בס"ד

מספר אברך שהיה שותף לשמחת בית השואבה בכולל בו הוא לומד במוצאי יו"ט של סוכות ה'תשעט, שרמת השמחה שם הגיעה לרמות גבוהות במיוחד כפי שהורגש בקרב הנוכחים הרבים שגדשו את המקום.

בכתמים הלבנים הגדולים שהיו על המקטורן שלו כתוצאה מהריקודים הסוערים שגרמו לזיעה מרובה הבחין רק בבוקר שאחרי לאחר שיצא מביתו לתפילת שחרית באותו מקום.

הוא מכיר את חומרת ההלכה בנושא ויודע כמה חשוב שבני תורה יקפידו שלא ימצא כל כתם על בגדיהם, ובמצב רגיל הוא בהחלט היה מצטער על כך מאוד, אך מעבר לזה שהוא היה בגדר אנוס מאחר ולא היה מודע לכך, היה כאן משהו שונה. הוא הרגיש שאלו כתמים של אהבה שמהוים תולדה ועדות של כל השמחה, ההתלהבות והדבקות הגדולות שזכה לחוש כלפי בוראו במהלך שמחת בית השואבה שהתקימה במוצאי החג שמסמל את החתונה בין הקב"ה לעם ישראל.

כמובן שהוא ניקה את הכתמים כמה וכמה פעמים כדי שלא תהיה כל בעיה של מראית עין, שהרי ישנם לא מעט דברים שהם מותרים מצד עצמם, והסיבה שהש"ע אסרם זה רק משום מראית עין, שאף אחד לא ילמד או יפרש את מה שהוא ראה אצל חברו בצורה שגויה, שתגרום לו להגיע למסקנות שגויות ולתקלות חמורות בצורה של עבירה מדאוריתא או מדרבנן ח"ו, ומכאן מובן מדוע אסור לזלזל בהלכות האלה כמו בכל שאר ההלכות.

אע"פ שהוא לא שתה, אכל או עישן שם דבר הוא לא יכול היה להפסיק לחייך, לרקוד, לקפוץ ולשמוח, ומכאן אפשר אולי להבין מדוע הקפידו משמים עם נדב ואביהוא שנכנסו שתויי יין אל הקודש. איך היתה מרגישה האשה הכי יפה בעולם אם בעלה היה מבקש ממנה להתאפר? כל שכן שמגיעים בזמן כה קדוש למקום כה קדוש, כשאז אין כל צורך בעזרים חיצוניים משלימים כדי להגיע לתחושה עילאית של התרוממות הרוח ושכרון חושים מעצם המעמד הרם והנשגב. אם בחתונה הן החתן והן הכלה מתרגשים ומרגישים על גג העולם ללא מאמץ מיוחד, כל שכן בחג שמבטא את החיבור העליון ביותר בין בורא עולם לבני עמו הנבחר והקדוש.