+ תגובה לאשכול
תוצאות 1 עד 11 מ 11

אשכול: דרישת ציון על טהרת הקודש

  1. #1
    דורש אורח

    דרישת ציון על טהרת הקודש

    עלון "דרישת ציון על טהרת הקודש"
    מישהו יודע מה עומד מאחוריו?
    בהתחלה היה נראה כי כשמו כן הוא, אבל בשבוע האחרון נתקלתי בו בכמה מאמרים המריחים כציונות קלאסית (מצווה להרוג את הערבים וכו')

  2. מדובר באחד ששייך לקהילת זילברמן ברובע. עצמאי בדעותיו, לוקח מכל השקפה את החלקים שנראים לו.

  3. #3
    אליהועיני אורח

    עבדי ה' באמת

    מדובר אכן ביהודי המתגורר ברובע, ונמצא במעגלים החיצוניים של "זילברמן"
    אך חבר הכותבים, רובו שייך לאברכים בוגרי פוניבז וגרודנא, וחלקם מתגורר בנווה יעקב.
    יהי רצון שחפץ ה' בידם יצליח, ובימינו יבוא גואל אכי"ר.

  4. טרייף !!!

    מנסים להחדיר ציונות באיצטלא חרדית

    בושה וחרפה לבתי כנסת וישיבות שנותנים זכות כניסה לחומר מסיונרי/ציוני מסוג שכזה

  5. ציטוט על הסלע הך אמר: צפיה בהודעה
    טרייף !!!

    מנסים להחדיר ציונות באיצטלא חרדית

    בושה וחרפה לבתי כנסת וישיבות שנותנים זכות כניסה לחומר מסיונרי/ציוני מסוג שכזה
    קראתי חלק מהגליונות ומצאתי שם הרבה דברים נכונים ומקצת דברים לא נכונים (לדעתי), אבל 'טרייף' לא מצאתי.
    אנא הפנינני להדברים של 'טרייף' שמצאת שם.

  6. גם הציונים השתמשו בתחילה עם כל מיני מוטיבים יהודיים כשרים של העורגה לציון וירושלים

    על תומכי תנועת חובבי ציון נמנו רבים וגם טובים מטובי הרבנים והיראים התמימים, וכולנו יודעים איזה 'עגל' עבודה זרה יצא מזה

    בשורה התחתונה, הנ"ל חותר ל'גירסא חרדית' של הכרה בציונות, ועל כך צריך להאבק בכל דרך

    ציטוט חסיד של אמת אמר: צפיה בהודעה
    ציטוט על הסלע הך אמר: צפיה בהודעה
    טרייף !!!

    מנסים להחדיר ציונות באיצטלא חרדית

    בושה וחרפה לבתי כנסת וישיבות שנותנים זכות כניסה לחומר מסיונרי/ציוני מסוג שכזה
    קראתי חלק מהגליונות ומצאתי שם הרבה דברים נכונים ומקצת דברים לא נכונים (לדעתי), אבל 'טרייף' לא מצאתי.
    אנא הפנינני להדברים של 'טרייף' שמצאת שם.

  7. מעולם לא היתה תנועה שקמה מתוך ביטול ולעג לעולם התורה ולמוסרי התורה, שיצא ממנה משהו טוב
    בעלון הראשון (כמדו') היו משפטים בסגנון: שיפסיקו לספר לנו לוקשים וחצאי אמת, ו'בעולם התורה מדחיקים וכו' וכו''
    והם החכמים שקמו לייסד את היהדות כפי שקיבלוה בהשראה מספרי הנביאים.
    במצב כזה, גם אם אליבא דאמת הם טועים ואין כאן שום חילוקים השקפתיים, הרי שעצם זה שהם רואים כך את פני הדברים, פועלים על 'מנוע' שכזה, הופך את הקבוצה הזו לטרייף.
    (אגב מי שמכיר את אוהדי העניין, בדרך כלל, בד"כ הדבר נובע מתחת לפני השטח מכך שחלקי התורה ה'פשוטים' משעממים אותם ר"ל והם מחפשים "אקשן" והתחכמויות.)
    בקיצור, לענ"ד זה לא נובע ממקום טוב ולא מוביל למקום טוב.

  8. הוא בסך הכל חוזר לנקודת המוצא של הרב ריינס זצ"ל, מייסד המרכז הרוחני (נוטריקון "מזרחי") שהיה אחד מגדולי הת"ח בליטא ודמותו רחוקה מבנט כרחוק שי פירון משיעורי רבי ברוך בער (ולא היתה לו כיפה סרוגה).
    הבעיה שדרכו בסוף גידלה בנטים ופירונים. אז החכמולוג הזה ממציא מחדש את הגלגל שמתגלגל ל ...

    והמגיב שמעלי הטיב מאוד להגדיר את הפינטעלע של הטיפוסים האלו.

  9. ולגופו של עלון:
    אכן ישנן בעיות בתוכן עצמו, פעמים שהן נובעות מחילוקי השקפה דקים, ופעמים מהבחנה שאינה דקה מספיק.
    כך למשל המשפט שהופיע שם (הדברים ע"פ זכרוני ל"ד בנוסח המדוייק ויעויי"ש) "זה לא שהתעוררנו לחזק בקיום איזו מצוות עשה כמו... או..., ארץ ישראל אינה עוד מצוות עשה, אלא היא חלק עיקרי ומרכזי במהות עם ישראל וכו'" בעצם הגדרת ארץ ישראל כמגדיר וכבסיס לעצם היותו של עם ה', ידון כל אחד בינו לבי"ע, (הגבול בזה דק)
    אך עכ"פ משפט שכזה הוא הרסני ולא יכירנו מקומו בביהמ"ד.
    (דוגמא נוספת: הבאת דברי רש"י והרמב"ן בביאור "הציבי לך ציונים" בעלון הנקרא כלאחר יד מתוך קלות ראש ומבט של אנשים קטנים ומתלהמים, הינה בעיני חוסר אחריות משווע.)
    למעשה שמעתי שמרן הגר"ש הורה להרחיק את העלונים הללו מישיבתו.
    נערך לאחרונה על ידי איש תם; 24-04-16 בשעה 03:14.

  10. #10
    יהודה המכבי אורח
    אני קורא באופן קבוע את העלון קדושת ציון שעורך הרב הגאון רבי יהודה אפשטיין שליט''א, הכל שם מבוסס על מקורות איתנים, עם ראיות מוכחות מתוך דברי רבותינו זכרונם לברכה, אגב, גם מי שאינו מסכים עם כל הדברים הכתובים שם, וודאי מסכים עם דעת רוב ככל חכמי ישראל האוחזים כי ניתן וראוי להקים מדינה יהודית המתנהלת אך ורק על פי תורתנו הקדושה בארץ הקודש, וזה היה נקודת המחלוקת בין אגודת ישראל והמזרחי לפני קום המדינה, האם להתפשר על השאיפה שהשלטון יהיה על פי התורה או לא, והאם להתפשר על שלימות ארץ ישראל או לא, וכידוע לכל קוראי העיתים, אגודת ישראל היא זו ה"קיצונית", היא זו שהלכה עם התורה לאורך כל הדרך, בלי פחד ומורא מהחילוניים האנטישמיים שניסו ומנסים להשתלט לגמרי על כלל ישראל.
    ובכן אצטט בזאת כמה מדבריהם של גדולי ישראל שבדורות האחרונים:
    דעת תורה מאת רבן של ישראל מרן החזון אי"ש זיע"א
    חזון אי"ש שביעית סימן כ"ד סק"א -
    שני לאוין יש בתורה בנתינת מקום לעכו"ם בארץ לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך, ולא תחנם... ודין איסור ישיבה הוא שנתחייבנו לגרשו מארצנו והוא חיוב על כל אחד ואחד מישראל... אבל הדבר מוכרע בסברא שדין זה בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עכו"ם, וארץ ישראל היא גם בגלותנו והרי אנו חייבים ביישובה ולדור בה גם בגלותנו... והנה נתבאר שמכירת [הערת המעתיק: ואיצ"ל דכ"ש מסירת] בתים ושדות לעכו"ם אף בזה"ז מה"ת והלכך כל הארץ שכבשום עולי מצרים בכלל האיסור... וח"ו לנהוג קלות ראש בלא תעשה דאורייתא.
    אגרות חזון אי"ש כרך א' אגרת צ' -
    והנה מאות בשנים שהישיבות של בבל נודדים והולכים סוללים המסלה לשוב אל ארץ שגלו ממנה, חרבו בבבל ובנו הנהרסות באדמת נכר בספרד, בצרפת ובאשכנז, חלפו שמותיהם אבל לא חלפה נפשם. זאת התורה שגלתה עשר גלויות עשר גלויות ושבנתה ביתה בארץ שנער, ושגלתה מבבל לארצות המערב. זאת התורה עתה החוזרת עכשיו מערבות שממות המערביות אל ארץ הצבי ארץ הקדושה הניתנה לאבותינו לנחלת עולם, אשר היתה למעון לה בבואה מסיני להופיע בקרני אורה בקרב ישראל.
    רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, בעל "אבן האזל"
    מתוך מכתבו שהתפרסם בכ"ו אדר ב' התרע"ג בבטאון אגודת ישראל העולמית "הדרך", הובא בספר "דרך עץ חיים" עמ' 337
    הפעולה הממשית בארצנו הקדושה, אשר כולנו מחויבים בה. מלבד שכל עבודה מעשית תהיה תשועה וגאולה לארצנו הקדושה אשר כל משהו פעולה בה היא מצווה רבה וגדולה, וכבר ידועים המאמרים הנלהבים מדברי חז"ל בזה אשר מותר לפורטם.
    ודי אם נזכיר מאמר אחד, כי עמרי אשר היה רשע גמור זכה למלוכה ארבעה דורות בשביל שהוסיף עיר אחת בארץ ישראל. והננו יודעים כי כל גאוני ישראל בוודאי לא היו עומדים מרחוק או מנגד לתנועת הישוב, כאשר גם הרבה מהם היו בראשונה מן הזריזים – מקדימים, רק ההשתתפות עם החפשים בדעות היא שריחקה אותם מגבולו.
    א"כ נשאלה נא את עצמנו שאלה פשוטה: מדוע לא עשינו אנחנו האורתודוכסים לבד? הנה אין אנחנו מסכימים לאגודה "המזרחית" אשר היא הינה רק כמפלגה בתוך כלל האגודה "הציונית", ונותן חומר ובנין בע"כ לכל שרירות לבם של הציונים החפשיים. הם טוענים כי עכ"פ הם מתקנים ולא מקלקלים, ומתנגדיהם טוענים: אחר שאתם אורתודוכסים גמורים אין לכם רשות ליתן חומר לבנין לפעולות מתנגדות לרוח התורה כמו בית הספר ביפו ובירושלים ועוד כדומה. עכ"פ הקושיא במקומה עומדת: למה לא עשו הרבנים בעצמם?!

    מרן החפץ חיים זיע"א
    "ממצות ישוב ארץ ישראל לא הסיח הח"ח דעתו מעולם... חביבתו לארץ ישראל - עד כמה התגעגע הח"ח לעלות לא"י מראה העובדא שבשנת תר"מ בתנאי הנשואין לחתנו הרב הגאון ר' אהרן הכהן זצ"ל, התחייב הח"ח להסעיד את חתנו זה על שולחנו משך שנים, כפי הנהוג אז, ובפירוש התנה שאין ביד חתנו לעכבו מלעלות לא"י במשך השנים הללו. וגם בשנת תרס"ד כשנשא את אשתו השני' בתו של הרב הגאון ר' הלל ז"ל מעיר לאפי, התנה כזאת, שבאם יסכים לעלות לא"י, גם על רעיתו לעלות אתו. ובשנותיו האחרונות, הדבר היה בשנת תרפ"ז, כאשר כבר הכין א"ע לעלות לא"י וכבר ארז את חפציו ושלחם לורשה, חלתה פתאום רעיתו זו והוכרח לעכב נסיעתו עד שתבריא, ומן השמים עכבוהו, ולבסוף נצחו אראלים את המצוקים ומצא מנוחתו בעיר ראדין..." (מתוך "חפץ חיים על התורה", עמוד צ"ט – ק').
    -------------------------------------------------------------------------------------------------------
    "אם יבוא עשו אל המחנה האחת וגו'. (בראשית ל"ב, ט). בשנת תרצ"ג, כשצורר כל היחודים באשכנז ימ"ש עלה לגדולה ולקח רסן הממשלה בידו, נשאל הח"ח ע"י אחד מראש הישיבה שלו בראדין (א.ה. מפורסם שזה הוא הרב מפוניבז' זצ"ל), מה יהי' גורלם של אחינו במדינת אשכנז ופולין, אחרי אשר הרשע הצורר הכריז בפומבי על מטרתו להכחיד שם ישראל חלילה.
    והח"ח ענהו כי זה לא יעלה בידו. מעולם לא הצליח מי שהוא לכלות ולמגר את כל עמנו, בכל ארצות פזורינו. כתוב מפורש הוא "אם יבוא עשו אל המהנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפלטה".
    הבין השואל כי הסכנה קרובה, והוסיף לשאול לתומו, אם ח"ו יעלה בידי הצורר להשמיד יהדות אירופה, רוב מנין ובנין של עם ישראל, מי הוא זה איפוא המחנה שישאר לפלטה?
    וע"ז ענהו הח"ח זצ"ל: גם זה כתוב מפורש בדברי הנביאים: "ובהר ציון תהי' פליטה והי' קודש" (עובדיה א,' י"ז) והרב השואל יצא מאת הח"ח כשידיו רועדות על חורבן יהדות אירופה, ולבו הי' נכון בטוח כי ארצנו הק' תנצל, וחרב לא תעבור בה. וכן הי' שתחלת מפלתו של הרשע הזה היתה, כשהתקרב לחופי ארצנו הק', ותגזר אומר ויקום, ודברי הח"ח זצ"ל שנאמרו עשר שנים קודם שנחרבה יהדות אירופה, נתקיימו על ארצנו הק', אשר עיני ד' היו בה להצילה משני האריות. כן יגן ד' על ארצנו הק' גם עתה כשרבים צררונו ויחיש עת פדיון" (מתוך "חפץ חיים" על התורה, עמוד ע"ב – פרשת וישלח).
    -------------------------------------------------------------------------------------------------------
    "בזכרוני כי בשנת תר"נ ותרנ"א, שהחלו לגרש את אחינו ב"י ממאסקאווא, התעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה, המגורשים למאות ולאלפים החישו למפלט למו לארץ אבותינו, קנו שם קרקעות, נטעו כרמים, יסדו מושבות, כן בתחום המושב נאספו אסיפות, נתיסדו חברות, שלחו משולחים לקנות קרקעות, בעלי בתים מכרו נכסיהם וכל חפציהם, ובצרור כספם עלו בשמחה לארצנו הקדושה, בתקותם למצוא שם בלי זעת אפים עושר ואושר.
    בזמן זה קבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פנות עמנו לעלות לארצנו הקדושה, ומשער, כי הימים ימי עיקבא דמשיחא, וכי פקד ד' את עמו, ואפשר הוא אתחלתא דקיבוץ גליות, שהוא קודם ביאת המשיח, ואם היינו ביכולת, היה מן הראוי לקנות קרקע ולעלות להארץ, אבל באשר אין בכחנו לע"ע, נעשה את אשר מוטל עלינו ואשר בידינו..." (ספר "תולדות החפץ חיים", שחובר ע"י בנו הג"ר אריה לייב הכהן זצ"ל בשנת תרפ"ז - עמוד מ"ג, והובא ב"מכתבי החפץ חיים" עמ' 44).
    הנצי"ב מוולאז'ין
    מתוך הספר "שיבת ציון"- קובץ מאמרי גאוני הדור בשבח ישוב ארץ-ישראל, וורשא תרנ"ב, עמ' 17
    אחרית כבראשית
    כבר הראנו דעת חז"ל כי בשעה שאין קללת ה' רבוצה על ארצנו להיות שממה אז רצונו ית' שתתישב הארץ על ידי ישראל עמו וכמו שאמר ה' ליצחק אבינו (בראשית כ"ו, ב') "שכן בארץ", ופרשו חז"ל במדרש רבה (פרשה ס"ד) - "עשה שכונת ארץ, הוי זורע הוי נוטע הוי נציב", אע"ג שהפלישתים הושיבוה אז לפי צרכם ועדיין לא הגיעה השעה שינחלוהו זרע אברהם, מכל מקום היה רצון ה' שיעשה יצחק מצדו איזה מושב ושכונה לפניו.
    והנה כעת החיה קול דודנו הקב"ה עלינו ע"י שאנו רואים כמה סיבות היוצאות מהמסבב כי כך ברצונו ית' שתתישב הארץ לאט לאט ע"י נדחי ישראל והטה לב מלך הקיר"ה ושריו להרשות לעשות ועד וחברה לאסוף כסף "לתמוך את אחינו עובדי אדמה ובעלי מלאכה אשר בא"י ובסוריא" והועד הזה מתנהג ע"פ חוקים ישרים בדעת הממשלה, אות היא כי כך עלה ברצון ה' לעשות ישוב ע"י ישראל בארצנו הקדושה, ועלינו להעיר ולהפיח רוח אהבת הארץ ולמלא אחר רצון ה' בכל אופן שיזדמן לפנינו, אם בפעולה חומרית בעבודת האדמה, או בחרשת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית היינו הדפסת ספרים מועילים לענין הנשגב, ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני האדם, כי על זה לקה משה רבינו על שאמר (שמות ד', א') "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'", ולקה ע"ז כדאיתא במס' שבת דף צ"ז. והדבר ברור שלא אמר משה והן לא יאמינו כלל בגאולה, שהרי אותה הם מבקשים, אלא אמר משה שלא יאמינו למשה כי נראה אליו ה', והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להן מן האבות, וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות, ומלובש ומדבר כמצרי, שע"כ חשבוהו בנות יתרו כמצרי, ולפי דעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה' לאהרן קדוש ה' שהיה נביא עוד במצרים, כמש"כ בס' שמואל (ש"א ב', כ"ז) "הנגלה נגליתי לבית אביך" וגו', וזאת היתה טענת משה רבינו שיאמרו ישראל "לא נראה אליך ה'".
    וע"ז הראה הקב"ה אות המטה שנהפך לנחש, והיה ראש המטה לראש הנחש וקצה המטה לקצה הנחש, וצוהו ה' לאחוז בזנבו ונתהפך למטה, והיה ראוי להיות שוב קצה המטה מה שאין מקום לתופשו כך בכפו, אבל לא היה כן, אלא ויהי למטה בכפו היינו שנתהפך קצה המטה להיות לראש המטה, וכדרך שתופשים המטה בכף, ובזה הראה שאע"פ שאינך כדאי בעיניהם, אלא להיות זנב לאריות, מ"מ בזכות האבות נהפך משה רבינו לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט, והנה נענש מרע"ה על שחשד את ישראל לאמר כי לא יאמינו כשנראה ה' למשה להוציא את ישראל ממצרים, כי באמת אין לחוות דעה את ה' וכאשר אמר ע"י ישעיה הנביא "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".
    וכן לעת כזאת אחרי אשר אנו רואים מתוך עלילותיו שהעיר את לב הנדיב להפליא לעשות לטובת הישוב והטה את לב השלטון ושריו להסכים לזה, אותותיו אלה הם דבריו, כמו שכתוב שמו שם דברי אותותיו ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר.
    וביחוד חובה על גדולי ישראל יברכם ה' להשתתף לרצון ה' ע"י עצות ליחידים אשר ברכם ה' להפריז על איזה סך מסוים, או לנדב לחברה הקדושה אשר על ישוב הארץ נוסדה, ובזה יזכו גם המה לראות את ישראל בנויהם בארץ ה' שמה, ויהיו מאירים ככוכבים , דרך ארץ הקודש לרבים, וזכות הרבים יהיה תלוי בהם, וימצאו חיים צדקה וכבוד כמשמעו ומדרשו, וכנפש העמוס בעבודה, הבא עה"ח היום יום א' לימי תשובה שנת תרנ"א פה"ק וולאזין.
    נפתלי צבי יהודה ברלין
    רבי זלמן סורוצקין זצ"ל – אב"ד לוצק ויו"ר מועצת גדולי התורה
    מתוך "אוזניים לתורה", דברים, סוף פרשת ואתחנן
    כידוע רבי זלמן הוא זה ששכנע כמה וכמה מחכמי ישראל למען הצטרפותה של אגודת ישראל למדינה וזאת על מנת להשפיע עליה ועם הזמן להפוך אותה לשלטון התורה בב''א ( כל ימי השתוממתי על המראה, שאין בנבואת נחמה זו [בהפטרת נחמו] זכר לקיבוץ גלויות ולבנין הריסות הארץ, וכמו שנאמר (תהלים ס"ט): "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה", או (שם קמ"ז): "בנה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס"?! הנביא, אמנם, מדבר על "ערי יהודה" [הקיימות כבר], אבל רק לבשר להן: על "דרך" לפנות אותה; על "מסילות" ליישר אותן, ומתי נבנו?!
    והנה באים הקיבוץ גלויות בזעיר אנפין, בשנים האחרונות, בנין הארץ ומדינת ישראל, [הנתונה בידים לא נאמנות לה' ולתורתו] בחלק ידוע של ארץ-הקודש, ומבארים לנו, אולי, את הנבואה הנפלאה הזאת: הנביא ראה בחזון את האפשרות [אם "לא זכו"] של "ב' נחמות" נפרדות, והלא כה אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח): "זכו עם ענני שמיא [שהגאולה תהיה מהירה ושלמה, בנין הגשמי והכלכלי יחד עם הבנין הרוחני "שמיא"], לא זכו עני...", היינו שהקיבוץ גלויות ובנין הארץ יהיה לאט לאט, בעצלות, ובנפרד מהבנין הרוחני, כי המושלים [שאינם מושלים ביצרם], שלידם תהיה מסורה "הנחמה" הראשונה הזאת, יהיו עניים בדעת וירכבו "על החמור" ראשית ועיקר דאגתם תהיה החומריות, גוף בלא נשמה ואל אלקי ישראל ותורתו לא ישעו. ומהשרים היושבים ראשונה ב"מלכות" יהיו כאלה, שירצו להפוך את "המלכות" של הארץ הקדושה למינות וכפירה. והמרירות בין השרידים, הרודים עם א-ל ונאמנים עם קדושיו, תהיה גדולה מאד, ובאה הנבואה הזאת לנחמם ולעודד אותם, שהעולה על רוח פריצי ישראל לאמר: 'ככל הגויים נהיה בית ישראל', היו לא תהיה, ואחרי "נחמה בלא נשמה", תבוא נחמה אמיתית, רוחנית: "נחמו נחמו עמי" עם ה' ותורתו הקדושה "יאמר אלקיכם", הוא יתברך שהצית אש בציון, הוא שעתיד לבנותה באש האמונה הטהורה והצדק האמיתי... הרי שכל ההפטרה מדברת מהנחמה האמיתית שתבוא [אם לא יזכו ישראל] אחרי "נחמה" גופנית, אשר כל מגרעותיה... הובלטו כבראי לוטש בהנחמה הרוחנית שאנו קוראים כהקדמה ל'שבעה דנחמתא'".
    רבי יחזקאל אברמסקי
    דעת תורה מאת מרן הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה"חזון יחזקאל", מתוך הקדמת "ארץ ישראל - נחלת עם ישראל".
    קשר עם ישראל עם ארץ ישראל הוא קשר ארצי ושמימי, ולפיכך הוא קשר נצחי שלא ינתק לעולם. אגוד כפול זה דנשקי שמיא וארעא אהדדי, תחיבתו הראשונה בנחלת אבות מתנת א־ל־ה־י־ם, ואחרי כן נעשה קשר של קיימא בקשר עליון מן התורה במעמד הר סיני. הלא ״רבו (רובי) תורתו כמו זר נחשבו״ על ארץ אחרת, ואינם מתקיימים אלא על האדמה הזאת שהיא המקלט האחד בכל ארצות התבל לנו ולרוחנו ״שארץ ישראל ראויה לתורה ואין התורה שלמה אלא בארץ ישראל״ (הרמב׳׳ן. ועיין בפירושו על התורה בראשית כו, ה. ובדברים יא, יח),״כי ישראל קרואים נחלת השם והארץ היא נחלתו, והתורה תלויה בשניהם - בעם השם על נחלת השם, והעוזב אחת עוזב השנית, (ואמרו בבראשית רבה פ׳ לך לך) אם נכנסים לארץ מקבלים א־ל־ה־ו־תי״ (הגריעב"ץ בהקדמתו בסדור תפלה "בית יעקב"). ויפה אמר מי שעמד על אמת זו: מצב היהודים הוא מיוחד במינו. שאלות העם הדת והארץ קשורות אצלם זו בזו, במדה שאין דוגמתה בשום עם בשום דת ובשום ארץ (בלפור).
    ...
    להאמין בכתבי הקודש ולכחש בנצחיות עם ישראל על ארץ אבות — אין לך סתירה גדולה מזו. ואינה מתישבת אפילו בשפתי חלקות של האדם המודרני אשר למד את פיו על ידי ״גלוי וכסוי בלשון", שדברים היוצאים מלב עקש ופתלתל יהיו נשמעים במוצאי שפתיו כדברים ישרים ונכוחים.
    ההודאה בספר הספרים והכפירה בברית אשר כרת ה׳ עם אבותינו על ירושת הארץ, שני דברים אלה המכחישים זה את זה, אם הם יוצאים מפי בני ברית אות היא על עניות הדעת של בני אדם, אשר הגלות ושעבוד מלכויות השפילו את רוחם והפחיתו את מדת הםתפקותם הנפשית, והם מסתפקים בחיים שיש בהם בושה וכלימה וחלול שם ישראל, אך אם אין בהם שפיכת דמים וביזת הרכוש ויש להם קורת רוח במצב ישראל בין העמים שיש בו חלאת האנטישמיות, אך אם אין בו שנאת ישראל מעשית של שוד ורצח. ועל קלון עבדותם וירידתם המוסרית עד כדי מכירת יהדותם בנזיד עדשים. הם שמים מסוה של אשליות האמנציפציה של תורה קוסמופוליטית.
    ואם שני הפכים אלה שהם ״תרתי דסתרי״ נאמרים ונשנים בפי אנשים שאינם בני ברית אשר על הבייבל גאותם, הלא הם מטילים דופי באמונתם שבשעת צרכם הם מראים את עצמם כמושפעים מכתבי הקדש, והדברים האמורים בהם ביחס אל עם הספר, אינם מקובלים אצלם ואינם סומכים עליהם.
    ...
    היוכל לפקפק בתוקף המשפטי החרות על לוחות העדות שנחלת עם ישראל היא להם חלק א־ליה־י ממעל, העם השולח שי למלכו ביום שניתן כתר מלכות בראשו את התנ״ך בצרוף הדברים האלה: ״הננו מגישים לך מנחה ספר זה — סגולת התבל ומלואה. בו חכמה, משפט הוא למלך ואלה הם דברי א־ל־ה־י־ם חיים״?
    ...
    ישרת לבו של הקולונל פ. מ. סקוט העמידה אותו על האמת, בהערכתו את הצהרת בלפור בדברים נכונים כאלה: ״בחלקה של אנגליה נפל כבוד גדול: קרענו מן התנ״ך דף שחרותה עליו הנבואה העתיקה ביותר — ועל השטר של הא־ל־ה־י־ם הוספנו את ערבותו של העם האנגלי. לחתימה כזו אין האומה יכולה להתכחש״.
    אם לא חדרה הרוח של חוות־דעת מוצקת זו בקרב אלה שהתנ״ך הוא בעיניהם יסוד היסודות של הנהגת העולם. אולי אין זה אלא מפני שענין ״ארץ ישראל - נחלת עם ישראל״ מובלע באוצר התורה, אשר עין זר לא תשזפהו והקורא התמים שאינו חוקר ודורש לא ישיגהו. הספר הזה קובע מקום מיוחד אך ורק בשביל החומר הנוגע אל שאלת ״ארץ ישראל - נחלת עם ישראל״ כפי סדר הכתובים וכפי סדר הזמנים, בשביל שיוכלו הכל להסתכל בו בעין פשוטה, ויראו ויוכחו ולא יטילו עוד ספק בצדקת ובשכלול של שלשת העמודים המוצגים בפתח השער. ואז גם אלה ההוגים מקרב בני עמנו שיש להם צורך בתיקון דעותיהם בעיקר הרעיון של שיבת ציון, ימצאו בו הנקודה התכונה של התעודה בישראל כעם שוכן על אדמתו.

    רבי ירוחם לייבוביץ' ממיר זצ"ל
    מתוך ספרו "דעת תורה" ח"ד עמ' קכ"ד (פרשת שלח)
    בגמ' (ברכות ה.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא ... כן אמר ר"ל (ברכות סג) אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל.
    וכן הוא הענין בסוד ארץ ישראל. ארץ ישראל היא אחת המתנות הטובות כתורה וכעולם הבא. כבישת הארץ וישיבתה בה, היא מצות עשה, ארץ ישראל אלינו היא מעיקרי התורה, היא יסוד כל התורה כולה, אמרו חז"ל (כתובות קי כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, עיי"ש. - וכשדומה כמי שאין לו אלוק הרי שכלום אין לו. יסוד הארץ הוא שישתלם ישראל על ידה בתכלית השלמות, ולא לילך לארץ הנה הוא חלילה כאינו ישראל, כמי שיאמר ישראל אנכי אולם ללא תורה וללא עוה"ב, ודאי הוא כי חסר מכל. וכסוד התורה כן סוד ארץ ישראל, אינה מתחזקת אלא ביסורין, אינה מתחזקת אלא במסירת נפש, אינה מתקיימת אלא כשממיתין עליה, וכשאין ממיתין עליה הנה זה חטא וחסרון כלפי עצם הארץ, הנה זה טענה בעיקר סוד הארץ ומתנתה.
    כשאמרו ישראל: "למה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז", גילה לנו הכתוב כי פחדתם זו באה מן "וימאסו בארץ חמדה", החומד הארץ אין פחד נגד עיניו, כי מסוד הארץ הוא מסירת נפש ממש, גם ליהרג עליה, יהושע וכלב לא פחדו כלל, כלום לא עמד לפניהם, האמינו וגם בטחו כי ארץ חמדה היא, חמדו את הארץ ואיך יפחדו?
    וחטא מאיסה בארץ הנה זה חטא בכל מתנת הארץ, כי על כן ודאי אשר אמר: "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר" – באין מסירת נפש אובדים את הארץ, וזהו אינו ענין של עונש כשאר עונשים של עבירה שעושים, אלא זה חטא וחסרון בעיקר מתנת הארץ. ובאין נתינה איך יקיימו אותה?
    ואמנם חטא הוא, המאיסה בארץ הנה זה חטא ממש, חטא מסוד יצה"ר ככל החטאים, וכן אהבתה מצוה ככל מצות התורה. וחטא המאיסה כי נעשתה, איתה בא היצה"ר, כי חד הם, ומן יצה"ר כבר לא מתפטרים, גדול כחו של חטא, לא תטהר ממנו ולא תתנקה ממנו כליל, נשאר הוא גם לדורות, עד תיקון הכללי, עד ביטול היצר בתכלית. - הנה זה כי חטאם לארץ, חטא מאיסתם אותה, נשארה גם לבנים, כי על כן ודאי אשר אמר "וישא ידו להם וגו' ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות" - כי גם המעט מן זה החטא, יהיה פחות שיהיה, די ומספיק להיות אובדים את הארץ, מתנתה אינה ניתנת כי אם ביסורין, כי אם במסירת נפש, כי אם בכל נפשך, ולא כי תמאס אותה, ומזה כל הגלויות עד עת הקץ, עד וכפר אדמתו עמו. ועיין רמב"ן כאן (במדבר פרק יד פסוק א).
    מרן הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל
    מתוך מכתבו לבני עדתו שפורסם בקובץ "שיבת ציון" חלק שני עמ' 5
    והננו מאמינים בהבטחת ה׳ לאברהם אבינו, ״כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. קום התהלך בארץ לארבה ולרחבה כי לך אתננה״ (בראשית י"ג, ט"ו – ט"ז). מתחלה אמר ה׳ אשר בראיה יקנה אותה, ואח״כ אמר שיתהלך בארץ ובזה תנתן לו הארץ, והראיה ע״ז כי בירושה ראשונה ע״י יהושע בן נון לא נצטוו להקדים פעולתם ולעשות ישוב הארץ טרם בואם, ובבואם מצאו הארץ מיושבת בכל טוב; אבל אחר שיהיה הגלות ויתקיים בנו: ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״ שהכל דשים עליהם, ואמר ה' עוד ״אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה״ פירושו, שכמו שישנה שעה שאפשר למנות את עפר הארץ, היינו בימות הגשמים שעפר הארץ נעשה גושים, ככה גם זרעך ימנה, היינו בעת שהצרות מתרבות ונשאר אנוש מעט מזער - בעת ההיא, קום התהלך בארץ וכו׳ היינו בביאה שאחר הגלות, עלינו להתהלך בארץ ולעסוק בישובה טרם נזכה בה ב״ב. – וכמו שהיה בימי עזרא הסופר שקבץ איזה אלפים בבבל מכל סוגי בני אדם, גדולי תורה ויראי ה׳ וגם מאותם האנשים נושאי נשים נכריות, אשר היו מורגלים בחלול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו ישוב הארץ בערים עד שאח״כ נתמלאה הארץ מבניה; כן עלינו להתעורר לקול רצון ה' הנשמע מקצה העולם ועד קצהו, בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם נדחים ונענים לעשות מה שבידנו מעט או הרבה, ובכל סוגי בני ישראל. ועל המקובצים לעלות להושיב את א״י ולבנותה ולנטוע בה כל עץ מאכל, ועל כלם יתקיימו דברי עזרא הסופר: ״יד אלקינו על כל מבקשיו לטובה״ (עזרא ח', כ״ב) והיתה ידו יתברך שמו עמנו להגדיל פעולת ישראל בכל מקום שנקבצים לזו התכלית ולהרחיב חוג מבטנו מן המצר על ישוב ארץ אבותינו וישמח לבבנו. גם אנחנו פה וולאז'ין, כי זכינו להמנות בכלל מושיבי ומיסדי הישוב והבנין עד אשר נזכה לחזות בנעם הארץ ולאכול מפריה ולשבוע מטובה ולשמור כל מצות ה׳ התלויות בארץ בשמחה, בקדושה ובטהרה במהרה בימינו אמן
    רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל
    ב"ה יום א' ר"ח אדר א תרנ"א קאוונא
    כבוד ה"ה הרב ...
    אחדשה"ט מכתבך הגיעני. מה שביקש כבודו הרם ממני לחוות דעתי ע"ד עניין היקר של ישוב א"י הנני להשיבו כי כבר ידועה דעתי והסכמתי, כי גדולה מאד מצות ישוב א"י, וכמו שכתב הרמב"ן על התורה פרשת אחרי בסופה בשם הספרי ע"פ "וישבת בה ושמרת לעשות" - שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצוות שבתורה, וכן הוא בתוספתא ע"ש, וכן בכתובות דף קי וברמב"ם פ"ה מהלכות מלכים הי"ב בגודל מעלת ישוב א"י. וברוך ה' אלוקי ישראל שהחיינו והגיענו לזה, כי נתעוררה התנועה בכל עמנו להשתדל בעניין הקדוש של ישוב א"י, ארץ אהבת אבותינו הקדושה ולבנין חורבותיה. ורוב תודות לה' על מה שזכינו בדורנו לראות זה בעינינו, ואין קץ וקצב לשכר היקרים והנכבדים טובי ישראל העוסקים והמסייעים בעניין הגדול והקדוש הזה אשר אליו ישאו נפשם כל שלומי אמוני ישראל. וה' יהיה בעזרנו, אשר כל הבאים שם ישתדלו לשמור מצוות התלויות בארץ הקודש כדין וכדת ועל-פי דרכי התורה והמצוה ויהי שכרם בכפליים. ובזכות זה נזכה כולנו יחד לשמוח בשמחת ציון וירושלים ובגאולה שלמה במהרה בימינו אמן סלה. ולאות אמת באתי על החתום מוקירו ומברכו,
    יצחק אלחנן חופ"ק הנ"ל.
    המלבי"ם זצ"ל
    קול שאון בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר. מי־שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם־יולד גוי פעם אחת כי־חלה גם־ ילדה ציון את־בניה. האני אשביר ולא אוליד יאמר ה' אם־אני המוליד ועצרתי אמר אלקיך (ישעיהו ס"ו, ז' – ט').
    פרוש המלבי"ם –
    (ז) בטרם. (מפרש מ"ש קול שאון מעיר): בטרם. נבא כי
    זמן רב לפני ביאת הגואל יתקבצו אנשים מועטים מבני הגולה ויקבעו דירתם בירושלים, ואחר שנים רבות שישבו שמה יבואו להם החבלי יולדה שהיא מלחמות גוג ומגוג ואז יתחיל הקיבוץ הגדול הכללי, אומר בטרם תחיל ילדה כבר יהיה לעיר ירושלים לידה קטנה בטרם תחיל, ולא לבד בטרם תחיל כי גם בטרם יבא חבל לה, שלא יהיה עוד העת כלל שיבא חבל לה שהם חבלי יולדה שהוא שנים רבות לפני זמן הגאולה, כבר המליטה זכר, כי עדיין לא ילדה רבתי עם רק מתי מספר שיקבעו דירה שמה, לכן מצייר שילדה רק זכר אחד, ר"ל אנשים מתי מספר:
    (ח) מי שמע כזאת. מצייר כי אח"ז בבוא זמן הגאולה שאז תשב היולדת על המשבר ויגיעו לה חבלים וצירים שהוא מלחמת גוג, אז יהיה לידתה באופן מופלא ומתמיה מאד משני פנים, א] מצד החבלי יולדה, שהתפשטו בפעם אחד על כל הארץ, כאילו כל נשי הארץ אחזתם חבלי יולדה ביום אחד, מי שמע כאלה היוחל ארץ ביום אחד. (והנמשל שהחבלים של גוג התפשטו על כל הארץ מקצהו). ב] מצד הלידה בעצמה, שבפעם אחד נולד הגוי כולו, ועז"א מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד. (והנמשל שפתאום התקבצו הגליות מארבע רוחות). ומפרש כי חלה גם ילדה ציון את בניה, והפליאה בשתים, א] כי חלה ביום אחד, ב] כי ילדה בפעם אחד, משיב להם:
    (ט) האני אשביר. נגד מה שיתפלאו אם יולד גוי פעם אחת, משיב אחר שאני הושבתים על המשבר, ע"י החבלים שהבאתי עליהם שזה ההכנה אל הלידה, ואיך לא אוליד, ובהכרח תהיה הלידה כללית. ונגד הפליאה היוחל ארץ ביום אחד משיב אחר שאני הוא המוליד איך ועצרתי מקצתם, ובהכרח אחר שאני אפתח רחם עקרות להולידם יהיה הדבר כללי. ולכן יבואו החבלים לכלל העם כי אנכי כי לא אעשה מקצת הדבר רק כולו".
    רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל
    מובא בספר ״האיש על החומה״ (חלק ב' עמי 141 בשם ר׳ יוסף חיים גרייבר, אחד מתמידי הגאון רבי זרח ברוורמן, ששמע מריח״ז, וכן הובא בספר "ציון בית חיינו" מאת רבי יואל שוורץ שליט"א)
