בס"ד

את מי באמת אנו נדרשים להקריב?

כתיב בפרשת ויקרא: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַ-ד'" (ויקרא ב, א): עפ"י הפשט ניתן להבין מהפסוק שהאדם צריך להקריב בעת הצורך קרבן מנחה ל-ד', אך ניתן להבין את אותו פסוק בצורה נוספת והיא, שהאדם נדרש להקריב אף את נפשו כמנחה ל-ד', היינו "וכי תקריב נפש קרבן מנחה ל-ד'", כפי שאנו אומרים בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ד' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה), וכמו שאמרו חז"ל מה יעשה אדם ויחיה? ימית את עצמו. מה יעשה אדם וימות? יחיה את עצמו, וכדאיתא בגמרא (ברכות סג:): "הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: 'זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל' (במדבר יט, יד)", ושנזכה כולנו להיות מקדושי העליון שזוכים להמית עצמם באהלה של תורה בעה"י.

* * * * *

הרמז שבא' הקטנה של ויקרא

הא' בסוף המילה שפותחת את פרשת ויקרא וחומש ויקרא היא קטנה והיא בגודל של חצי אות. האות א' מורכבת מהאות ו' ושתי אותיות י' אחת מעל ואחת מתחת, וכל זה עולה בגימט' ל-26, ויוצא שחצי מזה 13, הגימ' של אהבה ואחד (מלשון אחדות), ללמדנו על האהבה והאחדות הגדולים בין משה רבינו לבורא עולם, בעיקר מכל התורה שמשה למד וקיבל מ-ד' יתברך, כדכתיב: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם" (תהלים סח, יט), ומידת הענוה שניחן בה, כפי שהתורה מעידה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג).

ועוד שחצי נכתב ע"י המספרים אחת ושתים וקו ביניהם, כשאחת הוא כנגד ויקרא ושתים הוא הגימ' של האות ב' ואם נחליף את הא' של "ויקרא" בב' נקבל "ויקרב", רמז לקרבה האדירה שהיתה בין הרועה הנאמן לאינסוף ב"ה, היינו שה"ויקרא" מלמד על ה"ויקרב", הקריאה מלמדת על הקירבה הגדולה בין משה רבינו לבוראו עולם.

ועוד שמעתי מאדם יקר שיש בכך רמז לכך ש-ד' היה מאוד יקר למשה רבינו וכמובן שגם להיפך. ע"כ.

והמילה ויקר מופיעה גם במגילת אסתר (ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", ויש בכך רמז לשמחה שהיתה בגאולת מצרים כשמשה רבינו זכה להיות שליח ד' לגאול את עם ישראל ממצרים במהלך ניסי שלא כדרך הטבע שהפך אותם מעבדים לבני חורין, ובעיקר לשמחה הגדולה יותר לאין ערוך שתהיה בגאולה העתידה שגאולת מצרים תחויר לעומתה ושלאחריה לא תבוא גלות אחרת.