בס"ד

חלק א':
====
האברך ואשתו הלכו עם בנם לסידור בבני ברק באחד הרחובות הסמוכים לרבי עקיבא ולכן לא יכל להתפלל ערבית במניין הקבוע שלו בשעה 20:10 כדי לא לאחר לשם, וגילה בדעתו שיתפוס את אחד המניינים הבאים לאחר שיסיים את הסידור, ואכן לאחר שהסתיים הם עשו את דרכם חזרה לביתם וכשהאברך גילה מה השעה הוא מיהר למניין של השעה 21:00 בבית כנסת אחר בסמוך לביתו.

לפני שנפרד ממשפחתו הוא מסר את מפתח הבית לבנו כדי שיתן אותו לאשתו ופתח בריצה כדי להגיע בזמן למניין. בתום התפילה ניגש לביתו וגילה להפתעתו שאשתו ובנו לא הספיקו לחזור הביתה. הוא ראה בכך רמז והזדמנות לעשות התבודדות ולדבר עם הקב"ה.

כעבור כמה דקות הוא הבחין באשתו ובנו שאמנם חזרו הביתה אך התמהמהו משום מה באזור הכניסה לבניין. כשניגש אליהם הוא סיפרו לו שהמפתח לביתם נאבד בדרך חזרה. הוא לא איבד את העשתונות, הרגיש שהוא נמצא בפתחו של נסיון והזמין אותם להצטרף אליו לעשות את כל הדרך חזרה במטרה למצוא את המפתח אע"פ שהם אמרו לו שהם כבר ניסו לחפש אותו קודם לכן אך ללא הועיל. הוא הבין שנכון לעכשיו אין להם היכן לישון באותו לילה.

במהלך כל הדרך אותה עשו תוך כדי סריקה מדוקדקת של המדרכות בנסיון למצוא את המפתח אשתו אמרה לו לפתע שלא מהרחוב הזה הם חזרו, והם נאלצו לחזור על עקבותיהם כמה מאות מטרים והפעם נכנסו לרחוב הנכון.

תוך כדי החיפושים דיבר האברך מנבכי לבו ופנה ל-ד' יתברך ואמר לו: "אני יודע שזה שאיבדנו את המפתח זה רק ממך ולכן אני בטוח שזה לטובה, ואני מודה לך על כך ריבונו של עולם גם אם אינני מבין מדוע זה קרה ומה התועלת שבכך. אני לא חייב להבין את כל צעדיך והחלטותיך כדי לדעת בודאות שאתה הטוב המוחלט ושגם בדין שלך טמון חסד רב, אך אין לי ספקות לגבי רצונך הטוב והשגחתך הפרטית. אני בטוח שזה לטובה. תודה לך אבא יקר. אני אוהב אותך. מה זה בכלל שאיבדנו את המפתח לעומת העובדה שלך הקב"ה עדיין אין בית כ"כ הרבה שנים, בית המקדש, בית הבחירה. הצער שלי הוא כאין וכאפס לעומת הצער שלך ריבונו של עולם, עכשיו קל לי יותר להרגיש אותו ולהזדהות איתך. אבא, עזור לנו בבקשה למצוא את המפתח כדי שלא יהיה לך צער מזה שלנו יש צער וגם כדי שאשתי ובני לא יהיו בצער מזה, שנוכל כולנו לישון בביתנו ולהתחיל בהכנות לכבוד שבת קודש בזמן, אם לא למעני אז למענך ריבונו של עולם". וכך המשיך לשבח את ד', להודות לו ולהלל אותו יתברך שוב ושוב אע"פ שהרגיש שהוא כמגשש באפלה ללא קצה חוט, ולהתפלל שיעזור להם למצוא את המפתח. גם אשתו ובנו התפללו כמובן מעומק לבם ל-ד', וידעו שרק הוא יתברך יכול לעזור להם ולהושיע אותם כמו שעשה כבר אינספור פעמים בעבר.

כשהגיעו לרחוב ירושלים פינת הגר"א האברך חשב בדעתו להיכנס ל"בגטינו" שזאת החנות הראשונה שראה בפינת שני הרחובות ולשאול שם אם מישהו מצא והביא להם מפתח. המוכר שהיה שם ענה לו מיד: "כן, הנה זה על הדלפק". האברך הביט במפתח במשך כמה שניות נדהם וזיהה שאכן זה מפתח ביתם אותו חיפשו והתרגש עד עמקי נשמתו. מבין כל האלפים שהיו באותו אזור הומה, זה האדם הראשון אליו בחר לפנות. מה הסיכוי שדבר כזה יתרחש? הוא הרגיש ש-ד' יתברך שמע וקיבל את תפילותיהם ורצה לעזור להם לשוב מהר לביתם מבלי לאבד זמן יקר בחיפוש אחר המפתח. זה חסך להם הרבה זמן וכסף כדי למצוא פורץ מנעולים שיעזור להם לפתור את הבעיה, אך הם לא חשבו על פתרונות מצד בשר ודם אלא פנו ישירות לבורא עולם שיושיעם. המקור לכל הבעיות והפתרונות גם יחד.

זה לא נגמר כאן. המוכר אמר לו שאחיו מתי הוא זה שמצא את המפתח והגיע למסור לו אותו 20 שניות לפני שהוא נכנס לחנות ושאל לגבי המפתח, ובשלב מאוחר יותר הוא הבין את גודל ההשגחה הפרטית שהתרחשה באותו ערב כשנזכר באותה פניה שהם עשו "בטעות", כשבראיה מהצד בעינים בשרניות זה עלול היה להראות כאילו גזלה מהם זמן ומרץ יקרים ומיותרים ורק הוסיפה עוד צער ומכאוב על עגמת הנפש שכבר היתה להם, אך האברך לא התמרמר לא רק על אבדן המפתח אלא גם על אותה פניה שגויה ונפשו לא היתה עגומה עליו כלל מאחר והוא הרגיש שהוא בידיו המסורות של מי שברא אותו, משגיח עליו ואוהב אותו יותר מכולם בכל היקום, ובטח שלא חשב להתלונן, לכעוס או לנזוף באשתו או בבנו, מאחר וידע שלא אחר מאשר הקב"ה תפר לו את הנסיון הזה מ-א ועד ת, ואם כך אין שום ספק שזה לטובתו גם אם אינו מבין כיצד ואיך.

הוא הבין שאותה "טעות" היתה מחויבת המציאות שבורא עולם גלגל כדי לעכב אותם מלהגיע לאותה חנות מוקדם מדי לפני שמתי עתיד למצוא ולהביא לשם את המפתח, ואילולא אותה "טעות" היו מגיעים לשם ושואלים את אותו מוכר את אותה שאלה אך התשובה שהיו מקבלים היתה שלילית, ואז היו ממשיכים לשאול מחנות לחנות, מאדם לאדם ולסרוק את המדרכות, כשסביר להניח שלא היו משאירים לאותו מוכר את מספר הטלפון שלהם ולא היו חוזרים שוב לאותה חנות.

הם קיבלו הוכחה מדהימה לדברי חז"ל שגם בתוך החושך נמצא האור, וכשהקב"ה שם אותך במציאות של חושך הוא למעשה מעמיד אותך במבחן שנועד לבדוק את רמת האמונה שלך בבורא עולם והאם היא נגמרת היכן שהשכל נגמר ומסתכמת רק בדברים נעימים ונוחים שמסתדרים ע"פ ההגיון והשכל האנושי מסוגל לתפוס או שביכולתה לפרוץ גם מחוץ לקופסה המצומצמת הזאת.

כשהאברך הזה אמר לבורא עולם שהוא בטוח שגם זו לטובה הוא לא ידע עד כמה הוא צודק ואיזה קידוש ד' גדול עתיד הסיפור הזה לחולל עבור יהודים רבים. ברגעים כאלה שעטופים בחושך קשה מאוד לראות את האור בקצה המנהרה אך דוקא זה מה שמאפשר לאדם להוכיח עד כמה הוא בוטח בבוראו ויודע שהכל זה מאיתו, ששום דבר דבר לא קורה במקרה, שהכל לטובה ושלכל דבר במציאות האלוקית יש תכלית. אותם דקות היו מבחן שבדק עד כמה מצליח אותו אברך להוציא מהכח אל הפועל את כל התורה אשר למד ואת עבודת המידות שלו. היו לו הרבה מוקשים בהם הוא יכול היה ליפול וביניהם חוסר אמונה, כעס, גאוה, עצבות ויאוש, אך הקב"ה והתורה הקדושה עמדו לצדו והצילו אותו שלא יפול באף אחד מהם, ללמדנו על מעלותיה של התורה הקדושה והכלים העצמתיים שהיא מעניקה ללומדיה, וכיצד ד' יכול לעזור לכל מי שדבק בו יתברך להתעלות מעל לצד הבהמי שאף הוא מהוה חלק ממנו ולהתחבר לצד הנשמתי שבו.

האברך הודה לאותו מוכר מקרב לב ודיבר איתו בהתרגשות רבה מתוך ההכרה בהשגחה הפרטית המדהימה והחסד העצום שעשה ד' עמהם בפעם המי יודע כמה, ישתבח שמו לעד.

הוא לא לקח איתו את הפלאפון וכדי להודות למתי באופן אישי המוכר נתו לו את הטלפון שלו אך זה לא יכול היה לענות לו באותה עת - ואע"פ שאפשר להישאר פעורי פה מכל מה שהתרחש עד כה, בחלק השני של הסיפור שאי"ה יפורסם בקרוב יגיע ההמשך המפתיע שהתברר במהלך השיחה שהתבצעה עם מתי כחודש לאחר מכן. יש למה לחכות. וממש ברגעים אלה אני מתמלא בצמרמורת כשאני כותב לכם את זה.

הודו ל-ד' כי טוב כי לעולם חסדו.

חלק ב':
====
האברך התקשר למתי כחודש לאחר מכן כדי להודות לו שמצא את מפתח ביתו והביאו לחנות הסמוכה והבין מדוע הקב"ה עיקבו מלהתקשר עד אז. מתי הפתיע אותו וסיפר לו שהנס לא נגמר באותו יום אלא היה לו המשך מפתיע, והאברך התמלא בסקרנות כדי לשמוע את אשר בפיו. ומתי סיפר לו שבמוצ"ש שבאה מיד אחרי אותו ערב שבין חמישי לשישי, שבו קיים את מצות השבת האבידה, ירד מביתו לרכב שחמיו נתן לו כדי לנסוע להוריו, וגילה ששכח את הצרור שבו נמצאים כל המפתחות ולאחר שמצא אותו ראה שמפתח הרכב אינו נמצא בין כל המפתחות, וזה המפתח היחיד לרכב לאחר שמפתח נוסף נעלם לפני כמה שנים, והוא הרגיש מאוד לא בנוח מאחר והרכב אינו שייך לו אלא לחמיו, וכעבור זמן פנה ישירות ל-ד' ואמר לו יתברך, שכשם שהוא עזר לאחד מבניו למצוא את מפתח ביתו, ש-ד' יעזור גם לו למצוא את המפתח לרכבו, ולאחר זמן קצר הוא נזכר במשהו מכח הדעת שהקב"ה הכניס לו מידה כנגד מידה על המצוה החשובה שהיותה חסד גדול עבור אותו אברך ומשפחתו, שבערב שבת נסע לאחותו שהביאה לו סלטים לכבוד שבת, ומאחר ולא רצה לקחת איתו את כל המפתחות ניתק את מפתח הרכב מהצרור הראשי והניחו בחליפה שנוהג ללבוש בשבת, אלא שבסופו של דבר אשתו אמרה לו שיש עליה כתם, ולכן החזירה לארון ולקחת חליפה אחרת במקומה, ושכח בתוכה את מפתח הרכב, וכשחיפש אותה בחליפה השניה לא מצא אותה ולאחר מכן ד' יתברך עזר לו להיזכר היכן נמצא המפתח.

חלק ג':
====
מתי המשיך לספר לאברך שכעבור כמה ימים התרחש נס נוסף הרבה יותר גדול, והוא זוכר שהיתה לו תחושה שהוא קשור לנס הקודם. עוד בתקופה בה התגורר ברח' רבי עקיבא פינת ירושלים בבני ברק נכנס עם בני ביתו לרכב שהוא נוהג לנעול בנעילה אוטומטית כדי לשמור על בטחון ילדיו שלא יפתחו את הדלתות במהלך הנסיעה. הרכב חנה ברח' רבי עקיבא באיזור שבו הרכבים נוסעים במהירות אמנם מותרת אך גבוהה, ולפתע נזכר ששכח משהו בבית, ולאחר שעלה וחזר הופתע לגלות שיש התקהלות של אנשים סביב לרכבו, ואז גילה את הנס הגדול שחולל ד' עבורם, מאחר ומוקדם יותר נאלץ לשחרר את הנעילה האוטומטית לצורך נסיעה שעשה עם קרובת משפחתו ושכח להחזיר בחזרה את הנעילה האוטומטית, וכשאחד מבניו הקטנים ראה את אביו עולה לביתו הוא רצה לבוא איתו, והוא הצליח לפתוח את דלת הרכב שפונה לכיוון הכביש, ואז עבר אופנוע שפיספס את הילד במרחק זעום, וחייו ניצלו בנס, בחסדי ד' עלינו.