+ תגובה לאשכול
תוצאות 1 עד 1 מ 1

אשכול: פרשת "שמות" | חידושי תורה (לקריאה)

  1. פרשת "שמות" | חידושי תורה (לקריאה)

    בס"ד

    נקודת החיבור בין הבורא ב"ה לברואיו

    כתיב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם? וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג, יג-יד). וחשבתי בעה"י ש"משה" בגימ' 345 ו"אהיה אשר אהיה" אותן ספרות בדיוק אך בהיפוך 543, רמז לכך שמשה רבינו היה שליחו הנאמן ושיקף במדויק את דברי ד' ורצונו יתברך למעט מה ששינה באופן יוצא מן הכלל במי מריבה, ומשום כך לא נכנס זכה להיכנס לישראל, דוקא מאחר וישראל ידעו שיחסו של משה רבינו אליהם משקף את יחסו של ד' אליהם, וכשמשה רבינו כעס עליהם הם חשבו בטעות שגם ד' כועס אליהם אלא שהוא יתברך כלל לא כעס, שהרי כשם שקשה לכעוס על תינוק, כך גם הקב"ה ידע שאלו שלבי ההתהוות הראשונים שלהם לעם. כשבני ישראל שטחו את תלונותיהם באזני משה ואהרן הם אמרו להם: "וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו [תַלִּינוּ] עָלֵינוּ" (שם טז, ז), היינו שאיננו אומרים לכם דבר מעצמנו אלא רק משמשים כשליחים וצינורות להעביר לכם במדויק את דבר ד', רצונו ותורתו על כל מצוותיה, חוקיה ומשפטיה, ולכן כל תלונה שיש לכם מופנית למעשה כלפי שמיא.


    ועוד שבשם "אהיה אשר אהיה" המספרים הולכים ויורדים, רמז לכך שבתהליך הבריאה והשתלשלות העולמות, צמצם ד' מאורו כדי שהנבראים יוכלו להכיל את אורו ולהתקיים, וגם לכך שבדומה לכל הורה שמבין שכדי לתקשר עם ילדיו הקטנים הוא לא יכול לדבר איתו בשפה הגבוהה שהוא רגיל לדבר במהלך היום אלא לרדת בדרגות ולהתאים את צורת הדיבור בהתאם לגיל ויכולת התפיסה של הילד, כך גם בדו שיח התדירי שמתקיים בין הבורא לכל אחד מנבראיו הוא יורד לרמה של אחד אחד מהם בהתאם למדרגתו, כדכתיב: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה" (שם ג, ח) וגם: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז ,טז).


    וכך יוצא שככל שהאדם מעלה את מציאות חייו, תפיסת העולם, קליטת המציאות ודעת האלוקים שלו למעלה, כך הוא מאפשר לבוראו לרדת פחות למטה וגורם לכך שכל התקשורת תהיה ברמה יותר עליונה, ובכך הוא עושה חסד ראשית כל עם עצמו ועם כל הבריאה ומאיזשהי בחינה גם עם בוראו, ששמח יותר לנהל איתו דו שיח כל פעם בקומה גבוהה יותר.


    ולעומת זאת שבשמו של "משה" שמסמל את כלל הנבראים, המספרים הולכים ועולים, רמז לכך שאחת מהמטרות העיקריות של כל אדם היא להתעלות מבחינה רוחנית*, להוסיף עוד יראת שמים, חכמה, בינה ודעת, קדושה וטהרה, להשליט את נשמתו הנצחית על הנפש הבהמית ואת הצד הרוחני על הצד הגשמי, להתקרב לאינסוף ב"ה, להידבק בו ולהידמות לו במידותיו. ואפשר לקשר לכך חידוש ששמעתי בדרשה בירושלים, שקריאת שמע ממולקת לשני חלקים, הראשון מתיחס לאהבת ד' כלפינו, כדכתיב: "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ד' אֱלֹהֵינוּ" והשני לכך שאנו מיחדים אותו, כדכתיב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלהֵינוּ ד' אֶחָד" (דברים ו, ד) ואוהבים אותו, כדכתיב בפסוק שאחריו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ד' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", ואם נחבר את הגימ' של שני החלקים היינו 13 כנגד אהבה ועוד 13 כנגד אחד (מלשון אחדות) נקבל 26 כמנין שם הוי'ה ב"ה, ולמעשה מתקבל בזאת ציור של מגן דוד, שהרי אהבת ד' כלפינו מלמעלה למטה מיוצגת ע"י משולש שמכוון כלפי מטה, ולזה מצרפים את מה שאנו מיחדים ואוהבים אותו יתברך מלמטה למעלה וזה מיוצג ע"י משולש שמכוון כלפי מעלה. ע"כ. והרה"ג זמיר כהן אמר שהמגן דוד בנוי משישה קצוות בצורת משולש שמיצגים את הצד החומרי של העוה"ז, כשם שיש שישה ימי חול בשבוע ושישה צדדים לכל דבר גשמי: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה, ומהחלק השביעי שנמצא במרכז ומסמל את מימד הקדושה שנמצא בכל דבר חומרי, שהרי לכל דבר ולו הגשמי ביותר יש שורש רוחני בעולמות העליונים. ע"כ. וכך גם אצלנו, לאדם יש גוף חומרי וזמני ובתוכו נשמה רוחנית ואלוקית, יש את הנבראים שמהוים כלים ויש את אור ד' אותו הם מופיעים, מגלים את כבודו וממשיכים את אינסופיותו יתברך.


    ומעניין לראות שבזמן שמוכח מהכתוב שאהבת ד' כלפי בניו ובנותיו היא עובדה ברורה ומציאות בשטח, ואנו לעומת זאת מצווים להגיע לאהבת ד', שהיא לא דבר מובן מאליו, כחלק מעבודת ד' שלנו, וזה נחשב למדרגה גבוהה לכל נברא, עד כדי כך שאם הרשע הגדול ביותר חוזר בתשובה באהבה זדונות נעשות לו כזכויות.

    ואפשר לראות שהעקרון של המספרים היורדים מופיע גם בשם "אהיה" שהגימ' שלו 21 לחיזוק הענין, ויש כאן לימוד נוסף, שככל שהאדם מתקרב ומתדבק בבוראו, מתדמה לו במידותיו ומתבטל אליו יתברך, כך קל לו יותר לקלוט את המציאות של העוה"ז בצורה אחדותית, שנאמר: "קודשא בריך הוא, אוריתא וישראל חד הוא", כפי שרמוז בחיבור של 2+1 ממנו מתקבל 3, היינו שלושה שהם למעשה אחד, וכל זה כנגד ה-1 שמימין, בזמן שאחרים תופסים את המציאות בעיניהם הבשרניות כפירודית כשכל אדם, חפץ וגורם עומדים בפני עצמם ח"ו ולכן הוא נקרא עלמא דפירודא, כנגד ה-2 שמשמאל, והוא זוכה לראות את ד' בכל דבר וענין רוחני וגשמי בתוכו ומסביבו. וכך הוא תופס את עצמו ואת אשתו כשתי נשמות שהן למעשה אחת, ואת כל עם ישראל כגוף אחד, את התורה שבכתב והתורה שבע"פ כתורה אחת, ומתוך כך כל מציאות החיים שלו מתעלה, ובין היתר גם בזכות זה כל מציאות החיים שלו בעוה"ב תהיה הרבה יותר קדושה, מפוארת ועליונה, כראוי לאדם שלמד תורה, קיים מצוות, עשה חסדים ומעשים טובים, התפלל, התגבר על יצרו, כבש את תאוותיו, תיקן את מידותיו, זיכך את נפשו ודבק בבוראו.
    ________________________________________

    * ולכן בשונה מהמלאכים שמדרגתם גבוהה אך קבועה שהרי יש להם רגל אחת, לאדם יש שתי רגלים, רמז לכך שהוא נדרש להיות במגמה קבועה של הליכה התעלותו מחיל אל חיל. ובתפילת העמידה בה פונה האדם ישירות לבוראו הוא מצמיד את שתי רגליו כדי להידמות למלאך.

    * * * * *

    מי אנכי?

    חשבתי בעה"י לומר שבאמירת משה רבינו אל האלקים: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, יא) יש רמז לדברי הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש"ע הראהו לי. אמר לו חזור לאחורך, הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד. אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך? אמר להן הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו, חזר ובא לפני הקב"ה. אמר לפניו, רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה" (מנחות כט:).

    ואפשר לפרש ש"מי אנכי" נשאל בתמיהה ו"מי" בגימ' 50, ורבי עקיבא זכה להגיע לשער ה-50 עוד בימי בחייו, לעומת משה רבינו שזכה להגיע לשער ה-49 היות והיה שקול לעם ישראל ולאחר שעם ישראל נפלו במדרגתם בחטא בעגל זה השפיע עליו ישירות וגרם גם לו לרדת במדרגתו הרוחנית, כדכתיב: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז), ופירשי: לך רד - (ברכות לב) רד מגדולתך. לא ננתי לך גדולה אלא בשבילם. באותה שעה נתנדה משה מפי ב"ד של מעלה. היינו לכאורה משה רבינו שואל את ד', מי אנכי? היינו הרי לא הגעתי לשער ה-50 ואזכה להגיע לשם רק לאחר פטירתי בשונה מרבי עקיבא שעתיד להגיע אליו בימיחייו, ולכן ראוי הוא שתינתן התורה על ידו. ויהודי יקר שקניתי ממנו בשוק ארבעת המינים אמר לי חידוש מעניין, שהעובדה שמשה רבינו הגיע לשער ה-50 לאחר פטירתו רמוזה בכך שנקבר בהר נבו. היינו נ' (50) בו.


    * * * * *

    אפילו הגהינם מוכיח את חסד ד' כלפי ברואיו

    במהלך דרשתו הסביר הרב עוזי ששון שהסיבה לכך שמשה רבנו נכוה בפיו כשהיה תינוק ע"י גחלים לוהטות כשבכך בדק פרעה את כוונותיו ונהיה כתוצאה מכך ערל שפתיים היא שאמנם לא הסכים לינוק מכל הנשים המצריות שהביאו עבורו כדי שיניקוהו עד שהביאו לו את יוכבד אמו היהודיה והצדיקה, אך עדיין היו כמה טיפות של חלב נכרי שניתזו על פיו במהלך כל הנסיונות הכושלים האלה, ואע"פ שלא התכוון ולא רצה בכך כלל דקדקו איתו מפאת דרגתו הגבוהה מאחר ומדובר בפה שעתיד לדבר עם השכינה הקדושה. עכ"ד.

    רבי משה שלמה כשר מסביר באחד מספריו הנפלאים שהרעיון של הגהינם שקול לזה של הגעלת כלים, שהכלל בו הוא "כבולעו כך פולטו", וכשם שהכלי בלע את האיסור ברותחין, גם דרך הפלטתו ממנו תהיה ברותחין כדי להכשירו מחדש, ועל אותו עקרון פועל גם הגהינם שאף בו מתבטא החסד העצום של ד' יתברך כלפי ברואיו בכך שהוא מאפשר לכל נשמה לתקן את עצמה ולהסיר מעליה את כל הכתמים שדבקו בה כתוצאה מהחטאים והעוונות שעשה האדם בו שכנה בעוה"ז, שהרי אם בגדי האדם התלכלכו בדרך לארוע כלשהו הוא יעשה כל מאמץ אפשרי לנקותם או להחליפם מאחר והוא יודע שאם יראו אותו בני אדם בשר ודם עם אותם בגדים מטונפים זה יגרום לו להתבייש עד עמקי נשמתו, ק"ו שהבושה העצומה שנשמתו תחוש אם תצטרך להיפגש עם האינסוף ב"ה כשהכתמים עדיין דבוקים בה היא הרבה יותר גדולה לאין ערוך כמו כל דבר שהרבה יותר גדול בעוה"ב ביחס לעוה"ז, וגם אם יאפשרו לה להיכנס מיד לגן עדן היא בעצמה תרצה לעבור תחילה את מכבסת החסד של הגהינם למרות כל הסבל שהיא עתידה לעבור שם ואף תרוץ לשם במהירות האפשרית, מאחר ובעולם האמת אין שאלות והאמת גלויה שם לכל בצורה פשוטה וברורה, ומכאן שהיא תדע היטב שהצעד הזה הוא כדאי, מתבקש והכרחי עבורה מאחר והוא יזכה אותה להגיע למפגש המיוחל והנכסף עם ד' יתברך כשהיא זכה וטהורה לחלוטין לא פחות מכפי שהיתה לפני שירדה לעוה"ז שמלא באינספור הסחות דעת, פיתויים, קשיים, בלבולים ונסיונות.

    משה רבנו הוא האדם הגדול, הנעלה והקדוש ביותר בכל תולדות האנושות שהצליח להתקרב לבורא ב"ה יותר מכל אדם אחר ונקרא: "איש האלוקים", היינו שמחציו ומטה היה אדם ולמעלה היה אלוקי, היה שקול לכל עם ישראל ושימש כשליח ד' ונציגו המסור שתיווך בינו יתברך לעמו הנבחר, ובתורה כתוב שזכה לכך ש-ד' יעיד עליו: "עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז). יחסו של משה רע"ה אל עם ישראל שיקף את יחס ד' כלפיהם, ולכן נענש בפרשת מי מריבה שכעסו של משה רבנו לא שיקף את היחס של ד' שלא כעס עליהם כלל, אך זה מה שהיה עלול לגרום לעם להגיע למסקנה השגויה ולחשוב כך בטעות.


    וחשבתי לומר שמפאת דרגתו הגבוהה של משה רבנו שכבר בעוה"ז חי ע"פ עולם מושגים ורמה רוחנית שקרובים מאוד לעוה"ב, מספיק שאפילו כמה טיפות בודדות של חלב ששייך לנשים לא יהודיות יגע בשפתיו כדי שזה יכתים את הנשמה הגבוהה ביותר שהגיעה לעוה"ז וימנע ממנה לשמש בתפקיד הרם והנשגב הזה, ולכן היה צריך לעבור כמעין גהינם קטן ונקודתי בשפתיו, שיסיר את הכתם הזה מעליו ויאפשר לו להתעלות לדרגות הגבוהות ביותר שילוד אשה הגיע אליהן אי פעם בעוה"ז, היינו שהאדם הבכיר ביותר בכל המין האנושי שלא נפל ממדרגת מלאך והצליח לחיות כבר בעוה"ז במושגים של העוה"ב נדרש להיות גם טהור, זך ונקי מכל רבב כפי שנדרש מהנשמה בעוה"ב כבר בעוה"ז, שהרי כשעלה על הר סיני שהה עם הקב"ה 40 יום ו-40 לילה בלי כל אוכל ושתיה, ובשלב מסוים פרש מאשתו ציפורה בהיתר באופן חריג ויוצא מן הכלל מפאת מעלתו הגבוהה, מאחר והיה הנביא הגדול ביותר בכל הזמנים, כדכתיב: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י), והיה יכול להתחבר עם השכינה הקדושה ולהתנבא בכל רגע נתון ישירות מפי ד' ולא באמצעות חידות ומשלים גם בזמן שהיה ער מבלי שאיברי גופו יזדעזעו בזמן הנבואה כמו שאר נביאי ישראל שקיבלו את נבואתם דרך מלאך ובאמצעות חידות ומשלים אותם היו צריכים להבין ולפרש, כפי שאמר ד' לאהרן ומרים אודות משה אחיהם: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ד' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה?" (במדבר יב, ח).
    נערך לאחרונה על ידי ברוך עינב; 21-01-20 בשעה 01:49.


+ תגובה לאשכול
  • חלון צ'אט
    משתמשים פעילים: 0
     
  • שים לב: N/A
    Loading...
 

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •