שהמינים והאפיקורסים
    מישראל אסור לספר עמהם ולהשיב
    עליהם תשובה שנא' אל תקרב אל פתח
    ביתה. ומקורו מדברי הגמ' (סנהדרין לח
    אל תען כסיל כאולתו היינו באפיקורס
    ישראל דפקר טפי! על כן אנו אין לנו
    להיכנס לויכוחים כי אם לגלות קלונם
    ולפרסם פרצופם האמיתי וזדון ליבם.
    ובעיקר לשמור עלינו ועל בנינו, לבל יהא
    לנו שום קשר וזיקה אליהם, ולהתרחק
    מדרכיהם בכל עת.
    בשנה האחרונה החל להופיע גליון
    חודשי בשם "קדושת ציון" אשר הופץ
    בכל ריכוזי היהדות החרדית. כשהם
    מתיימרים להוות בטאון מיוחד לציבור
    האברכים ובני תורה בליבון ובירור דעת
    תורה בסוגיות הנוגעות לארץ ישראל
    חיבתה ומצוותיה והמסתעף והכל
    כביכול בלי שום פניות וכוונות נסתרות.
    וכך גם כיתרו את העלון בשם "דרישת
    ציון על טהרת הקודש".
    החרדים לדבר ה' הריחו שמשהו לא
    טוב מתבשל פה, אך קשה היה להצביע
    על הנקודה, כי בתחכום רב הטמינו את
    הארס עמוק בין השורות. אך כידוע
    השקר אין לו רגלים, ומגליון לגליון
    נחשף יותר ויותר פרצופם האמיתי שכל
    מגמתם ומטרתם הוא להפיץ ולהחדיר
    את רוח הציונות הדתית אל תוככי
    הציבור החרדי, עד שבאחד מן הגליונות
    כבר נשתרבב שמו של אחד ממייסדיה
    ש.נ. שר"י הנודע בחיבוריו הכפרניות.
    לאחרונה, אף החלו לכתוב במפורש על
    הלאומיות הנצרכת לקיום העם. שזוהי
    שיטתם הידועה של מפלגת המזרחיים
    אשר נגדה לחמו כל גדולי ישראל וכמו
    שהעיד מרן הגר"א וסרמן זצוק"ל על
    דרך הלאומיות שזוהי כפירה ממש.
    אנו אין מטרתינו בגליון זה להתווכח
    ולהשיב להם על דברי הסכלות שכותבים
    שם, כי אמונים אנו על דברי מרן בעל
    הקהילות יעקב הגרי"י קנייבסקי
    זצוק"ל בקריינא דאגרתא (ח"א אות
    רט"ו) וז"ל "...ידע מעכ"ת כי מקובל
    אני שבענינים אלו ששייכים למפלגתם
    [של המזרחי] אין לישא וליתן כלל וכלל
    בפלפולה של הלכה!!! ואם מוכרח
    ‰נזיפ‰ ‰י‡ ‰˙˘וב‰
    ‰עלון מופı ב-000,5 עו˙˜ים בכל ריכוזי ‰י‰„ו˙ ‰חר„י˙
    מסגרת זו ננסה לדלות מקצת מתוך הדברים שנכתבו ב
    בגליונותיהם מתוך זהירות יתירה, בכדי לפזר הערפילים
    ולגלות הלוט מעל פני הרשעים האלה. ואם ישאל השואל,
    הלא בדברי כפירה בתוה"ק עסקינן, ואיך נוכל כלל לעסוק בהם?
    מכל מקום אנו תמכנו יתידותינו על גאוני העולם מן הדור הקודם,
    אשר השכילו את ידיהם בחכמה ובחרו
    לפרסם את דברי כפירתם בכדי להועיל
    לעם ישראל, למען לא ילכו שולל
    אחריהם, - אחר שיראו עד היכן הגיעה
    הטומאה והארס שבהם ובדבריהם, וידעו
    להתרחק מהם ומהמונם! וכדוגמת הספר
    "אור לישרים" אשר הופיע בשנת תר"ס
    עפ"י הוראת גדולי הדור מרן הגר"ח
    מבריסק זצוק"ל והאדמו"ר הרש"ב
    מלובאוויטש זצוק"ל וכן בשארי ספרים
    בסגנון שזה שהופיעו במרוצת השנים.
    לאחרונה אומתו החששות ואף קיבלו
    גושפנקא מעורכי העלון עצמם כאשר
    בגליון י"ג (עמוד ט') פרסמו מאמר
    מערכת תחת הכותרת "עקרונות היסוד של אגודת קדושת ציון"
    כשהם מגלים קצת מיסודות שיטתם הכפרנית. ונעתיק קטעים
    נבחרים מתוך דבריהם [בתוספת הערות בסוגריים מרובעות
    להבנת הענין וליצנותא דעבודה זרה].
    (סעיף ב') זכו הדורות שלפנינו [ - דורהציונות], שבהם בחר ה' לקיים
    את הבטחתו, ולהראות דרכם ש'דבר אחד מדבריו אחור לא ישוב
    ריקם' זכו לשוב לארץ ישראל בקהל גדול, בעם רב ועצום, תחת
    שלטון שלא היה כמוהו מלאחר מלכות שלמה המלך ע"ה, [אכן לא
    היה כמוהו מעולם בעוצם הכפירה בהשי"ת], ואילו פינו מלא שירה
    כים אין אנחנו מספיקים להודות לאלוקינו, אלקי ישראל, על כל
    הטובה אשר עשה עמנו. [ - אתחלתא דגאולה במיטבה].
    (סעיף ד') אמנם, אף כי המצב רחוק מלהיות מושלם [- כיון
    שהמדינה מבוססת בפריקת עול תורה וכפישכתבו בסעי' ג' שמחמת
    חסרון זה עדיין אין המדינה "מושלמת"]. הבדל גדול יש בין דורנו
    שחזר לארץ הקודש, לבין הדורות שעדיין היו בגלות, הבדל יסודי
    מאוד בכל היחס שלנו לקב"ה ולעם ישראל ולתורתם. והוא,
    שבזמן הגלות לא היה לנו מה לעשות בשביל לחזור למצב נשגב
    זה של עם ישראל בארה"ק. באותן
    התקופות עדיין לא הגיעה שעתם של
    ישראל להגאל מאומות העולם. ואילו
    בתקופתנו הגיע הזמן, ואכן שבנו כולנו
    לארצנו, עתה בידנו להקים כאן ממלכת
    כהנים וגוי קדוש [- למעלה ממליון
    ילדים יהודים שאינם יודעים לומר שמע
    ישראל], בדבר ה' ביד נביאיו, [הרצל
    וב"ג שר"י], וכשאיפת כל ישראל שבכל
    הדורות [...האמנם לגאולה הזאת שאפנו
    כל השנים??] עתה ביד עם ישראל
    ישנה האפשרות לחזור לקיום התורה
    כולה בשלמות.
    בהמשך הדברים מסבירים "שיש לסדר
    שיהיה מדינה על פי תורה" כשמטרת אגודת קדושת ציון היא
    שע"י מאמריהם "התורניות" יהיה "מערכת שלמה של חוקה עפ"י
    התורה" [?!]
    אחר כל דברי ההבל הנ"ל עדיין לא מחוור להם דיו למה בכלל
    אנו צריכים את התורה וכי לא מספיק במדינה ולאום? ועל כך
    כתבו (סעיף ח') וכשם שצריכים אנו להוציא מהתורה את הצורה
    הראויה כיצד לנהל מדינה, כן צריכים אנו להוציא מהתורה ומרוחה
    את הצורה הנכונה איך להקים כאן עם שלם הקשור לתורה בכל
    נימי רוחו ונפשו. היות ולכל עם יש תרבות וחיי רוח [- במילה
    אחת לאומיות!], כן אנו צריכים להעמיד את הרוח הזאת מהתורה
    ולהפיח אותה בכל שכבות העם. [- ולשם כך צריכים אנו את התורה,
    קורדום לחפור בה] דברים אלו הם הדברים שאנו יכולים לעשות
    בפועל בשביל לקדם את עם ישראל לכיוון מטרתו הנעלה של
    ל‰סיר
    הúוט
    להשיב ישיב בקצרה אסור או פסול ותו
    לא". ובהמשך דבריו הוא מקיש אותם
    לרפורמים הראשונים ימ"ש שגם הם
    לא באו מתחילת קלקולם אלא בדברים
    שלכאורה הוא עפ"י שו"ע ומסיים שם
    "ועל דרך זה בצורה אחרת מנסה כהיום
    המפלגה שלהם לחדור בבתי החרדים
    ולפתוח פתח של רפורמים רח"ל, וכבר
    מעכשיו פקרו וכו' ה' ישמרנו מהם
    ומהמונם".
    דברים אלו נראו כאילו נכתבו ממש
    עבורינו. אחר שב"ה כמעט ונשכח כל
    זכר הציונות אצל ציבור היראים, והדור
    החדש כבר רחוק דיו מדרכם הנפסדת.
    אין הם מתיאשים ומנסים בכל דרך
    להטעות את הציבור ולהכנס אל תוך
    המחנה במסווה של קדושת הארץ ועוד
    על טהרת הקודש...!!! וכאילו שהם
    מגלים חדשות לציבור החרדי, אך
    היראים לדבר ה' יודעים ומכירים כי
    זוהי אכן אותה דרך ישנה וקלוקלת בהם
    השתמשו אבות הציונות הדתית בדורות
    הקודמים.
    על כן לא נכנס כלל לפלפולים ומערכות
    להוכיח את איוולת דרכם כי אם "להסיר
    הלוט" מעל פרצופם הנסתרת, ולזעוק
    בקול גדול "הפרד נא מעלי" להעמיד
    החומה בצורה בינינו לבינם, להתוודע
    ולהגלות כי לא זוהי דרך תורתינו
    הקדושה!
    ויה"ר שנזכה במהרה שיתקיים בנו מה
    שכתוב "ותעביר ממשלת זדון מן הארץ"
    "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"
    ונזכה להחתם בספרן של צדיקים אכי"ר.
    "‰פר„ נ‡ מעלי"
    הגר"י בלאזר זצוק"ל
    במענה לשואל על חוות דעתו בנוגע לציונות מזרחית על טיבה
    ואופיה, ענה הגאון הגדול ר' איצלה בלאזר זצוק"ל מפטרבורג
    בזה"ל ... הנני תמים דעים עם כל גאוני דורינו אשר כבר החליטו
    כי אין בין מזרחית למערבית כי אם שינוי השם והכל אל מקום
    אחד...
    גם דעתו של מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל ידועה היתה בענין, הגר"ח מבריסק זצוק"ל
    וכפי שנתפרסם בשעתו בבטאון הפלס (שנת תרס"ה חוברת א' עמ'
    59 (דבריו על זרם הציונות או "המזרחית" ... במדינתינו כבר
    החריבה חלק גדול מאחינו וחלק היותר מרובה מבני הנעורים
    והוא זה הירוס גדול בכל הנוגע לשמירת דת תוה"ק... כי כ"ג לא
    ראה את דבריהם ולא ידע מעשיהם כי כל פעולתם מיוסדה נגד
    דת תוה"ק אבל אנחנו פה שראינו ושמענו "מרוב רעה המעוטפת
    בהם" בדבריהם ובמעשיהם הנני להודיע לכ"ג...
    הגאון בעל ערוך השולחן זצוק"ל
    על גילוי פרצופם האמיתי של המזרחיים עמד גם הגאון בעל
    "הערוך השולחן" זצוק"ל (הובא בבטאון הפלס שנת תרס"ה עמ' קל"ט
    מכתב י"א) וכך הוא כותב החברה הזעומה המכונים ציונים,
    ועליהם נאמר ציון במר תבכה, כי הםשכיבו אשדת קדשינו וכו'.
    מדבריגדולי ישראל אודות כת המזרחי "הציונות הדתית"
    ממלכת כהנים וגוי קדוש לה' [- הוי אומר שהתורה אינה העיקרית
    אלא האמצעי להגיע אל המטרה הנכספת לשם תחיית הלאומיות
    וככל הגויים בית ישראל רח"ל!].
    מתוך דבריהם השפלים יראה הרואה להיכן רוח הדברים, ועוד
    רבים הם ההוכחות מדבריהם אך הגועל מנע בעדינו מלהעתיק
    דברים נוספים. וכל הפוקח את עיניו יווכח מיד כי לא חידושי
    תורה וגילויים מסעירים יש כאן, אלא פטפוטי סרק וסילופים
    ישנים אשר מוכרים לנו מאז תקופת קום המדינה, שבהם נפנפו
    כל חובבי ציון ודוגלי הציונות הדתית, על מנת להעניק צביון דתי
    למדינת ישראל.
    [וגם ה"גילוי" מספר קול התור ש"גילה" מ.מ.כ. מראשי המזרחיים,
    על שם תלמידי הגאון מוילנא, והם יחדו מדור מיוחד על זה. לא
    נכנס עמם בויכוחים להוכיח סילופיהם ושקריהם בענין זה, רק
    נציין לספר תשועת עולמים (פ"ח) שהאריך בהוכחות על השקר
    והסילוף שבזה. והביא גם מדברי הגה"צ רי"א ווינטרויב ז"ל בספרו
    בסערות אליהו, והגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות ח"ד סי'
    שכ"ח) שכבר הכו על קודקודו בענין זה].
    בכדי להבין את הנחיצות שבמערכה נגד הציונות הדתית - תנועת המזרחי נציג רקע קצר על התייסדות "תנועת המזרחי" ותולדותיה.
    בשנת תרנ"ו הקים ד"ר תיאודור הרצל שר"י את תנועת הציונות כשכוונתו היתה ידועה לכל, להיות עם חופשי בפריקת עול תורה
    ומצוות עם לאום מדינה ושפה כשאר אומות העולם. אך בחלוף השנים לאחר שראה שהציבור החרדי אינו נתפס ליוזמה, פנה לרבנים
    שונים באמצעות שליחים שונים לשכנעם להקים תנועה דתית שתפעל מתוך הציבור החרדי, לעודד ולדרבן את היהודים למען
    המטרות הציוניות אך הכל באיצטלא חרדית.
    מעשה שטן הצליח, והיו ת"ח ורבנים חשובים שהתפתו לרעיון, וכך קם לו תנועת המזרחי בשנת תרס"ב ע"י שלוחיו החרדים של הרצל
    שר"י כשהם מנפנפים ומצהירים שוב ושוב שאין הם כתנועת הציונות פורקי עול מלכות שמים, אלא אדרבה לקיים רצון השי"ת על פי
    התורה, ולעלות לארצינו בכדי לקיים המצווה הנשגבה של יישוב אר"י ועוד פלפולי הבל בלי גבול. כאמור התעמולה החלה להשפיע
    אף על החרדים לדבר השם והיו רבנים חשובים ומכלל הציבור שנמשכו אחר התנועה, ובגין כך יצאו כל גדולי ישראל במכתבים
    ואזהרות למען ידע הציבור שאין בין תנועת המזרחי לתנועת הציונות שום הבדל!! ושניהם כאחד מבוססים על כפירה ב"ה ובתורתו,
    ויש להתרחק מהם כמטחווי קשת, אף אם יעטפו את הארס בדברי תורה ומצוות שונות.
    והא לך קורא נכבד דוגמאות אחדות מדבריהם של גדולי ישראל זצוק"ל
    תגובות מאמרים הארות והערות אפשר לשלוח למייל: [email protected]
    וגם החדשים "המזרחיים" לא טובים מהמערבים הישנים "וארס
    הנחש במקומו עומד" ואם כי תודות לה' "כל גדולי ישראל מגלים
    ערוות החברה ההיא, עם כל זה תופסים הם רבים מעמי הארץ,
    מפני שלמראית העין אומרים שהמה יגדרו הפרצות" הכלל כל
    ירא אלוקים בורח מפני הציונים המזרחיים כבורח מפני האש!!!
    הגה"ק בעל האבני נזר ובנו הגה"ק בעל
    השם משמואל מסוכטשוב זצוק"ל
    במכתבששלח האבנינזר להגרד"א ריטר מהולנד אודות תנועות
    הציונות והציונות הדתית (מובא בהפלס תרס"ה עמ' קל"ג) כותב הוא
    במילים ספורות ...ושמחתי לראות רוח בינתו כי גם בריחוק
    המקום השכיל לדעת ולראות את הרעל המר הכרוך בעקבות גם
    שניהם [ - כת הציונות וכת המזרחי] לרבות שינויהם ואין לי
    להוסיף על דבריו...
    ומעניין כי במכתב ששלח בנו השם משמואל לאותו גדול (מובא
    בקובץ העמק חוברת ע"א עמ' ר"ה) ציטט ממכתב אביו הנ"ל וכותב
    ובודאי עוד זוכר מה שכתב כ"ק אבי אדמו"ר הגאון זצללה"ה
    שתועבת ה' גם שניהם לרבות שינויהם, ועתה עוד הרעו לעשות
    ומתלבשים באדרת נאמנים לה' ולתורתו, והם כקוצים בכרם ה'
    ולבית ישראל.
    בהמשך המכתב הוא כותב אודות חששו שאחד מצאצאיו
    ישתתף במסע מיוחד של רבני המזרחי להולנד ואנגליה כדי
    לצודד נפשות לתנועת המזרחי ויוכל לצאת מזה קלקול גדול
    כשיאמרו שאם נכדו של האבנ"ז עמהם בודאי יש בהם שמץ
    טוב. ע"כ מודיעו "שידע נאמנה שכל תהלוכותיו כעת הם מרידה
    ממש לנגדי ולנגד הנאמנים לה' ולתורתו וכו' וכבר התריתי בו
    שהוא מבזה את אבותיו הגאונים והצדיקים וכו'. אבל רוח עועים
    וארס של נחש בקרבו והוא אוטם אזנו משמוע. ובטובו יפרסם נא
    כ"ת את מכתבי בין הכשרים והרבנים לבל יתמשכו אחריהם ח"ו.
    מרן החזון איש זצוק"ל
    על עמדתו של מרן החזון איש זצוק"ל בענין הציונות הדתית
    גם אין להסתפק כלל, והא לך לשונו הזהב במכתב (מובא בגנזים
    ושו"ת חזו"א אות ד') ובזמנינו כולם הושוו בהשקפתם על הציונות
    "והמזרחי" וכן בכל המתרחש על ידם, וכמעט שאיני יודע חילוקי
    דעות בין היראים בענינים אלה, "עד שכל מי שדעתו לקרב
    במקום שאנו מרחקים נשפט ע"י הרגש החרדי למי שצריך
    בדיקה אחריו".
    הנה רבו עד מאוד דברי גדולי ומאורי הדורות מנהיגי ישראל
    אודות רעתם של כת המזרחי. ואנו לא העתקנו רק מקצת מן
    המקצת כטיפה מן הים ומהם אתה למד לדעתם של כל גאוני
    ישראל ופוק חזי כמה התריעו על חובת ההתרחקות וההפרדה
    מהם ומהמונם.
    ואם בזמנם היו צריכים לעיני שכל בכדי לראות את העתיד
    הקלוקל, הלא כעת כל שוטה יוכל לראות עד להיכן התדרדרו
    בדרכם הקלוקלת עד לדיוטא תחתונה ומתנהגים ממש ככיתות
    הרפורמים ודומיהם המלעיגים מהתורה ומכל האמונה. על כן
    נקרא בקול גדול הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין
    ואשמיאלה כרחוק מזרח ממערב.
    פליאה עצומה נתעוררה לנו בגליון מס' 11 עמ' 5 .כגליון אשר כל פי לשונם מתיימר להיות גליון איכותי
    ותורני אשר יעסוק בעניני קדושת ציון, ארץ ישראל, חיבת הארץ ומצוות התלויות בה והכל על טהרת הקודש
    (עפ"ל) במיוחד לציבור בני התורה המסולאים בפז. אם כך הם אכן פני הדברים מה מחפש שם פרסומת ענקית
    וצבעונית על שדכנית מנוסה ללטאים חסידים ספרדים ודתיים לאומים כולם בחטיבה אחת כאילו הדת"ל הינה
    זרם נוסף ביהדות החרדית?
    כנראה שכחו לרגע להסתיר את פרצופם האמיתי כפי שהציגו בכל הגליונות. ואולי אף במכוון נתנו במה
    לפרסומת זו בכדי להחליש את הריחוק שבינינו לבינם...!
    מותר ומצוה לפרסם ולהעתיק לצלם ולזיכוי הרבים

  2. #2
    פערד אורח
    העורך יהודה אפשטיין מקהילת זילברמן וכ''ך...
    https://i.ytimg.com/vi/fRhv1qM2nJg/maxresdefault.jpg

  3. #3
    מתיתהו זילברמן אורח
    הרב יהודה זילברמן הינו אברך בקהילתנו והינו ירא שמיים אמיתי ללא פניות,
    ההכפשה שלך אינה במקומה ואף על פי שניתן לחלוק על חלק מדעותיו הם אינם אפיקורסיות וזהו זלזול ביסודי האמונה להפוך ויכוח על משמעות ארועי הדור והשגחת ה' בהם ככפירה.

    יותר נכון לומר שמי שאוחז שמה שקורה כאן זה "מעשה שטן" בעצם מאמין בשתי רשויות

    יחסה של קהילת זילברמן לציונות ולארץ ישראל ומצוות הישוב בה והכרה בכך שאנחנו באתחלתא דגאולה הוסכמה בשתיקה על ידי רוב גדולי ישראל ומעולם לא בא אלינו טענה מרב גדול כלשהוא שיחסינו החיובי לישוב הארץ הינו בעייתי.
    ההפך הוא הנכון

    הלואי ורוב הציבור החרדי היה מדקדק במצוות קלה כבחמורה כמו חברי קהילת זילברמן

  4. #4
    מלך אורח
    ציטוט מתיתהו זילברמן אמר: צפיה בהודעה
    יותר נכון לומר שמי שאוחז שמה שקורה כאן זה "מעשה שטן" בעצם מאמין בשתי רשויות
    רבי אלחנן וואסערמאן הי"ד:
    בימינו אשר זרע עמלק מתגברים מאוד אצלנו,
    והדבר ברור כי הוא מעשה שטן, העצה האמיתית
    היא להילחם נגדם בזרוע ממש, במסירת נפש
    להריגה אבל כמדומה וכו', (אומר אני מעשי
    למלך אות ט').


    http://s1.kikar.net/th/data/auto/add...470h645q95.jpg


    ******************************************
    מאת: יואל אלחנן
    ההגדרה "מעשה שטן" אין פירושה שהשטן פועל מעצמו נגד רצון הקב"ה אלא שהשטן מתוקף הרשות שניתנה לו מאת הקב"ה להטעות את הבריות הצליח במעשהו להטעותן וגרום להם לבחור ברע ועל כן מתייחס המעשה אליו ולדוגמא: רש"י מפרש מה שכתוב בתורה [שמות לב' ה'] בענין עגל הזהב "וירא אהרן" כי ראה שיש בו (בעגל) רוח חיים שנאמר [בתהילים] "בתבנית שור אוכל עשב" וראה שהצליח מעשה שטן". עכ"ד.
    האם רש"י חשוד בעיניך על השקפה שהקב"ה לא קיים?! אין לך דברי הבל גדולים מזה אלא ודאי הכוונה כי הצליח השטן להטעות את ישראל שזה עיקר תפקידו אשר ניתן לו מהקב"ה ותו לא מידי כך שאין לזה כלל קשר כלשהוא להשקפת "כוחי ועוצם ידי".

  5. #5
    יהודי פשוט אורח
    מלבד הביקורת החריפה שהובאה בתגובה הקודמת, על העמדת כל דבר לעיקרי הדת ואפיקורסות, שדבר זה עצמו ודאי הרס עיקרי הדת והעמדתם בצורה קלושה ונלעגת. אך מלבד זאת המאמר מכיל שקרים והשמצות תוך דילוגי פסקאות מהמאמר המלא באופן שמבייש גם זייפנים מקצועיים.
    לא ברור למה הוצרך לכך, כאשר המתקפה הרדודה והפרשנות המטופשת של המשך המאמר יכולה להתאים להתקפה על כל מאמר תורני שהוא גם בלי להזדקק לשקרים והעלמות אמת.

  6. #6
    איש אמת אורח
    מעשה שטן שמוזכר ברשי ובעוד מקומות בשס זה רק במקרים שבאופן נסי הרשעים הצליחו לעשות דבר רע ולפגוע בטוב.

    אך ליחס לשטן מעשה טוב שהקב"ה בעצמו הבטיח שיעשה אותו זה כבר לתת לו רשות להחליף את הקב"ה חס ושלום.

    והרבה דברים טובים קרו במאה השנה האחרונות יחד עם הדברים הרעים שכולם כבר הובטחו לנו בדברי הנבואות.

    קבוץ גלויות זה דבר טוב או רע או שזה לא נקרא קבוץ גלויות לדעתך? כי צריך שכולם יהיו צדיקים (דבר שלא כתוב בשום מקום)

    ריבוי התורה בארץ ישראל יותר מכל הדורות, דקדוק במצוות והידורים שלא היה בשום דור אצל מאות אלפי יהודים, הקמת ישובים תורניים כה רבים בארץ ישראל, תחיית לשון הקודש שכל ילד אפילו רחוק ממצוות יכול לקרוא את התורה ולהבין אותה (וזאת הסיבה האמיתית לחזרה בתשובה ההמונית של הדור האחרון) שפע גשמי ובטחון שלא היה לנו 2000 שנה. כל זה רע? אם אתה באמת חושב כך אז זה סוג של אוטיזם ועל זה שר דוד המלך "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" דהיינו שנהיה כמו אוטיסטים שלא שמים לב מה קורה מסביבם

  7. #7
    אברהם העברי אורח
    אציג לפניכם איזה שהוא עלון בעניין זילברמן שיצא ע"י אחד מאוהדי הרב יצחק שלמה זילברמן זצוק"ל
     מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו 
    ישראל עם קדושים! בדברים האמורים לקמן נגענו בכמה נקודות שראוי להתחזק בהם, ואמרו חכמינו ז"ל "קבל את האמת ממי שאמרה" לכן נבקש ממכם לקרוא את הדברים בישוב הדעת.

    א. דרכי לימוד תורת ה'. ראינו לנכון לעורר ולחזק בכמה יסודות בדרכי לימוד התורה.
    1. מצוות "ושננתם לבניך" כהלכתה: אמרו רבותינו ז"ל "בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן חמש עשרה לתלמוד" (אבות ה, כ"א), ועיין בקידושין דף ל' - "ושננתם לבניך - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם לו".
    ואם ישאלך אדם, בשביל מה אני צריך ללמוד וללמד את בני מקרא הרי אין מזה הרבה תועלת, מה ההבדל בין המקרא לבין סתם סיפורי צדיקים, אף אתה אמור לו, קודם כל זה הדין וחייבים לקיימו. וגם, ידוע שרק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה [מגילה י''ד, ופירש רש''י: ללמוד תשובה או הוראה], המקרא מחדיר באופן אלוהי את האמונה, מה שאי אפשר להחדיר בשום אופן אחר. (ובעניין האגדות שבש''ס עיין באבן שלמה ז', כ"ו).
    יש לזכור שההדרכה המפורשת של חכמינו זכרונם לברכה היא ''בן ה' למקרא בן י' למשנה בן ט"ו לתלמוד'' זו, ורק זו היא הדרך הנכונה והאמתית להעמיד ולבנות אדם בעל אמונה חזקה, ברורה, מבוססת ואמתית בה' ובתורתו, בעל ידיעות ברורות ונרחבות, ובעל שיקול דעת וסברא תורנית אמתית וישרה.
    2. שינון וחזרה.
    אמרו חכמנו ז"ל: הלומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר, הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת וכו' [עיין בסנהדרין צ''ט. ובאבות דרבי נתן פכ''ד].
    שאלה: כמה פעמים אני צריך לחזור על תלמודי. תשובה: על הפעם הראשונה 4 פעמים [עירובין נ''ד], ואחר כך עשרות פעמים עד שיזכור היטב, וצריך שתהא משנתו סדורה עליו [תענית ו'], ואמרו חז''ל גדול השונה פרקו מאה ואחת, ואמר על זה הגר''א 101 זה רק לאוקמי גירסא, אבל מצד החזרה אין לדבר סוף.
    שאלה: חזרתי יותר משמונה פעמים ועדיין איני זוכר כמעט כלום: תשובה. התנאים והאמוראים חזרו עשרות פעמים עד שידעו [עיין בתענית ו', ובכתר ראש נ"ז], אז אתה לא יותר מוכשר מהם ואתה גם צריך לחזור עשרות פעמים, ואז אי"ה תראה סימן ברכה.
    וכידוע, מה יעשה אדם ויחכם, אמרו חז"ל [נדה ע:] שצריך גם תפילה וגם השתדלות, - ירבה בישיבה ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו.
    3. הסדר הנכון.
    שאלה. כאשר אני לומד סוגיא מה הסדר הנכון ללמוד ולקנות את הסוגיא.
    תשובה: אמרו חכמינו ז"ל: למיגרס והדר למיסבר, [דהיינו לקרוא את הסוגיא ולהשתדל להבין את הפשט הפשוט ביותר, ורק אחרי שהסוגיא ברורה צריך להבין את טעמי הדברים וסברתם]. הסכת ושמע ישראל - הס ואחר כך כתת, דאמר רבא, לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה [ברכות ס"ג]. אבל חשוב לזכור ש"טוב לאדם שילמד מעט, וחוזר תמיד, וידע כל דבר על בוריו, ממה שילמד ויקבץ הרבה ואינו יודע הדין על בוריו. עיין בביאור הגר''א משלי י"ג כ"ה, ט"ז ח.
    ועיין היטב במה שביאר רבינו הגר"א במשלי ו', ח'.
    ב. התלמוד הקדוש הוא חתימת ההלכה - רבינא ורב אשי סוף הוראה [ב"מ פ"ו].
    קודם כל ברור ופשוט בכל בית ישראל ש"אלפיים תורה" [ע"ז ט'] ומשנחתם התלמוד אין רשות לאף אחד לחלוק על חז"ל. וכל המחלוקות שיש בין הפוסקים זה מתוך שכל אחד הבין שכך כוונת התלמוד, או על נידונים שאינם כתובים להדיא בתלמוד.
    וכן איתא בברכות [ה] "להורותם"- זה תלמוד.
    ראוי לעיין בהקדמת רבינו חיים וולאז'ינער לביאור הגר''א לשו''ע, ונביא מעט מדבריו שם,...לא להזניח את לימוד התלמוד הקדוש המביא לידי מעשה, וזה כל פרי לימוד הש''ס להוציא ממנו הלכה למעשה. אשרי השונים הלכות על מנת לעשות ולקיים. המה המקיימים את העולם כולו. ועם היות שהפוסקים היו לנו לעיניים, להורות את הדרך אשר ילכו בית ישראל ואת המעשה אשר יעשון ולמי שקצרה יד השגתו להבין ולהורות מתוך הש''ס מה טובו ומה נעמו דבריהם הלכות פסוקות וברורות.
    אבל הָעָם, כּכֹל דרכי ה' הישרים, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, כי רבים כשלו לפרוק מעליהם עול יגיעת לימוד הש''ס להוציא ממנו הלכות, ואומרים כי הלימוד אשר למעשה הוא רק לימוד השולחן ערוך, ואף אם לומדים גמרא אינם לומדים אלא לחדד השכל, ויש שמזניחים את התלמוד לגמרי ומסתפקים בלימוד השולחן ערוך לבד.
    ולא זו היא הדרך הישרה שחננו ה' בינה לדלות ממעמקי דברי הש''ס, אשר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נכלל בדבריהם הקדושים, וצדיקים ילכו ביושר דרכם, להיות עיקר הוראתם מן הש''ס, ולימוד השולחן ערוך הוא להיות להם למזכרת לזכור הדינים.
    ועיין ברשב"ם [ב"ב ק"ל:] "רבינא ורב אשי סוף הוראה, ואין אדם רשאי לחדש דבר מעתה".
    [ועיין עוד בביאור הגר"א חו"מ כ"ה, סק"ו, ובהקדמת הרמב"ן לספר המלחמות]. ומה שכתב הרמב"ם בהקדמתו לי"ד החזקה אין כוונתו ח"ו "לעקוף" על התלמוד, וכמו שכתב באיגרת לרבי פנחס הדיין [הובא באיגרות רמב"ם] "לא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שאינו יכול לרדת לעומק התלמוד" (הבדיחות המטופשות ש"אף אחד אינו יכול לרדת למסקנות התלמוד" וכדו' אינן ראויות לשום התייחסות מצד כל בר דעת, וד"ל).
    וכן בעניין ספר השולחן ערוך, עיין בהקדמת התוי"ט לספרו מעדני יום טוב עמ"ס ברכות שכתב כעין מה שכתב ר"ח וולאזינער [הובא לעיל] .
    וכן איתא בסוטה דף כ"ב "המורים מתוך משנתם [דהיינו מתוך ספרי קיצורי הדינים ולא מתוך העיון בסוגיות התלמוד] – הרי הם מבלי עולם", עיי"ש ובמהרש"א.
    ועיין בקובץ אגרות חזון איש, א', ט''ו: "האמונה הפשוטה בתורה שבעל פה, שאין שום כוח בשום חכם מחכמי התורה לאחר חתימת המשנה לחלוק על המשנה, ואין שום חכם מחכמי התורה ברשותו לחלוק על התלמוד אחר חתימת התלמוד. משרשי האמונה - שכל הנאמר בגמרא, בין במשנה, בין בגמרא, בין בהלכה, ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו על ידי כוח נבואי שהוא כוח נשיקה של השכל הנאצל עם השכל המורכב בגוף".
    ועיין שם [ל"ב] "אנו קובעים תמיד את ההוראה על פי היוצא מסוגיית הגמרא, ואנו דוחים כל המקובל מפני דבר המתבאר בגמרא".
    [ועיין במסכת אבות פ''ד מ''ה : הלומד על מנת לעשות מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. ועיין במדרש רבה [ויקרא ל''ה] אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַלָּמֵד שֶׁלֹּא ע"מ לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אַחָא הַלָּמֵד על מנת לעשות זוֹכֶה לְהַקְבִּיל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. ועיין במדרש תנחומא [דברים] על הפסוק לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, לֹא תְּהֵא לָמֵד אלא על מנת לעשות].
    ג. אין כזה דבר "סתירה בין הפשט לקבלה".
    אמר הגר"א: מי שאומר שיש סתירה בין הזוהר לגמרא, הוא טועה, או שהוא לא הבין את הגמרא או שלא הבין את הזוהר. (עץ החיים קכ"א).
    שאלה: מדוע לא יכולה להיות מחלוקת בין הפשט לקבלה? תשובה: משום שפנימיות התורה נועדה רק כדי להסביר את העומק שבתורה, ולא בשביל להורות הלכה, התורה היא אחת, הנגלה והנסתר זה אותה תורה. חז"ל שכתבו את הגמרא הם ידעו את כל רזי התורה, והם כתבו את ההלכה כמות שהיא, ואת העומק שבדברים מסרו לתלמידיהם, [משום שזו סכנה גדולה שאנשים שאינם ראויים, או שאנשים שלא קנו בקיאות בתלמוד יתעסקו ברזי תורה, וכמו שראינו במהלך הדורות שהאנשים שאינם ראויים שהתעסקו בקבלה – סרו מדרך התורה ושבשו את הפשט והקבלה גם יחד].
    האריז''ל חצי שנה לא טבל לקריו, למרות שהיה מקיים כל שבת מצוות עונה, מפני שאמו צוותה עליו שלא לטבול, מכיוון שחששה לבריאותו שזה יזיק לו. [מעשה זה מובא בשער המצוות, ובראשית חכמה]. וכתב רבי חיים ויטאל: אני מעיד שלא ירדה השגתו הרמה כלל בגלל זה. מפני שהוא שקל הדבר במאזניים, טבילת עזרא - זו מעלה גדולה, אבל כיבוד אב ואם זה עשרת הדיברות, ורבנן בטלוה לטבילותא, ולבטל עונה אי אפשר, ולטבול לקריו אסור משום כיבוד אב ואם.
    אם כן זה רצון ה' שלא יטבול, לשקול כל דבר במאזני התורה זה אל''ף בי''ת של היהדות. (מתוך דברי הגרי"ש זילברמן זצ"ל).
    ד. מצוות יישוב א''י.
    איתא בכתובות (ק"י): ישרה אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה נכרים, ולא בחוצה לארץ ואפילו בעיר שכולה ישראל, מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצוות שבתורה" (וכן איתא בתוספתא ע"ז ה,ב).
    ועיין בספרי (דברים פרשת ראה פיסקא פ) "וירשת אותם וישבת בארצם - כל מקום שאתה רוצה לבנות - בנה. וירשת אותם וישבת וכו' מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים" אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל"
    ועיין בכתובות (קי"א) "כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא", וכידוע ''אין תורה כתורת ארץ ישראל" (ב"ר ט"ז, ד) ו"אוירא דארץ ישראל מחכים" (ב"ב קנ"ח).
    ובפרט בימינו שזיכנו ה' שאפשר לדור בנקל בארץ קדשנו, וישנן קהילות רבות של יראי ה' שמישבים את הארץ מתוך חרדת קודש, עוון מי שנשאר בחו"ל גדול למאוד כדאיתא בכתובות (ק"י) "כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז" ועיין ברש"י ד"ה בבבל (ברכות נ"ז) וברש"י ד"ה מקץ (כתובות קי"ב).
    וצריך לזכור שארץ ישראל נקנית בייסורים (ברכות ה), ואין עוד דרך לקנות את ארץ הקודש. ויהי רצון שנזכה לגילוי כבוד ה' ולגאולה השלימה במהרה בימינו.
    ואמר רבינו הגר''א שיישוב א''י וירושלים על ידי אנשי תורה זה מקרב את הגאולה, ולכן הוא שלח לשם את תלמידיו. וצריך לזכור שכל הבניין שאנו רואים כיום זה לא בזכות החילונים אלא בזכות אנשי התורה שהם מסרו נפשם למען יישוב הארץ, ולנו הארץ. ועיין בספרים ''חזון ציון'' ו"מוסד היסוד" ובגליונות "קדושת ציון". ובעניין ספר קול התור – כל אנשי ירושלים הוותיקים (לא אלו שהגיעו ארצה בשנים האחרונות, וד"ל...) סומכים את ידיהם על ספר זה [ישנם כמה שפלים שדאגו לצנזר את דעתם של רוב גדולי ישראל בעניין זה, אבל קושטא קאי, שרוב חכמי ישראל אחזו מאוד מקול התור ומהרעיונות של קירוב הגאולה ע"י פעולות מעשיות, ונביא רשימה חלקית: הגרא"ז מעלצער, הגרצ"פ פראנק, הגרב"צ יאדלער, הגר"א ראם, הגר"א זלוטניק, הגר"ש כהנמן, הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש זילברמן, הגר"ח פרידלנדער, הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ניתן לשאול את בני משפחתם, שמהם הצנזרנים לא יכלו להסתיר את הדברים. אבל גם אם תאמר שספר זה אינו מדוייק, הדברים הכתובים בו כתובים במפורש גם בשאר ספרי הגר"א] ובעניין זה ובכל עניין תפקיד תקופתינו טוב מאוד לעיין בספר "אחרית כראשית" לגר''א שפירא [שמעוטר בהסכמותיהם של כמה מגדולי ישראל] ששם הכל מוסבר בטוב טעם.
    ה. התכלת.
    אין לנו כאן מקום להאריך בזה, אך כל מי שבדק את העניין לאשורו, מתוך רצון אמיתי לדעת האם ניתן לקיים את מצוות התכלת בימינו, גילה שחילזון "ארגמון קהה קוצים" הוא הוא חילזון התכלת, ואם יאמרו את הפתגם הידוע של החתם סופר "חדש אסור מן התורה", נענה, מצוות התכלת אינה חידוש שלנו ח''ו, מצווה זו נתנה למשה בסיני וחובה עלינו לקיימה ולהחזיר עטרה ליושנה.
    ומה שכתוב התכלת נגנז, פירש רש"י נשתכח, ואין סיבה שלא יתגלה בחזרה. וכל הסברות שהתכלת תתגלה רק בביאת המשיח וכו' אין להם שום מקור מפורש אלא רק 'לכאורה משמע'. ומה שכתב מרן הגרי"ש אלישיב במכתבו, אין כוונתו לסתור את סברות מצדדי התכלת אלא רק רצונו לומר שאין חיוב לדון בזה, ועיין בקונטרס חותם של זהב, וגם כשהגרי"ש זילברמן שוחח עימו לגבי זה הוא אמר לו "אם ביררת ואתה סבור שזה התכלת - אין לך רשות שלא לקיים את המצווה". ודרך אגב אומרים היום במליצה: "התכלת נגנז" – בתוך המכנסיים...
    ו. תפילין – מצוותן כל היום.
    בכמה מקומות ציווה ה' בתורתו להניח תפילין, ובכל שעה מקיים המניחם שמונה מצוות, וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשין (מנחות מ"ד) [ועיין בספר בית יעקב שכתב שכל זמן שיכול להניח ואינו מניח עובר ב8 עשין] ועיין במעשה רב (הלכות ציצית ותפילין יח)"לילך בתפילין כל היום, ואפילו משא ומתן מותר ואכילת עראי גם כן מותר, רק דברים בטלים אסור, ואם חושש ליוהרא בפני הבריות מותר בשל יד לבד. ומכל מקום טוב לעשות של ראש קטן והרצועות יהיה גם כן מכוסות מלילך בשל יד לבד".
    ועיין בכתר ראש לרבי חיים וולאזינער [אות ט"ו] "הגר''א הצטער מאוד על הדור הזה שמבטלין עיקר המצווה דתפילין, שמצוותה כל היום, וכידוע שבעל הסמ"ג היה מסבב העולם להזהיר לכל ישראל שילבשו ציצית, כך אילו היה בכוחותיו [של הגר"ח] היה סובב את העולם להחזיר עטרה ליושנה שיניחו ישראל תפילין כל היום, והעיקר להיזהר שלא לישן בהם, ושלא להפיח ח"ו, ובניקל יכול להיזהר ולקיים המצווה".
    כתב בעל החינוך [תכ"א] המחמירים בקדושת תפילין ומניאים לב ההמון בדבריהם מהתעסק בה אולי כוונתם לטובה, אבל באמת יש בזה מניעה לבני אדם בכמה מצוות, והיא רעה רבה. והמתחכמים להוסיף על דברי חכמים או לגרוע – אינו חכמה. ועיין בחיי אדם (תפילין, י"ד, י"ח) ובערוך השולחן (ל"ז, ג).
    ועיין בשו"ת הרמ"ע מפאנו (ל"ט) שכתב: מותר למי שטרוד בעסקיו להניח תפילין כל היום, אדרבה הוא לבדו מצווה, וכו' והמונע רבים מעשות מצווה ומבקש טצדקי למיפטר נפשיה צריך כפרה וודאי.
    ומהראוי להביא מה שכתב בספר מעשה אי"ש (ב, ק"א) שהגר''ש קוסובסקי שאל לחזון איש מה הדין אם הוא לבוש בתפילין ובא אחד לערוך חוזה וכדומה, האם יפשוט לפני זה את התפילין, והשיב לו, שאפילו אם הוא בלי תפילין יניח את התפילין וכו' עיי''ש.
    לגבי השאלה אם מי שעוסק בתורה פטור מתפילין, אכן יש לזה מקור, אבל עיין במשנ"ב (סי' ל"ח ס"ק ל"ב ול"ג ול"ד) שכתב שהפטור הוא רק למי שתורתו אומנותו כרבי שמעון בר יוחאי וחבריו [שהם פטורים אף מתפילה] אבל אנו איננו פטורים מתפילין בשעה שאנו עוסקים בתורה. [וכן עיין על זה בטור סי' ל"ח, ובעיטור (תפילין ח"ז), ובאור זרוע (תקל"א), שהם כתבו שהעוסק בתורה חייב להניח תפילין, וכן עיין בב"י סי' ל"ח, שכל זמן שעוד לא התחיל ללמוד ודאי שחייב להניחם, ורק באמצע הלימוד לא יפסיק בשביל זה, וכ"כ המרדכי]. ועיין בבאר היטב (ל"ח, י) שכתב: העוסק בגמרא אפשר דלא מיפטר ועיין ב''י.
    ז. גיל הנישואין.
    אומרת הגמרא בקידושין דף ל: בן עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו בעבירה, בעבירה סלקא דעתך, אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב''ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו • אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך פירש רש"י: כלומר הייתי מתגרה בו ושטן הוא יצר הרע ולא אירא שיחטיאני
    ועיין ביבמות [ס"ג] כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם. רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר א''ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא פירש רש"י מן הרהור עבירה. תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים. ועיין בכתובות ע"ז - לא נשא כלל - כופין אותו בשוטים לישא, כדי לקיים מצות פריה ורביה. ועל כל זה עיין באבן העזר סי' א.
    וכתב החזו''א [קובץ אגרות, ב', קל"ה] שלאחר את הנישואין בשביל למוד התורה זה דרך רק ליחידים.
    (בעניין מה שכתוב "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה" אכמ"ל, אבל רק נציין שצריך בזה לפחות ב' תנאים, א, שעוסק כל הזמן בתורה, ב, שאינו חושש להרהורים).
    וכן אמר לי מרן הגראי"ל שטיינמאן שבימינו יש יותר סברא להקדים הנישואין משום שלומדים הרבה לאחר הנישואין וישנם שדוקא אז לומדים ביתר שאת.
    ח. שמירת המחשבה, העיניים, והברית.
    שמירת המחשבה:''ונשמרת מכל דבר רע'' [דברים כ''ג] מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה [-טומאת קרי] בלילה. כתובות דף מ''ו.
    שמירת העיניים: "כּל ההולך בדרך שיש בה פריצות ויכול ללכת בדרך נקיה הרי זה פושע, ואם הולך בדרך כשרה עליו הכתוב אומר 'ועוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון' "[בבא בתרא דף נ''ז:].
    וגם זה פסוקים מפורשים בתורה כגון 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחַרֵי לְבַבְכֶם ואחרי עֵינֵיכֶם אַשֶר אַתֶּם זוֹנִים אַחַרֵיהֶם' 'ולֹא יִרָאֶה בְּךָ עֶרוַת דָבָר וְשָב מְאַחַרֶיךָ'
    שמירת הברית: כתוב במסכת נדה (י"ג) 'לֹא תִנאָף' – לא יהא בך ניאוף בין ביד ובין ברגל, ופירשו תוספות: היינו שמשפשף מילתוֹ ביד או ברגל. ונגיעה שיש בה הנאה באדם אחר - חוץ מאיסור זרע לבטלה, יש בזה גם אביזרייהו דג"ע. ועיין שם בחומרת איסור הוצאת זרע לבטלה, וכן עיין בשו"ע אהע"ז סי' כ"ג. וגם אם לא נעים לדבר על זה צריך להבין שמדובר בעוון חמור ביותר ואי אפשר להתעלם ממנו.
    וידוע מאמר חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל), דהיינו שחוץ מזה שבאופן טבעי מי שאינו יודע את התורה לא יכול להיות שהוא יעבוד את ה', מכיוון שאינו יודע מה רצון ה', ו"אין בור ירא חטא", יש גם דבר סגולי שהתורה גורמת לאדם לנצח את יצרו. כפי שמצינו בכמה מקומות כגון בסוטה כ"א שהתורה מצלת מן החטא ועיין במסילת ישרים פ"ה.
    ט. שליטת השכל על הרגש.
    אמרו חכמינו ז"ל "רשעים הם ברשות ליבם, צדיקים ליבם ברשותם" [קהלת רבה ה'], ובפירוש לימדונו חז"ל (תורת כהנים, קדושים פרק ט' י"ב) רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם, נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אלא יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עוֹל מלכות שמים.
    אסוּר להיוֹת תלוּי ברגשות כלל, [ועיין בב"מ (לב) "כדי לכוף את יצרו עדיף", ועיין בבעל הבונה על העין יעקב שכתב "כל שלמות האדם תלוי ועומד להגביר השכל על החומר"]. וכן יש לקיים את כל המצוות לא מתוך שאנו מבינים את הטעם והעניין של המצווה, אלא מפני שבוראנו יתברך שמו ציווה עלינו ואנו עבדיו ["כי לי בני ישראל עבדים"] וזו קבלת עול מלכות שמים כמו שבאמת צריך, כדאיתא במגילה (כ"ה) מידותיו של הקב"ה – גזירות.
    וגם אם נאמר שיש לנו מעט השגה בטעמי המצוות ובשורשם העליון, "בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד" (ברכות י) קיום המצוות אסור שיהא תלוי בהבנתם, אלא צריכים אנו לקיימן מתוך עבדות לה'. ובפרט יש להיזהר מהרעה חולה שפשטה במחננו שרוצים להרגיש "התרוממות" ו"הנאה" מקיום המצווה, במקום לקיים את המצווה כי ה' ציווה, ועל זה כתב רבינו סעדיה גאון (בספרו אמונות ודעות) "אין כוח המצוות מורגש בעולם הזה כלל", וכידוע "מצוות לאו ליהנות נתנו" [לא באנו ח"ו כדי לזלזל בחשיבות קיום המצוות ולימוד התורה בהתרגשות ובשמחה, אלא רק כדי להלחם בהשתלטות הרגש על השכל, שזה עקירת התורה].
    י. מצוות מים אחרונים.
    כתוב במסכת חולין דף ק''ה ''מים אחרונים חובה". ועיין בעירובין דף י''ז, דמים אחרונים חמורים יותר ממים ראשונים. ועיין בברכות דף נ''ג: "והתקדשתם" אלו מים ראשונים "והייתם קדושים" אלו מים אחרונים. [ואמנם לא נכחד כי כתבו התוספות בעירובין דף י''ז ובעוד מקומות להקל בזה בימינו, אך כתב הגר''א (בביאורו או''ח סוף סי' קפ''א) שגם בימינו צריך ליטול מים אחרונים כהלכתם, משום שיסודם מוהתקדשתם, ולכן גם אם בטלה הסברא של מלח סדומית הטעם העיקרי לא בטל. ויש להוסיף שבדורנו כן נוהגים לאכול מאכלים מלוחים בסוף הסעודה].
    י''א. נטילת ידים לתפילות.
    איתא בברכות [ט"ז] ארחץ בנקיון כפי וכו', לתפילה מהדר [-הולך לחפש מים] עד פרסה. [וכו' עיי''ש. וכן עיין בשו"ע רל"ג ב'. וכתב שם המשנה ברורה מצווה ליטול לתפילה - בין למנחה ובין לערבית. ועיין בטור ונו''כ סי' צ"ב].
    י"ב. חיזוק יסודות אמונת ישראל.
    בשנים האחרונות פועלים כמה ארגוני מסיון בקרב צעירי הצאן, למען בלבול וטשטוש יסודות האמונה.
    בין הארגונים הנ"ל בולטים במיוחד ארגון "חושך ומיתה" [הקורא לעצמו "אור וחיות"] המפעיל מערך לימוד ספרי מינות בשם "לב לדעת".
    ועליהם כבר זעק מרן הגר"ח קנייבסקי שהם מסיתים ומדיחים ממש.
    וכן שלל ארגוני המסיון של אנשי ברסלב שרוב הדור השני שלהם נמצא בבתי סוהר או במחוזות פשע, וכדי לספק בשר תותחים שימלא את כינוסיהם, הם מנסים לסחוף אליהם את צעירי הצאן של היהדות הנאמנה.
    כנגד תנועות וארגונים כפרניים אלו עלינו להתחזק ביסודות האמונה, שהבורא יתברך לא שייך בו שום דמיון והתגשמות כלל, ויורה על זה המאמר "כי לא ראיתם כל תמונה"
    וכן, שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו, ושאסור להוסיף או לגרוע מאומה מדברי התורה שבכתב ושבע"פ
    וכן, שלבורא יתברך שמו – לו לבדו ראוי לעבוד ולהתפלל ואין לעבוד ולהתפלל לזולתו כלל [גם לא ל"קדושים אשר בארץ"...]
    וכן, שיבא המשיח ושתהא תחיית המתים ככתוב בתורה. יה"ר שנזכה לזה בב"א.


    מאוד חפצנו להאריך בחשיבות לימוד רזין דאורייתא ובמצוות ביעור ע"ז ובדין מחאה על דברים שהם נגד התורה, אך מפני קוצר הגליון לא יכולנו. יהודי יקר! גם אם אינך מסכים עם כל הדברים הכתובים כאן, הרי ודאי עם חלקם אתה כן מסכים, אז שים על ליבך להתחזק בהם – והיה זה שכרנו.
    הדברים הכתובים כאן אינם כדי לקבוע משהו, אלא רק כדי לעורר לברר את הדברים מתוך התורה. לעילוי נשמת מורי ורבי רבינו יצחק שלמה ב"ר אברהם משה זילברמן זצ"ל. [לתגובות : 0795-382425]

  8. #8
    יהודה המכבי אורח

    מחאה על חילול ה' וביזוי הרב אפשטיין

    הסיבה שישנם כאלו שרוצים להשמיץ את הרב אפשטיין היא כי הם חושדים שכל דבר הקשור לכלל ישראל ולקירוב הגאולה יש בו סרך של התחברות לרשעים.
    אבל זו טעות מביכה כל - כך, כי כל מגמת קדושת ציון היא להחדיר שכל העניינים של קירוב הגאולה הם לא ''חוץ מהתורה'' חס ושלום, אלא הם חלק מתורתנו הקדושה, כמבואר בספר הקדוש קול התור, וכן בספר אחרית כראשית - שקיבל את הסכמותיהם של גדולי ישראל.
    לצורך העניין ולכבוד חודש אדר, אצטט כמה דברים של הרב אפשטיין על פורים:
    בעומדנו בפני ימי הפורים, מן הראוי לעיין במהותם של ימים אלו עבורנו יושבי ארץ הקודש בזמן הזה. נכון, הייתה הצלה גדולה משואה שרחפה מעל פני העם, אולם דבר זה רק ממחיש את היות הפורים חג של גלות, לא של עם בארצו. אף הנקמה, עד כמה שמושג נשגב זה מתקשר למציאות של אומה על אדמתה עם ריבונות משלה – הרי שבפועל הייתה זו נקמה רק מכח אישורו של המלך אחשורוש. מה, אם כן, מייחד את ימי הפורים ביחס אלינו, יושבי הארץ?
    נראה, כי התשובה על שאלה זו מצויה דווקא בדבריו של המן הרשע! דווקא הוא הגדיר נכון את מהותנו, אולי יותר מכל אחד אחר – "ישנו עם־אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל־עם ואת־דתי המלך אינם עשים" (אסתר ג', ח'). משפט זה, אשר היווה את העילה לרצח-עם שתוכנן כנגדנו, אכן מבטא את יחודו של עם ישראל על-פני שאר האומות. עם ישראל מפוזר ומפורד, הוא הוגלה מארצו. כל עם אחר במצב כזה משתלב במרחב של האימפריה השלטת, זונח את מורשתו ומסתכל קדימה אל העתיד. כך היה נהוג מאז ומעולם, וכך ציפו כולם שיקרה לישראל. אף רבים מהיהודים אכן הבינו, כי חורבן הבית משמעו סוף היהדות, עד שיחזקאל הנביא נאלץ להוכיחם, שאין הדברים כן – "והעלה על־רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן" (כ', ל"ב, ועיין שם בהמשך הדברים שהנביא מבטיח להם שיבה לארץ תחת התערות בעמים).
    לנו הדברים נראים כמובנים מאליהם, אולם באותם ימים הייתה זו מהפכה בכל התפיסה של עמים ודתות. אנחנו רגילים מגן הילדים לתאר את המן ואחשורוש כצמד שיכורים חסרי דעת, אולם הדברים שנאמרו על-ידי המן היו מושכל יסוד בכל חוג למדעי המדינה באותם ימים, ולא רק באותם ימים, אלא עד ימינו שלנו! היסוד המדיני קובע, כי ארץ מגדירה עם, ולא עם מגדיר ארץ. המדינה שייכת לאזרחים היושבים עליה, ואם אלו מתפזרים לכל עבר, אז כל אחד מהם הופך לאזרח של המדינה אליה הוא נשלח. באה היהדות ומחדשת, שכלל זה אינו חל על עם ישראל! אכן, עם זה יכול להיות מפוזר ומפורד, אבל הוא נשאר עם. הוא לא הופך לחלק מהאימפריה הפרסית (שזו הייתה תכלית ההגליה, להשכיח את מוצא העם). עם ישראל ממשיך להתקיים, כי מלכתחילה לא הארץ הגדירה אותו. הגדירה אותו התורה, והארץ נתנה לו באשר זהו רצון ה', שלאומה זו תהיה ארץ משלה. זוהי משמעות המדרש, אותו הביא רש"י בפסוק הראשון בתורה. הארץ היא שלנו כי אנחנו מגדירים אותה. אנחנו קרויים ישראל, ולכן זה שמה של הארץ. לא להפך! אין זה כלל משנה מי ישב כאן לפנינו, או מי יושב כאן בבואנו אליה. עליו לפנות את המקום על-מנת שנדור כאן כעבדי ה' בארצו. לכן איננו משתלבים בגלות, איננו מזדהים עם השלטון, "את חקי המלך אינם עושים", ואף אם מפאת חולשתנו אנחנו נאלצים להקפיד על חוקי המדינות השונות אליהן נשלחנו, אין זה אלא מחמת גזרת הגלות שבאה כתוצאה מחטאינו. אך לעולם אין זו הזדהות אמיתית. וגוי פיקח מבין זאת היטב. וזהו שורש האנטישמיות בכל מקום במשך ההיסטוריה. עם ישראל באמת אינו שייך לגלות! הוא לא מרגיש שם בית. המן לא יכל לסבול את התופעה הזו ועל-כן שאף להשמידנו. וגם בבואנו לשוב לארצנו, הגויים אינם מקבלים זאת, משום שעל-פי הכללים הרגילים, לא היינו אמורים לשוב. היינו אמורים להתערות בארצות הגולה. ולכן באמת אין פתרון לעימות כאן בארץ מלבד ההכרעה הברורה, שה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, וממילא לא תועלנה לאותם גויים הצווחות של "ליסטים אתם". רש"י על החומש כבר הקדים אותם.
    אותה הבנה, לפיה אין דבר שאינו קשור לתהליך האלוקי בהיסטוריה ואין חלל ריק, אלא כל פעולה וכל מהלך נבחנים לאור השאלה האם הם מקדמים את העולם לעבר התכלית האלוקית, אם לאו – הבנה זו עמדה ביסוד הנהגתו המופלאה של מרדכי היהודי בשושן הבירה. החל ממשתה אחשורוש, שם מתארים רבותינו כיצד נהה העם אחר הנאורות והקדמה של אותם ימים בהשליכם מעל גוום את עול מלכות ה', ואילו מרדכי מחה כנגדם על הרס יסודות הדת, שעה שהם מיתממים באומרם, שלא עברו כל איסור, ועד אותה הנהגה של מסירות נפש, כשכולם כורעים ומשתחווים להמן, אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. נקל לשער מה טענו כלפיו אנשי ה'פרקטיקה' וה'הגיון', אלו אשר בוחנים כל דבר באמצעות מספרים וטבלאות, אלו אשר תמיד יודעים "להשלים" עם מציאות וללעוג לאנשי החזון. נקל לשער, כיצד קצפו על אותו מרדכי, אשר מבאיש את ריחם של היהודים כולם ומכניס אותם לסכנת כליה בשביל עקרונותיו הקנאיים. והרי גם אם ננקוט שהיה כאן סרך של עבודה זרה כדברי המדרש, מרדכי יכול היה פשוט לשבת בבית ולהמנע מעימות. אולם הוא יצא אל שער המלך בדווקא, מה שנקרא "ראש בקיר". מדוע? וכי חובב הרפתקאות היה (ראה אסתר רבה ו', ב')? וכי באמת היה מוכן לסכן את כל העם בעבור כבודו האישי?
    כמובן, שהאנשים השטחיים לעולם לא יבינו את מרדכי. משום שמבטם מוגבל לכאן ולעכשיו, למה שכדאי ומעשי ולא למה שנכון ומרומם. מרדכי יכול היה לשבת בבית. לא הייתה בכך שום עבירה, ואף אחד לא דרש ממנו להסתכן. אולם המבט האחראי באמת של מי שמבין את המהלך האלוקי לא אפשר לו לעשות כן. הוא ידע שכל היהודים כורעים ומשתחווים. הוא כבר ראה בכליון עיניים כיצד כולם נוהרים למשתה אחשורוש, ודואגים שיהיה שם הכשר טוב. בלב דואב הוא זכר את בית חיינו ותפארתנו אשר נבזז וחולל, ובדם מורתח שמע כיצד באותו משתה אליו הלכו היהודים נעשה שימוש מבזה של חולין בכלי המקדש. מרדכי ידע, כי עם ישראל כבר עלה על מסלול התרסקות! הרעיון השולט היה של אחדות כל עמי האנושות תחת כור ההיתוך של האימפריה הפרסית. ההבדלות היהודית אין לה מקום באותו סדר עולמי חדש. היהודים הבינו, כפי שעולה מדברי הנביא יחזקאל, כי עם גלותם מעל הארץ הופרה הברית עם בורא עולם והם משוחררים לעשות כרצונם, להתבולל ולהעלם כאומה. "עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?" (סנהדרין ק"ה.). זו הייתה הרוח השלטת באותה תקופה. ואם מרדכי ישב בביתו ויחשבן איך הוא אישית לא יעבור איסור ובכך "יצא ידי חובה" ושלום עליו נפשו, אזי התוצאה הייתה חורבן מוחלט. עמידתו כנגד המן הייתה זעקת האמת כנגד עולם השקר כולו, על-אף ה'מציאות', על-אף ה'נתונים'. מרדכי ממאן להשלים עם מציאות של חורבן עם ה', הוא לא כורע בפני המן, ובאותה מידה הוא לא כורע בפני הפרקטיקה, בפני ה'מציאות'.
    החודש הדבר בלט במיוחד לנוכח ההתפתחויות המדיניות האחרונות. עם עלייתו של נשיא חדש בארה"ב עלה שוב הדיון בדבר אופן פתרון הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל, כאשר התקשורת והפוליטיקאים דנים ביניהם מהו הפתרון המועדף – מדינה אחת או שתי מדינות. מצד אחד, הם אומרים, פתרון של שתי מדינות יוליד מדינת טרור לצדנו. מאידך, טוענים מנגד, מדינה אחת מהים עד הירדן תאבד במהרה את הרוב היהודי, ואנו עלולים לקום למציאות של מדינה ערבית או רב-לאומית.
    כמובן, שהעמדת התמונה השקרית הזאת נובעת מההתיחסות החילונית המערבית של אלו המנהלים את התקשורת ואת השיח הציבורי. כמובן, שאילו קולה של האמת התורנית היה נשמע ברמה, אילו היו נותנים לאלו המבינים את החשיבות של היותנו אומה היודעת את ה' לדבר בשם הציבור, אילו היו נותנים דריסת רגל לדבר ה' בזירה הציבורית – היינו מוכיחים לעיני כל, כי אותן שתי "אפשרויות" – התאבדות לאומית באמצעות שתי מדינות או באמצעות מדינה אחת – שתיהן אינן אפשרויות כלל מבחינת התורה. ורק האפשרות השלישית – זו שאף אחד לא מעיז להעלות על דל שפתיו – היא היא הפתרון התורני – הוצאת האויב מארץ-ישראל! אלא מה, פתרון כזה נוגד את ערכי השוויון של תרבות המערב ושל המשפט המערבי, לפיו אין כל הבדל בין יהודי לגוי, וכולם שווים בעיני החוק. מה שבעיני המערב לא יעלה על הדעת, בעיני התורה הוא הכרח גמור. מה שבעינינו קרוי "אתה בחרתנו" – בספר החוקים המתועבים שלהם קרוי "גזענות". זוהי דוגמא מובהקת לכך שהשלטון החילוני רודה בנו בכל כחו באמצעות מחשבת הכפירה המערבית שלו, אותו הוא כופה על כל נתיניו, והוא עוד עלול להוביל אותנו לאסונות שקשה לתאר אם לא נתעשת וניקח את ההגה מידיו.
    וכאן מונחת התשובה לכל השואלים לאן פנינו מועדות. איננו יודעים בדיוק כיצד יתנהלו הדברים, אך ברור הדבר, כי השלטון החילוני מתכוון להשתמש בכל כוחו להשליט את השקפת עולמו הנפסדת על כלל ישראל, וכן להעביר את הציבור החרדי בכור ההיתוך אשר יכשיר אותו לקבלת אותם ערכים מערביים אנטי-תורניים, אף שכלפי חוץ לא יהיה ניכר השינוי. הארס יחלחל מבפנים. הדמוקרטיה והליברליזם והשוויון – כל אותן אידיאולוגיות של כפירה בבורא עולם – יש להן צבא שלם של חיילים העומדים למשמרתם, ומטרתם – כיבוש המעוז האחרון שטרם נכנע וטרם קיבל את עליונותם – ציבור יראי ה'. אנו נעמוד כחומה בצורה לנוכח אותן נסיונות, ואף נשיב מלחמה שערה, עד שתכונן כאן מלכות ה' האמיתית.


+ תגובה לאשכול
  • חלון צ'אט
    משתמשים פעילים: 0
     
  • שים לב: N/A
    Loading...
 

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •