בס"ד

מהו אותו נגיף ששינה את פני כל העולם? דבר, כמו מכת הדבר החמישית שהקב"ה הנחית על מצרים. דבר בגימ' 206, ואם נוריד את האפס נקבל 26 שהיא הגימ' של שם הוי'ה ב"ה, והאפס רומז לדרך הטובה ביותר להינצל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, בכך שהוא מסמל את האדם הענותן והשפל שאינו תופס את עצמו כישות כלל אלא מתבטל לבוראו ועושה את רצון יוצרו בשמחה ובטוב לבב.

ואם במקום להוריד נוסיף למספר 26 נקבל 232, שהוא הסכום של עב (72), סג (63), מה (45), בן (52), שהם ארבעת המילויים השונים של שם הוי'ה ב"ה כנגד כל אחת מאותיות שם ד' ע"פ תורת הסוד.
וחשבתי בעה"י שאפשר ללמוד מכאן דבר חשוב מאוד, שהדבר הזה מהוה דיבור אלוקי כמו כל דבר אחר בבריאה, אלא שהפעם מדובר בדיבור הרבה יותר עוצמתי ומהותי לבני הדור הזה כהכנה לקראת ביאת המשיח ואיתו הגאולה, בנין ביהמ"ק השלישי ותיקון עולם במלכות שדי, וכרמז לאלה שעדין לא חזרו בתשובה וטרם קיבלו על עצמם עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות ביחס לרמזים והזעזועים הקטנים יותר שהעוה"ז נחשף אליהם בעשרות השנים האחרונות ברמה הכללית.

האות י' בשם הוי'ה ב"ה היא כנגד ספירת החכמה ועולם האצילות, האות ה' שאחריה היא כנגד ספירת הבינה ועולם הבריאה, האות ו' היא כנגד שש הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד (חג"ת נה"י), שנקראות ו' קצוות (ו"ק) ועולם היצירה, והאות ה' שאחריה היא כנגד ספירת המלכות, השכינה ועולם העשיה.

ומכאן שהנגיף הזה אינו מהוה מהלך רק של אחת הבחינות בשם הוי'ה ב"ה שמסמל את מידת הרחמים אלא מהלך כולל של כל הבחינות של ד' יתברך, שהשאיר את חותמו במסר העליון הזה בדומה לחתימת האמן בתחתית יצירתו, כדי לעזור לאדם לדעת מהם המקור והתכלית של המסר הזה, ומה עליו להבין ולקחת ממנו ולשנות ולתקן בעצמו כדי שיהיה מוכן לקראת הבאות.

בנוסף לנגיף שפוגע ברוב מדינות העולם שהוא רמז למכת הדבר, העולם נחשף לאחרונה גם לרמז למכת הדם שהיתה במצרים כשהנהרות באפריקה ודרום מזרח אסיה נצבעו באדום בגוון שדומה מאוד לדם, רמז למכת הארבה כשנחיל ארבה ענק גרם לנזק חקלאי באתיופיה, קניה וסומליה, ונחיל נוסף נמצא בדרכו לאפריקה בזמן כתיבת מילים אלה, רמז למכת הערוב כשחיות ובמהות ממינים רבים ומגוונים החלו להלך ברחובות הערים במקומות שונים בעולם ללא חשש כאילו היה זה ביתם הטבעי, וגם רמז להפליה שהיתה במצרים, כשהמכות הבדילו בין היהודים שהיתה להם השגחה פרטית מיוחדת לבין המצרים שחטפו מכה אחר מכה ורובם מתו כל אחד בשלב אחר עד קריעת סוף, וכך גם בימינו פורסם בדו"ח של האו.אי.סי.די שישראל מדורגת במקום הראשון בדירוג המדינות הבטוחות ומדורגת במקומות הראשונים בעוד כמה מדדים שממחישים את ההפליה והיחס המיוחד לעמו הנבחר של ד' יתברך.

אי אפשר שלא לעשות את ההקבלה המתבקשת בין כל התופעות האלו לעשר המכות שהיו במצרים, ומה הגיע מיד לאחריהן? הגאולה המיוחלת. שהפכה אותנו מעבדים של האומה המרושעת והטמאה ביותר בעולם לבני חורין שעובדים את ד' יתברך ולומדים את תורתו הקדושה.

מצד אחר אסור לאף אחד מאיתנו לחשב קיצים ואף אחד לא יכול לדעת בודאות מתי בדיוק תבוא הגאולה, שהרי אם יעקב אבינו רצה לגלות לבניו את קץ הגלות של מצרים ונסתלקה ממנו השכינה, כל שכן שאנו לא רשאים לעשות זאת, אך מצד שני אי אפשר שלא להתחזק מכל הרמזים העצומים שפוקדים את העולם כולו בימים אלה, ולענ"ד היחס הנפשי הנכון שכל אדם צריך לאחוז בו הוא בדיוק זה שהיה צריך להיות לפני התפרצות הנגיף, והוא להיות מוכן בכל רגע נתון לביאת משיח צדקנו בכל רגע נתון, כדברי הגמרא (סנהדרין צז.), ששלושה דברים באים בהיסח הדעת - משיח, מציאה ועקרב, מאחר והוא יכול לבוא ממש עכשיו, מחר, בעוד שנה או בעוד 10 שנים, ורק ד' יודע מתי יבוא, ואף אחד לא ירצה להיתפס לא מוכן ברגע הזה מאחר ואז כבר אי אפשר יהיה לחזור בתשובה ולהתגיר, וכל יום נוסף שעובר מראה עד כמה הקב"ה נותן לבני עמו עוד הזדמנות ועוד רמז ושולח עוד שליחים ומראה להם עוד הוכחות כדי להכניע את היצר הרע ששוכן בלב כדי לעזור לאדם להידבק בבוראו ולזכות אותו לחיי הנצח של העוה"ב.

איתא בגמרא שאחד מהסימנים של עיקבתא דמשיחא הוא "פני הדור כפני הכלב" (סוטה מט:), ואי אפשר שלא להבחין בדמיון בין תמונת האנשים שחובשים מסיכה על פניהם ביציאתם מבתיהם לאותם כלבים ששמים מחסום לפיהם לפני יציאתם מחוץ לבית. ואין שום מקרה בעולם אלא מדובר במסר אלוקי חד וברור: לא שלטתם במוצאי פיכם, דיברתם לשון הרע ששקולה לשפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה והחרבתם את העולם, הלבנתם פני אדם ברבים, הוצאתם שם רע וציערתם אנשים, שיקרתם, חטאתם בשחוק, קלות ראש והוללות, הוצאתם מפיכם שבועות ונדרים, דברים אסורים וטמאים בניגוד גמור לתורה הקדושה במקום להשתמש בפה שבראתי לכם בצורה הנעלה והקדושה ביותר עם דברי תורה וחכמה, אז כנראה שאתם צריכים לשים מסיכה שתגרום לכם לעשות חשבון נפש, לחזור בתשובה ולתקן את מעשיכם כל עוד הנר דולק ועדין אפשר לתקן ואתם יכולים לעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמא ולהציל את נפשכם ואת של יקירכם.

ניתן לראות ש"פני הדור כפני הכלב" בר"ת "הפכה", ואם אכן נהפוך את אותיות תיבת "הכלב" בשיטת אתב"ש נקבל אותיות שהגימ' שלהן 440 בדיוק כמו "תם" ו"מת", ואז מתקבל פני הדור כפני תם / מת, וזה מחזק את דברי רבי יוחנן בגמרא: "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי דכתיב (ישעיהו ס, כא): 'עַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מטעו [מַטָּעַי] מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר'. בדור שכולו חייב דכתיב (ישעיהו נט, טז): 'וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ'" (סנהדרין צח.), היינו שכדי לגזור את דינו של האדם ולשייך אותו לקבוצה המתאימה הקב"ה כבר לא יאפשר את המציאות של האמצע אלא ידחוק כל אדם להיות צדיק היינו תם או רשע היינו מת, שע"פ הגמרא הרשע אף בחייו קרוי מת שהרי הוא מנותק מהאינסוף ב"ה שברא את הכל ומחייה את כל המציאות בכל רגע נתון, והצדיק לעומתו אף במותו נקרא חי, שכל הדבק ומתבטל לדבר נהיה חלק בלתי נפרד ממנו, וידוע שבעוה"ז שהוא עולם העשיה הרע והקלי' מהוים את הרוב והטוב והקדושה את המיעוט.