    איך נוכל להסביר עניין זה, שאנשים מורמים מעם, ראשי אלפי ישראל, הוציאו דיבת הארץ המובטחת, ורצו להניא את העם מלהיכנס לתוכה? התרחשות זו, של דיבת המרגלים, אין לפרשה כפשוטה, אם נתבונן שהמדובר בראשי אלפי ישראל בדור דעה, דור המדבר. אלא, יש לפרש, כי גדולים אלה — משבאו לארץ ישראל שרתה עליהם רוח הקודש, וראו כל הדורות העתידים, שיהיו שרויים בארץ הקודש, גם את אלה שעתידים לחטוא, וגם את הדור שלנו עם ה׳ציונים׳, ונתבהלו ואמרו: אם כך, מוטב להישאר במדבר, ולא להיכנס לארץ! וזו הכוונה: ׳ארץ אוכלת יושביה׳, כי קדושת הארץ אינה סובלת יושבים שאינם מתנהגים בקדושה, וסופם להיות נפלטים ומוקעים ממנה. ׳ושם ראינו את הנפילים׳ — אלו האנשים שיפלו ממדרגתם ויטמאו את עצמם בחטאים. אם כך, מוטב להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ! ועל זה ענו להם יהושוע וכלב: ׳טובה הארץ מאוד מאוד, עלה נעלה וירשנו אותה׳ — למרות הכל עלינו לעלות ולרשת את הארץ, ולעמוד בכל הנסיונות, ובהדי כבשי דרחמנא למה לנו. וזה היה חטאם של המרגלים, כי לא היה להם להתחכם נגד מה שציווה ה׳ ולהרהר אחר הבטחתו.
    רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל
    מתוך הקדמה לקובץ חידושים, עמ' כ"ט, שנת תשל"ג
    "אין בעל הנס מכיר בניסו" – הניסים והנפלאות, התשועות והמלחמות שהתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, גם אלה שראו זאת בעיניהם, גם אלה שחזו זאת בבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ומי כמוני, אשר נדד בימים אלו על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומות הנסים, לחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים מאד. הלשון שלנו דלה ומוגבלת מלבטא, ואף כח הדמיון מצומצם מכדי לתפוס ולהקיף את משמעות הדברים.
    דורנו המוכה והמושפל, דור הנסיונות והייסורים, ראה עד כה מצבים של "הסתר פנים" [בשואה האיומה וכו']... וכעת זכה הדור לשפע כביר של ניסים גלויים ומופלאים כל כך... זוהי, איפוא, הכנה גדולה, מעין חזרה כללית לקראת הגאולה השלמה.
    חסדי ה' הם שנותנים לנו להרגיש ולטעום מטעמן של הישועות הגדולות הצפויות והמזומנות לנו... מעודדים אותנו לקראת שעת הגאולה.
    הבה, אחים יקרים, נתכונן לקראת הגאולה השלמה!
    רבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי זצ"ל
    מתוך "ספר ארץ ישראל", תשט"ו, ירושלים, ח"א סוף סי' כ"ז, ס"ק ח' – ט'
    ומה חסר כיום אותה התשוקה העזה אשר יקדה בלבות שלומי אמוני ישראל הקודמים שבחו"ל. אילו היתה הנסיעה והכניסה לא"י כל כך קלה לפני מאה שנה או אילו היו כל שלומי אמוני ישראל שבתקופה זו מתאווים באותה משיכה נפשית לעיר וארץ קדשנו, כי עתה היתה א"י מיושבת רובה ככולה שומרי תורה ומצוה, ועל כסאות הכנסת במדינת ישראל היו יושבים רובם ככולם עברים מקוריים היודעים ומרגישים מה זו א"י לישראל, ובאיזה קשרים קשורים זו לזה, והיתה לא"י צורה אחרת לגמרי. חוקי הכנסת היו מבוססים על תורת ישראל, ולא היתה כלל עולה על הדעת שיש בישראל שאלת שמירת שבת ובעיה לגידול חזירים ולא שאלת גיוס בנות ולא היתרים לנתוחי מתים ומכ"ש שלא היה למסיון חופש גמור להעביר בני ישראל אל השמד. לא פריקת עול, לא חילולי ערכי ישראל, לא מלחמת חול על הקודש ולא נוער המתחנך על הפקרות בזלזול חיי האדם. כל זה היה עושה אילו היתה המשיכה הנפשית לשומרי אמונת ישראל שבחו"ל. הם היו יכולים להציל את דת ישראל ואת קדושת הארץ ממחלליה ולוחמיה. הן אמנם עוד היום רובם ככולם קשורים בנימים הרבה לארץ קדשנו, אליה פונים בכל התפילות ומתפללים עליה שלש פעמים ביום בתפילות ובברכת המזון, ומעלים את זכרונה על ראש שמחתם. ביחוד עוד היום הם תומכים בישוב הארצישראלי לא פחות משתמכו לפנים. אבל הם עצמם חובבים עדיין את הישוב הגלותי, ומהם שדומה עליהם ששם ביתם גם לעתיד. על כל שומרי תורה ומצוה, ביחוד על כל רבנינו, לקבל לקח לימוד מהעליות הקדומות שעלו לא"י במסירות נפש והיו תאבים להסתופף בחצרות ה' ולחלץ את קדושת הארץ ממחלליה. 'וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו' (משלי ט"ז, ז), וישראל ישב לבטח מאויביו החיצוניים, והיה עם ישראל בא"י מבהיק שוב בזוהרו כבשנות קדם, והיינו מתקרבים יום יום אל גאולתנו השלמה ואל היעוד המקווה.
    מכתבו המפורסם של האור שמח בעניין ביטול ג' השבועות
    הכרוז הנ"ל משנת תרפ"א, נתפרסם בכתב עת "התור" שנת תרפ"ב, בחיי מרן זצ"ל [ירושלים, גיליון ג'], וכן בספר אוצר ישראל שנת תרפ"ו (עמודים פ"ב פ"ד), ואנו מעתיקים כעת מתוך "התור" הנ"ל, וז"ל:
    "הנה מאז הכיר האחד היה אברהם אבינו את בוראו, קושר כל תקותו והבטחתו בהנחילו את ארץ הקדושה לבניו, והלך בה לארכה ולרחבה ונטע אשל (בראשית כ"א ל"ג) ואחריו יצחק זרע בה וחפר בארות מים (שם כ"ו) וכן יעקב בנה בית (שם ל"ג), וכל פסגת תקותם היתה כי בניהם ישבו בארץ המוריה. - ומיום מתן תורתנו הקדושה לא פסקה הנבואה מלצוות על ישוב הארץ, ואין לך פרשה שבתורה שלא נזכר בה ארץ-ישראל, ואף במצוות של חובת הגוף נאמר: "כי יביאך", "כי תבואו" - עשה מצוה כדי שתבוא אל הארץ, ואף במצוות מושכלות ונוהגות בכל מקום ובכל זמן, כמו כיבוד אב ואם נאמר: "למען יאריכון ימיך על האדמה" וגו' (שמות כ').
    "והקפיד השם יתברך על כבוד הארץ יותר מעל כבודו, כביכול, עד שבעשיית העגל, אחרי שובם, מחל להם השי"ת, "וינחם על הרעה, אשר דבר לעשות" (שמות ל"ב י"ד). ועל הוציאם דבת הארץ וימאסו בארץ חמדה - נשבע ד' ולא ינחם, כמו שנאמר: "אל תעלו וגו' [כי אין ה' בקרבכם]" (במדבר י"ד מ"ב).
    "ומיום שנבחרו ציון וירושלים, דוד בתהלותיו, ישעיה בחזיונותיו, ירמיה בתוכחותיו ויחזקאל במשליו, לא פסקו מלהפליג במצות ישוב הארץ ולהשתפך נפשם בחרדת הקודש אשר בתוככי ירושלים, ואמר הנביא: "הציבי לך ציונים וגו' שובי אל עריך אלה וגו' (ירמיה לא); אכרים ונסעו בעדר וגו' (ירמיה ל"א). ודניאל, ואחריו אנשי כנסת הגדולה שמו לחוק לכל ישראל להתפלל תלת זמנין ביום(דניאל ו', ברכות ל"א ול"ג), על כי ירחם ה' עמו וישיב שבות ציון וירושלים, וכן בברכת מזונו בכל עת להתפלל על הארץ וירושלים.
    "אולם זה במאה הזאת זרחו קוי אור ע"י גדולי המעש כמו מאנטיפיורי וכיו"ב בהתעוררות רב, ומהרבנים ר' צבי הירש מטאהרן ור' אליהו מגריידיץ, לבנות ולשכלל ירושלים ולהסיר שוממותיה כמעט עד כי נתרחב הדבר ע"י הנלהבים. ורבנים הרבה עמדו מנגד, ואף אותם שהיה בלבם לקרב את הדבר שמו יד לפה, מפני כי חרדו מהנלהבים שלא יגדישו הסאה ומהג' שבועות שהשביע, לבנות-ירושלים (כתובות קי"א. ושיה"ש רבה ב' פסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים), ומצאנו לרב יהודה, גדול-חסידי האמוראים, אשר לדבריו הקל בכלל השבועה שאיש פרטי לא יעלה מבבל לארץ ישראל (כתובות שם), והיתה חביב עליו ארץ ישראל עד כי גם בנוסח הברכה רצה להזכיר שבח ארץ ישראל (ברכות מ"ג.), ואולי מפני זה, כי לפי דבריו לא היה יכול לראות את הארץ, לכן "אין פת בסלו", ולכן אמרו: בר מיניה דרב יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל (ברכות שם). ואולי משום זה אמרו: שאני עולא דחביב ליה לרב יהודה (חולין צ"ד.) - משום דעולא "נחותא" קרו ליה (ירושלמי סוף כלאים), דהוה נחית וסליק לארעא דישראל, והיה חביב עליו לשמוע מפיו מה בארץ ישראל.
    "אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן-רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השבועות וברשיון המלכים קמה מצות ישוב ארץ ישראל, ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה (ספרי פ' ראה) - למקומה. ומצוה על כל איש לסייע בכל יכלתו לקיים מצוה זו, ואולי ע"ז נאמר: "עד מתי תתחמקין" (ירמיה ל"א כ"א), ואם יתן השי"ת ויתרחב הדבר ויגדל ויפרח כשושנה, כמו שנגדלו בימי התרשתא, אשר היו נתונים תחת פרס, דובא-ניידא(קידושין ע"ב.), ואף כי כעת תחת ממשלת ארץ-האי - עם בריטניה המתונה. אז בטח הוא ענין העומד ברומו של עולם.
    "הן אמנם, שאז היו הנביאים, בנבואה מן השמים, מחזיקים אותם. מי יודע - אולי כמו חרבן הבית השני היה שלא עפ"י הנבואה, (אשר מהאי טעמא כשגלו לא בטלה קדושת הארץ, כדברי נועם של התוס' יו"ט) (בעדיות פ' ח. משנה ו') - כן יהיה הנחת אבן פנה שלא עפ"י נביאים, וכנטילתו - כך נתינתו. - אכן במופלא ממך אל תחקור, כי זה תלוי בהופעת אור אלקי לראות אשר כל ענינים הכלליים וקנינים הצבוריים יהיו על טהרת הקודש והצניעות, וכמו שעשו אנשי כנה"ג.
    "אבל יהיה איך שיהיה, מצות ישוב ארץ ישראל לא נפטר מזה, כל מי שבכחו יעשה. וזכות המצוה הזאת תגן על עמו ישראל בכל מקומות מושבותיהם להצילם מכל רעה, ועיניהם ועינינו תחזינה בשובו לציון ולשמוע בעת יאמר לציון מלך אלקיך בב"א.
    דברי המצפה לראות בתשועת ישראל
    מאיר שמחה כהן
    חותם פה דווינסק
    הובא ב"ארץ ישראל בספרות השו"ת" עמ' סח – סט.הנה דע יקירי כי להראות גודל המצווה הזאת ומעלתה היא אך למותר, כי מי הוא האיש הישראלי אשר יסתפק בזה, הלא מיום קרוא ה' לצור מחצבתנו הבטיח לו בארץ חמדה, ושלש מתנות נתנו לישראל: תורה וא"י ועוה"ב כולם כאחד. וכל פרטי התורה מתאימים עם הבטחת הארץ וישובה, מצוות רבתות לא יוכלו להתקיים רק בארץ, ואף מצוות שהן חובות הגוף ואינן תלויות בארץ כתוב בהן כי יביאך לאמור עשה מצווה זו כדי שתכנס לארץ. ואחרי שהכעיסו בחורב ועשו עגל מסכה נעתר ה' והשיב חמתו מהשחית, ובמאסם הארץ נשא ידו להפילם במדבר וכו' ובהוציאם דבה ודברי נרגן על הארץ החמיר מאשר חטאו דברים עליו יתברך. וכן תורתנו המסורה מלאה בשבח הארץ ושקלו רבותינו מעלת ספר יהושע במעלת התורה לפי שהוא ערכה של א"י, ור' יוחנן התפלא כי שמע כי איכא סבי בבל – למען ירבו ימיכם כתיב! התבונן איך שקל את מצוות ישוב ארץ ישראל בזמן חורבנה עד כי חש פן יעלה בלבב אחד לאמר הלא בחוץ לארץ אקיים מצוות יתירות, וזה יו"ט שני של גלויות, ושתי חלות בסוריא קרי ר' יוחנן על זה "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם" שיותר טוב להיות בארץ לשמור רק יום אחד. ופרקים שלמים בתוספתא ובספרי דבי רב ובתלמודים שמפליגים בשבח הארץ, עד כי המלקט מהם מאמרים במעלות הארץ וישובה הוא בעיני כמלקט אגלי טל מני ים. כלליות תורתנו והמסורה היא מקושרה במעלות הארץ.
    וגם בבקורת על אנשים פרטיים הבדילו בין חכמי ארץ ישראל – מקל נועם, לחכמי בבל – מקל חובלים, כמו על רבי זירא ועל רב נחמן אמרו מה בין תקיפי דא"י לחסידי דבבל. והנה גם בתכונות רעות אצל אנשי בליעל הבדילו בין ארץ ישראל לשאר ארצות ונתן לך לב רגז בבבל כתיב, ומה בין גנבי בבל ללסטים דא"י וחכמי בבל אמרו חד מינן דסליק וכו' כתרי מינייהו.
    לכן לעורר רבים למצוות ישיבת ארץ ישראל היא אצלי משנה שאינה צריכה, כי היהדות מעטה תהלה להארץ, ותזכיר להישראלי ג' פעמים בכל יום בהתפללו דרך ארצם, כל ברכת המזון יברך ויודה על הארץ הטובה...
    וכך התבטא גדול פוסקי הדור ההוא, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל ה'משך חוכמה' ו'אור שמח', אחרי המהפך הגדול בסאן רעמא (בלשונו): "...רבנים הרבה עמדו מנגד, ואף אותם שהיה בלבם לקרב את הדבר, שמו יד לפה, מפני כי חרדו... מה-ג' שְבועות (כתובות קי"א, א')... [אך] כעת הסבה ההשגחה [העליונה], אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השְבועות, וברשיון המלכים – שבה למקומה מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה... ומצווה על כל איש לסייע בכל יכולתו לקיים מצווה זו".
    החלטת מועצת גדולי התורה
    רוב גדולי ישראל לפני השואה הסכימו להקמת המדינה
    בכנסיה הגדולה השלישית (שהתקיימה בעיר מרינבאד בין י' לי"ח באלול תרצ"ז; 1937) דנו על תוכנית החלוקה שנקרא "ועדת פיל", ורוב גדולי ישראל שהיו באסיפה הסכימו להקמת המדינה.
    בירחון הפרדס שיצא בזמנו (קובץ תורני, תשרי שנת תרח"צ, חוברת ז עמוד 8) נדפס תיאור מהאסיפה הפומבית של הכנסייה הגדולה, וז"ל:
    "ביום א' בערב, ט"ז אלול, התאספו גדולי התורה לדון על שאלת מדינת היהודים, ולעשות החלטה להכנסי', אשר עיני כל ישראל צופיות אליה.
    "האסיפה היתה סוערה, והשתתפו באסיפה האדמורי"ם מגור, טשארטקוב, באיאן, סדיגורי, וגדולי הרבנים, חברי מועצת גדולי התורה. האסיפה דנה שבע שעות, ומלחמה גדולה התנהלה באסיפה זו, ונסחו החלטות, ונלחמו על כל קוצו של יו"ד.
    "הרב ווסרמן, הרב קאטלער, הרב ראטענבערג מאנטוורפן, רבני טשעכין, ואונגארין, הי' בדעתם לדחות כל ההצעה על דבר הקמת מדינה יהודית. ואף משני עבר הירדן, ואף אם תהא בנוי' על יסודות הדת, מפני שזהו כעין כפירה באמונת ביאת המשיח. ובפרט שמדינה יהודית קטנה זו תבנה על יסודות הכפירה ונמצא שם שמים מתחלל.
    "טענו כנגדם האדמורי"ם מבאיאן, סדיגורי, הרב צירלסאן, נשיא הכנסי', הרב [אהרן] לעווין מרישא, ראש מועצת גדולי התורה, הרב [זלמן] סעראצקין, כי אפשר להסכים לפי חוקי התורה להקמת מדינה יהודית בחלקה של ארץ ישראל, בלי לכפור על ידי כך באמונת ביאת הגואל. ואין לחשוש שהחפשים ירדפו במדינה היהודית את הדת, ועל כן אסור לדחות בהחלט דבר מדינה היהודית אלא צריך לדרוש את הרחבת גבולותי', ולחייב שחוקת מדינה היהודית תהא על יסודות הדת והמסורה, וכן למחות נגד זה, שלא שאלו את פי היהדות החרדית ולא צרפו את באי כחה למשא ומתן.
    "ונצחו אומרי הן! וכל ההחלטה נתקבלו בנוסח של חיוב. עכ"ל.
    וצריך לדעת שכנסיה הגדולה הזו היתה לפני השואה, שעדיין הקהילות בליטא והונגריה ושאר אירופה היו קיימים, והיה מקום לחשוב שיש תקוה ואחרית ליהודים באירופה, אבל אחרי השואה שנחרבו כמעט כל הקהילות והישיבות באירופה, ולא היו לניצולי השואה איפה ללכת, ואילו בארץ ישראל שלטו האנגלים שלא נתנו כמעט ליהודים להכנס, לא היה ע"פ הטבע אפשרות לקיום ישוב ארץ ישראל והצלת היהודים בלי להקים מדינה, וא"כ אמור להיות שהגדולים שהתנגדו אז להקמת המדינה וודאי היו חוזרים בהם, וכ"ש אחרי הקמת המדינה, וכ"ש אחרי מלחמת ששת הימים, וכ"ש אחרי מלחמת המפרץ שראו הנסים הגדולים, היו צריכים להבין שזה הנהגה עליונה לקירוב הגאולה.
    ומי שעדיין מתעקש ומתנגד לעצם המדינה, הוא רק מי שאינו רוצה לבדוק את הדרך והגישה, וממשיך מה שחשבו מקודם מבחינת "חדש אסור מן התורה בכל מקום".
    כמובן שלכל הדברים שהם נגד התורה שנעשים כאן במדינה, צריך להתנגד, וכל מה שנאמר כן הוא רק לעצם המדינה.
    הסטייפלער
    בקריינא דאיגרתא (חלק א סי' רה) שאחרי שכבר עלו לארץ ישראל לא שייך ענין של ג' שבועות.
    רבי שלמה וולבה
    מתוך ספרו עולם הידידות עמ' קמ"ה, קפ"ג
    אומות העולם אינם רואים במדינת ישראל מדינה חילונית גרידא. הם רואים בה מילוי הבטחות הנביאים, דבר הגורם לא מעט כאב ראש לכנסיה הנוצרית, שטענה מאז היווסדה כי ח"ו נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, הרי כאן פירכא לכל אמונת ההבל שלה!...
    תקומות עם ישראל אחרי השואה והקמת מדינת ישראל הן שתי מכות מוות ליסודות האמונה הנוצרית! עם ישראל לא קיבל מעולם את האמונה הנוצרית... הכנסיה הנוצרית מעולם לא סלחה לעם ישראל את "עקשנותו", אף שהיא מתיימרת להיות "דת האהבה", היא הפעילה נגדנו שנאה ואכזריות ללא גבול... רדיפת היהודים לא היתה פרי דמיון חולני של אפיפיורים, קיסרים ומלכים בודדים. ההגבלות, העינויים והשחיטות ההמוניות שהכנסיה אשמה בהם כמעט מאז היווסדה עד השואה האחרונה – שיטה יש בהם, ועל עיקרון "תיאולוגי" הם מבוססים, וכך כותב הגדול שבאבות הכנסיה, סנקט אוגוסטינוס ("הקדוש") : "היהודים בהשפלתם הם הם העדים להעוול שלהם ולאמת שלנו!". כלומר: כל מה שהיהודים מושפלים יותר, זה מעיד שהם אינם צודקים שלא קיבלו את האמונה הנוצרית. וכשרואים אותם כל כך מושפלים ולעומתם הנוצרים יושבים בכבודו של עולם – זה מעיד על כך שהאמת בידי הנוצרים... אוי לה לדת הזקוקה לעדות כזאת על אמיתותה! הכנסיה לא הצטערה על השואה שבאה עלינו והשמידה ששה מליון יהודים. להיפך, האי היא זקוקה ל"עדויות" כאלו על אמיתותה!
    והנה פתאום קמה "מדינת ישראל" על אדמת הקודש: עם ישראל הממושך והממורט רם לתחיה! לעם ישראל יש מדינה עצמאית! היכן עכשיו ה"עדות" החשובה ביותר ל"אמיתת" האמונה הנוצרית? איזו אקרובטיקה תיאולוגית מתרצת את התופעה הזאת של עם ישראל בהתחדשותו ושל בנין מדינה יהודית ושל נצחונות בשלש מלחמות? הן, התחדשות הישוב בארץ ישראל והקמת המדינה סותרות את עיקרי האמונה הנוצרית! והתיאולוגים הם אובדי עצות להקים בנין השקר שלהם מהריסותיו בצורה מחשבתית המניחה את הדעת.
    הגאון רבי חיים שמואלביץ' זצ"ל
    מתוך הספר "שיחות מוסר" על פרשת דברים תשל"ג.
    "עד הנהר הגדול נהר פרת" [דברים א ז], ופירש"י: "מפני שנזכר עם ארץ ישראל נקרא גדול, משל הדיוט אומר עבד מלך, מלך", [וכעי"ז איתא בשבועות מז ב]. ובבראשית [טו יח] פירש"י, שבאמת היה קטן מכל הנהרות שהרי נמנה לבסוף, ונקרא הנהר הגדול משום שנזכר עם ארץ ישראל.

    הנה נהר פרת אינו מארץ ישראל, אלא כיון שנזכר עם ארץ ישראל, גדלה חשיבותו עד שקראו הכתוב "הנהר הגדול", וא"כ ק"ו הוא שארץ ישראל גורמת חשיבות לכל הנמצא בה, שזוכה לעליה רוחנית גדולה כשהוא בה. וכמו שאמרו: "וזהב הארץ ההוא טוב" [בראשית ב יב] - אין תורה כתורת ארץ ישראל" [ויק"ר פי"ג ה], הרי שאותם לומדי תורה כשלומדים אותה בארץ ישראל תורתן מעולה יותר. וכן אמר הכתוב: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" [מיכה ד ב], והכוונה לארץ ישראל כמבואר בגמ' ברכות [סג ב]. וכן אמרו שאין הנבואה נגלית אלא בארץ ישראל, ויונה הנביא ברח תרשישה כדי שלא תשרה עליו הנבואה [עיין ילקוט ורש"י ריש יונה, וברד"ק ואבן עזרא פסוק ב], הרי שאפילו מי שהיה בארץ ישראל וזכה למעלת נבואה, כשיוצא לחו"ל הוא יורד ממדרגתו ואין הנבואה שורה עליו.

    והנה יש להתפלא עלינו, שאנו דרים בארץ ישראל, ואין אנו מרגישים כראוי את העליה וההשפעה הבאה לנו על ידה. ופשר הדבר למדנו מדברי חז"ל [דברים רבה פ"ב ח]: "אמר משה לפניו, רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס, אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין, גבירתו אומרת "ראו הביא לנו איש עברי" [בראשית לט יד], ולא כפר אלא אמר "גנוב גונבתי מארץ העברים" [שם מ טו] וכו', אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד, בנות יתרו אומרות [שמות ב יט] "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" והוא שומע ושותק וכו'".

    והדברים מפליאים, הרי כשבנות יתרו אמרו "איש מצרי" היתה בזה גם הכחשה על יהדותו של משה, והוא שומע ושתק ולא מצינו על כך שום תביעה עליו, ואולי משום שהיה סכנה בדבר אם היה נודע שהוא יהודי, ומ"מ על מה ש"לא הודה בארץ" בשתיקה זו, על זה נענש שלא נקבר בה, ולא הועילו לו הסיבות והטעמים שהיו לו. ומשום שענין זה ש"מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו" אינו בתורת עונש, אלא הוא מציאות, שכל מי שאינו מודה בארץ אינו שייך לארץ, ואין מועיל מה שיש לו טעמים וסיבות לכך, דמ"מ אין הארץ "רוצה" בו.

    ומכאן לימוד עבורנו, בכדי לקבל את השפע המושפע ממרום על ארץ ישראל ועל יושביה, כאמור: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה וגו'" [דברים יא יב], יש תנאי לכך, שצריך להיות שייך לארץ - "מודה בארץ", דהיינו להכיר במעלתה ובחשיבותה, ורק ע"י הרגשה זו נכנס האדם תחת ההשפעה המיוחדת לארץ.
    האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בעל השו"ת "דברי יציב"
    "חייבים לומר וללמד את בני ישראל שלא יתנו עצמם למרמס תחת פורקי העול. לומדי התורה ויראי ה' הם התושבים המקוריים כאן בארץ-ישראל. ואין לנו לפחד לא מהגויים ולא מאלו שמדמים עצמם לגויים. אני חייב לכפול ולומר זאת כדי שתדעו היטב ותפרסמו ברבים, שעלינו לעמוד בקומה זקופה בארץ-ישראל, לא לתת עצמנו להיות מודרכים מאת הפושעים והכופרים כי לנו הארץ [...] אנו היהודים המאמינים והחרדים פעלנו יותר מכולם לבנין הארץ" (שפע חיים דרשות תשמ"ג, פרשת וישלח, עמ' ק"ד).
    "דא עקא שאנחנו היראים עוסקים בקטרוג גרידא והם החופשיים שאינם שומרי תורה ומצוה רח"ל עוסקים בפעולות מעשיות ויוצרים עובדות... גם אני הייתי סבור בעבר שזה תפקידנו... הייתי מקלל את המינים בכונה עצומה ומצפה לשמוע שנתקבלה והתקיימה קללתי - אך לשוא. להיפך, נוכחתי לראות שהם הולכים ומתחזקים, אמרתי איפוא לנפשי: וכי לא מוטב שנתחלף בתפקידים, דהיינו שאני אבנה את ארץ ישראל והם, החילוניים, הם יהיו אלה שיגדפו אותי?! גמרתי אומר: לא עוד! לא אתן ידי לכך, שאנחנו רק נעמוד ונקטרג, והמה בינתיים ישתלטו על א"י ויטמאו אותה חס וחלילה, אנחנו נפעל בכל כוחנו למען בנינה של ארצנו הקדושה! הלא כל אבן בארץ ישראל, כל כולה קדושה וטהרה!" (ביטאון צאנז, גיליון קנ"ה, אדר תשמ"ה עמ' 11; מובא בספר לפיד האש חלק ב' עמ' תפ"ג).
    "אני צועד בדרך תלמידי הבעש"ט והגר"א ולמעלה בקודש, בדרכי ראשונים כמלאכים, הרמב"ם והרמב"ן, שעלו לחונן את עפר ארצנו ולקומם הריסותיה, בהם תמכתי יתדותי" (קונטרס 'דעת תורה', מובא בספר לפיד האש חלק ב' עמ' תע"ג).
    "לספר הזה ולמחברו [הגאון ר' עקיבה יוסף שלזינגר זצ"ל, בעל הספר "לב העברי", עליו נייחד את הדיבור באחד העלונים הקרובים] היתה השפעה עצומה עלי. דבריהם המה שהביאו אותי להיות מקושר נפשית לארץ ישראל ולשאוף לחיות בה... הלואי והיו שומעים לקולו בשנים הקודמות, כשפירסם את ספרו, כי אז הייתה כל תמונת העולם היהודי שונה לחלוטין... אילמלי (אילו) היו אחינו בני ישראל עושים בשעתו כפי שהציע רבי עקיבא יוסף זצ"ל, ייתכן מאוד אשר מאות אלפי יהודים מחו"ל – ואולי מליונים ממש - היו שורדים מיוון המצולה ונשארים בחיים, ולארצנו הקדושה היו פנים אחרות לגמרי... ברם למגינת הלב, הצליחו השטן וגונדא דיליה (סיעתו) להפריע אותו מהגשמת תוכניותיו" (ספר לפיד האש, חלק ב' עמ' תס"ז).
    רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל
    הובא בספר הליכות שלמה על הל' תפלה עמ' רע"ו הערה 16
    "והורע בעיניו מאד מה שנפרץ הדבר שנוסעין מא"י לחו"ל שלא לצורך המצוות המבוארות בפוסקים, ואמר שאינו רואה היתר לכך, וכשנתבקש [בשנת תשל"א] לצאת לחו"ל לשמחת בר מצוה של נכדו, כתב שלא ראה היתר מספיק לכך [והוסיף שאף אם ירבה שם בהגדת שיעורי תורה לרבים ויהיה בכך משום מצות ת"ת דרבים, מ"מ כנגד הריבוי ב"ללמד" יגרם בכך מיעוט ב"ללמוד"]. ובפרט לכהנים דיש לחוש לדעת הפוסקים (יו"ד סי' שע"ב) שאסורים לצאת משום טומאת ארץ העמים.
    ורגיל היה לשנן דברי החת"ס בגיטין מ"ד., דכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוק, אפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל איננו בקורא בא"י, כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ד', וזהו מוסר גדול". עכ"ל.
    וכמו כן היה מזכיר דברי הח"א בספרו שערי צדק סי' א' ס"ג (וע"ש בפאה"ש שמקורו מערכין ל"ב) שהתפלה מקובלת בא"י יותר מבחו"ל.
    ואמר לאחד שבא לבקש עצתו אם לעקור דירתו לא"י בשם גדול א' בדרך צחות, שיהושע בבואו לכבוש את הארץ הרג את "מלך חשבון", כלומר שיש להמנע מן החשבונות ולבוא לא"י".

  11. #11
    שמור מרחק אורח


+ תגובה לאשכול
  • חלון צ'אט
    משתמשים פעילים: 0
     
  • שים לב: N/A
    Loading...
 

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •