בס"ד

מדוע פסח וסוכות שונים משבועות? שהרי אחרי פסח וסוכות מגיעים שבעה ימים של חול המועד ולעומת זאת אין חול המועד לאחר שבועות מחד ומאידך ישנה ספירה של שבעה שבועות שמהוים הכנה לקראת המעמד הגדול.

חשבתי בעה"י לתרץ את הקושיה מתוך סברה שחג הפסח הוא החג הראשון בחודש הראשון של השנה שמסמל את לידתו של עם ישראל וכמו שלאחר הלידה ישנם חיים שלמים שמחכים לאדם כך גם מגיע שובל ימי חול המועד שממשיך את הפסח.

בדומה לכך סוכות מסמל את החתונה בין הקב"ה לעם ישראל וכמו שכשאיש ואשה מתחתנים הם פותחים דף חדש בחייהם ורק מאותו יום שניהם נחשבים לאדם כשלפני כן כל אחד מהם היה בן אדם, פלגא גופא, וכמו שנהוג לומר כל החיים עוד לפניהם, וכך גם לאחר סוכות מגיעים ימי חול המועד. בנוסף, החתונה היא לא הדבר העיקרי אך היא חשובה והכרחית מאחר והיא מובילה אליו - המצוה הראשונה בתורה של "פרו ורבו" דרכה מתאפשר לעוד ועוד נשמות קדושות מהעולמות העליונים להגיע לעוה"ז כדי לפעול ולתקן ע"פ השליחות היחודיות שלהן.

מהבחינה הזאת שבועות שונה בתכלית, שהרי זהו חג מתן תורה, וכשמגיעים לתורה הקדושה מגיעים למעשה ישירות אל ד' יתברך ובכך מגיעים לשיא שאין יותר ממנו ואין למעלה ממנו, שנאמר: "אָנֹכִי ד' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", ורבי יוחנן אומר "אנכי" נוטריקון: "אנא נפשי כתבית יהבית" (אני את נפשי כתבתי ונתתי), היינו שהקב"ה מצהיר במפורש שהוא כתב והכניס את עצמו לתורה, וכך יוצא שכשהאדם לומד תורה הוא מכניס אליו ישירות את ד' יתברך וממילה למילה, מאות לאות תוך כדי הלימוד, הופעת ד' ואור האינסוף ב"ה מתעצמים בקרבו והוא למעשה מתאים את כל צורת החשיבה שלו לזו של ד' ומבטל את כל מהותו אליו יתברך. וזאת בשונה מפסח וסוכות שהם אמנם מהותיים אך הם עדין מהוים רק שלבים בדרך אל המטרה העיקרית והיא להגיע לאינסוף ב"ה ולתורתו הקדושה, ומהטעם הזה אין ימים של חול המועד אחרי אלא לפני החג הקדוש הזה, שעל חשיבותו ניתן ללמוד מהתקופה הארוכה שנדרשת מכל אחד מאיתנו לצורך הכנה לקראתו, והדבר מהוה רמז למידת החשיבות שעלינו לייחס לא רק ללימוד ועסק התורה אלא גם להכנה לקראת כל מפגש שמימי עם התורה הקדושה שהיא חיינו ואורך ימינו.

בנוסף, ניתן לשים לב שזמני הההכנה לקראת שלושת החגים הם הארוכים ביותר ביחס לשאר הימים הקדושים בלוח השנה היהודי, אך עדין יש הבדל פנימי גם ביניהם מאחר וההכנות לקראת פסח וסוכות קצרות יותר מחד ומאידך דורשות מאמץ גופני גדול יותר בזמן שההכנות לשבועות ארוכות יותר מחד ומאידך מתמקדות בעיקר ברובד הרוחני כפי שזה בא לידי ביטוי בספירת העומר, והדבר מהוה רמז לכך שככל שמתקרבים יותר ויותר אל ד' יתברך, התורה הקדושה, העוה"ב, הנצח והאינסוף, חלקו של הגוף הולך ומצטמצם יחד עם כל הצד הגשמי בחיי האדם ובמקביל הצד הרוחני הולך ומתעצם, שהרי חג השבועות מסמל את חג מתן תורה, שנאמר: "קודשא בריך הוא, אוריתא וישראל חד הוא", כשישראל והתורה מהוות את שתי הסיבות לשמן נברא העולם.