אם נבחן את ההיסטוריה נוכל להיוכח שהדרך לעוה"ב עוברת דרך תהליכי סינון רבים בהם הקב"ה בורר בין מי שראוי לזכות לחיי הנצח מתוך חיבור ודבקות ב-ד' יתברך ומי שלא, כפי שניתן לראות שהקב"ה המית לא פחות מ-80% מעם ישראל בזמן שמכת החושך נחתה על מצרים, מאחר והעדיפו להישאר במצרים מאשר לצאת ממנה, לזכות לחירות אמיתית ולצעוד בדרך ד', התורה, המצוות, האמת והקדושה. הם לא הצליחו לנצח את הטבע שגרם להם להתרגל לחיי עבדות ושיעבוד ליצר הרע, ובנוסף אליהם רוב היהודים שזכו להיגאל ממצרים מצאו את מותם במדבר עוד לפני שנכנסו לארץ המובטחת בעוון חטא העגל, חטא המרגלים, ופרשות קרח ועדתו ובנות מדין.

לא ניתן להתעלם מתהליך הניפוי שמתרחש לאורך כל הדורות, ואם בחיל האויר אומרים "הטובים לטיס", כל שכן שלצבא הגדול, החזק, החשוב והקדוש ביותר בכל ההוי'ה יכולים להתקבל רק הטובים ביותר מצד האמת האלוקית, ואם רבים הם המוכנים למסור נפשם לכבוד יחידת עילית כזאת או אחרת בצה"ל כל שכן שכל הרוצה להשתייך לצבא ד' ולזכות להידבק בו בחיי הנצח של העוה"ב מתוך עונג, שמחה ואורה אינסופיים לנצח נצחים ולעולמי עד צריך להיות מוכן להקריב מעצמו, למסור את נפשו, לוותר ולהתאמץ היכן שצריך, ולהוציא מעצמו את המיטב, ללמוד תורה, לקיים מצוות, לתקן את המידות, להתפלל, ליישר את השקפתו ע"פ האמת האלוקית וחכמת ד', להתגבר על היצר הרע ולהשליט את הנשמה האלוקית והיצר הטוב על הנפש הבהמית והיצר הרע, ולזכור שהוא יכול לעשות הרבה מעבר למה שהוא חושב שהוא מסוגל, מאחר והיצר הרע עושה כל שביכולתו כדי לשכנע את האדם שיהיה לו קשה להתאים את כל מציאות חייו ע"פ עולם המושגים והחוקים של ד' יתברך, שכל זה לא שייך אליו כלל ועדיף לו להשקיע את כל זמנו, מרצו וממונו בצד החומרי של העוה"ז שחושיו מסוגלים לקלוט, אך מה שהיצר רע מסתיר מהאדם הוא שברגע שיחשף למציאות החיים העליונה והקדושה הזאת ויתרגל אליה הוא לא יהיה מוכן לחזור אחורה גם תמורת כל ההון שבעולם, ויתקשה להבין כיצד בכלל יכול היה לחיות בצורת החיים הזאת בעבר ויבין שהיצר הרע ניסה לסמא את עיניו, להסיח את דעתו מהעיקר ולגרום לו להעדיף את הטפל.

אלא שבאמת הדרך לכבוש כל יעד ומטרה בחיים עוברת דרך כמה שלבים, לעתים מעטים ולעתים רבים. האם היה אי פעם אדם שהתאמץ להתחתן עם אשה שטרם הכיר או לעבוד בעבודה שטרם מצא? כמובן שלא אך כשימצא אחת טובה ויכיר במעלותיה יהיה מוכן להתאמץ ככל הנדרש לצורך כך, וכך גם ביחס ל-ד', שככל שהאדם יכיר יותר אותו יתברך יהיה לו הרבה יותר חשק ורצון להקריב ולהקדיש את כל חייו למענו ולמען תורתו הקדושה ומצוותיו היקרות. שאין לך אדם שלא מאמין ואוהב את ד' יתברך אלא מי שאינו מכיר אותו, וקשה לאהוב את מי שלא מכירים.

אפשר היה לחשוב שהאינסוף ב"ה פעל במצרים דוקא בשם אלוקים שמסמל את מידת הדין כדי להעניש את הרשעים או לפחות בשילוב שני השמות הוי'ה ואדנות כפי שמופיע בכמה מקומות בתנ"ך, אך בפועל מעניין לראות ש-ד' פעל בשם הוי'ה ב"ה שמסמל את מידת הרחמים הן בעשר המכות והן בקריעת ים סוף, שהרי מתוך הרחמים של ד' יתברך על הבריאה הוא עשה מהלך כולל שנועד להבריא את כל העולם כפי שעשה בדור המבול כדי להביא לתיקונו ע"י הסרת הרוע, הרשעה והטומאה שניסו למנוע מצד הקדושה שעם ישראל מסמלים לבוא לידי ביטוי, וזאת בשונה ממה שעשה בעבר שהיה בונה עולמות ומחריבן, וכידוע רצה ד' יתברך לברוא את העוה"ז במידת הדין ומשראה שאינו מתקיים שיתף והקדים את מידת הרחמים.

והחכם עיניו בראשו ילמד מנסיון העבר, יסיק את המסקנות ויפיק את הלקחים הדרושים, וניתן לחלק את כל בני האדם לשלוש מחלקות, הראשונה של הצדיקים יראי ד' ולומדי התורה שיזכו לחיי הנצח של העוה"ב, השניה של הרשעים והערב רב שימחקו מהמציאות האלוקית, והשלישית של הבינוניים שנמצאים על קו התפר בין שני העולמות וגורלם יכול להיות מוכרע בעקבות החלטות ומעשים בודדים כדי לשייכם לאחד משני הצדדים, כדברי חז"ל שמעשה אחד של האדם יכול להכריע את האדם לכף זכות או לכף חובה.

שהרי עם הזמן יתגברו הנסיונות וכולם יעמדו בפני מבחנים בדרגת קושי גבוהה יותר מבעבר, ולצורך ההמחשה אם 80% מבני ישראל לא רצו לצאת ממצרים ולהפוך מעבדים לבני חורין מכח ההרגל, הטבע והפחד מדברים חדשים, היום הנסיון יהיה הרבה יותר קשה לאנשים רבים מאחר ובדורנו הם ידרשו לעזוב בתים מפוארים, מכוניות יוקרתיות, מעמד, כבוד, הצלחה, פרסום ועוד הרבה דברים שהצליחו להשיג לאחר שנים רבות של עבודה והשקעה, אע"פ שרובם נחשבים לעבדים של היצר הרע במידה ואינם עובדים את ד' ושומרים תורה ומצוות.

אדם שמצד אחד רוצה לזכות לחיי הנצח של העוה"ב ומצד שני משועבד לחיי החומר והתאוות של העוה"ז לא מבין שהוא חי חיים כפולים שסותרים זה את זה, ואם אינו רוצה להכשיל את עצמו ולהוריד לעצמו את הסיכויים להגיע לעוה"ב, ושמעברו לשם יהיה קשה ומסובך הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות מחובר יותר מדי לעוה"ז אלא רק בהתאם למה שגופו באמת זקוק כדי לעבוד את בוראו. וכך מספר אחד הרבנים מירושלים שעמד בפני רכישת דירה ורבו יעץ לו לקנות כזה בית שלא יהיה קשה לו לעזוב. ע"כ. וכך בהחלט יהיה לו קל יותר להשתייך לאותה קבוצה של ה-20% שזכו להיגאל ממצרים ועליהם נאמר: "כֹּה אָמַר ד' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב, ב).