בס"ד

אינספור מדרגות יש בעבודת ד', כשברף התחתון נמצא האדם שעושה את המינימום הנדרש מעיקר הדין ונמנע מחטאים ועוונות מתוך פחד מהעונשים הכבדים הצפוים לחוטאים בעוה"ז ובעיקר בעוה"ב או מחסרון ההיכרות, האמונה והאהבה הבסיסיים כלפי בוראו. וברף העליון נמצא האדם שמתחסד עם קונו, עושה לפנים משורת הדין, רוצה לשמח את ד' ולעשות לו יתברך נחת רוח בכל זמן, מקום ומצב אפשריים, ומעלה בכך את כל מציאות חייו לקומה העליונה והקדושה ביותר. וככל שהוא אוהב ודבק יותר בבוראו כך הוא משתוקק להתקדש ולהתקרב יותר לבוראו, וזה כשלעצמו גורם לאהבתו ודבקותו בבוראו להתעצם עוד ועוד, שנאמר: "נתינה מולידה אהבה" (קונטרס החסד, מכתב מאליהו, חלק א'), וכפועל יוצא של מסירות הנפש, ההקרבה והויתורים הגדולים שהוא מוכן לעשות לכבוד יוצרו.