+ תגובה לאשכול
תוצאות 1 עד 2 מ 2

אשכול: יונתי נשמתי

  1. יונתי נשמתי

    בס"ד

    אחד הכינויים לאשה במערכת הזוגיות היהודית הוא "יונתי", כדכתיב: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב).

    וחשבתי בעה"י מה הטעם לכך, שהרי היונה ממליטה זכר ונקבה שגדלים יחד ועם הזמן הופכים להיות בני זוג שביחד מולידים עוד זוג יונים אח ואחות שהופכים גם הם להיות בני זוג שמולידים עוד זוג יונים זכר ונקבה וחוזר חלילה, וכך באופן דומה גם הנשמה שמורכבת מהצד הזכרי והצד הנקבי מגיעה מאותו מקום, היינו מהעולמות העליונים, ואמנם בשונה מהיונים שתמיד נשארות זו לצד זו, הזכר והנקבה מגיעים למקומות שונים בעוה"ז ע"פ רוב, וכך הזכר יכול להיולד במקום אחד בעולם והנקבה בצד השני כשבשלב מסוים ההשגחה העליונה מסדרת שהם יתאחדו במידה והם אכן יהיו ראויים זה לזו.

    ומכאן ראיה שהזיווג של האדם שמור לו, כדאיתא בגמ': "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (סוטה ב, א), אלא שבשונה מהיונים הוא צריך לחזר אחרי אבדתו, תהליך שיכול להימשך גם שנים רבות בהתאם לאדם, שהרי היונים אינן מצוות כלל וכל מה שהן עושות זה מצד הטבע שנמצא בשליטת אלוקים, אך היהודים מצווים הן בנישואין והן בפריה ורביה, וכל מצוה דורשת מהאדם את ההשתדלות הראויה כדי לקיימה, והמיוחד בנישואין הוא שהיצר הרע עלול להציב בפני האדם לא מעט נסיונות ומצגי שוא שעלולים לגרום לאדם לחשוב שלא התחתן עם האישה הטובה והמתאימה לו ביותר, וזה יכול לגרום לו לעשות את אחת הטעויות הגדולות ביותר של חייו, להתגרש, מה שיגרום לאשה צער רב ולמזבח להוריד דמעות, ואף אחד לא מבטיח לו שהמהלך שעשה אכן ישפר משהו במציאות חייו.

    אמרו חז"ל: קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף", ומהאמור לעיל שאחד הטעמים לכך הוא שהאדם יעשה חשבון פשוט לפני שיעשה את הצעד המוטעה על פי רוב, שאם את זיווגו הראשון היה לו כ"כ קשה למצוא, כל שכן שאת הזיווג השני כגרוש יהיה לו הרבה יותר קשה למצוא, ואז כנראה יצטרך להתפשר ולהתחתן עם גרושה עם ילדים ממערכת הנישואין הקודמת, וברור שעדיף להשקיע את כל המאמצים ולהגיע לשלום בית עם אשתו מאשר להתחיל הכל מחדש עם אשה אחרת וילדים שהם לא בניו, שאשתו החדשה תצפה ממנו שיתיחס אליהם לא פחות מבניו, ומי יודע איך הם יקבלו אותו ויתנהגו אליו, שהרי כשהילדים רואים את אמא עם גבר זר שמעולם לא הכירו זה נסיון לא קל בכלל עבורם, ומה יצא לו אם יחליף בעיה אחת בכמה בעיות אחרות? ועדיף שיעשה כל השתדלות ומאמץ אפשריים כדי למצוא את הנוסחה המנצחת ודרך הזהב כדי לשקם את שלום הבית עם אשתו הראשונה לפני שהוא חושב לרעות בשדות זרים, ופשוט שתהיה לו הרבה יותר סיעתא דשמיא בכהאי גונא, מאחר והוא עושה כל דבר כדי לא לצער את הקב"ה, שהמזבח לא יצטרך להוריד דמעות בגללו, כדי לא לצער בת ישראל ולהפוך את שניהם לגרושים שיצטרכו לחפש בני זוג חדשים, ולצער את ילדיהם שיצטרכו לחיות בצורה שהיא לא מיטבית, בתחילה עם אם חד הורית ואח"כ עם גבר זר שאינם מכירים.

    נביא את דבריו של הרה"ג זמיר כהן עם תוספת נופך. ע"פ האר"י ז"ל בקרוב למאה אחוז מהחתונות בישראל האדם לא זוכה להתחתן עם הזיווג משורש נשמתו מאחר ובדר"כ יש פערים רוחניים גדולים ביניהם, וכך יתכן מצב בו הזכר נהיה חכם וצדיק גדול בזמן שהנקבה נפלה ברשת של היצר והיא משועבדת להבלי העוה"ז או להיפך, וכך גם אם יפגשו הם אפילו לא יביטו זה בזו כל אחד מסיבותיו אע"פ שהם שני חלקים של אותה נשמה מאחר והם נמצאים בשני עולמות המרוחקים זה מזה, והחיבור ביניהם יכול היה להיות המוצלח ביותר אם שני הצדדים היו דבקים בבוראם.

    במצב כזה מה שעושה ד' שאחד מתפקידיו לאחר בריאת העולם הוא לזווג זיווגים, הוא לשדך את הצדיק עם צדיקה, שתחבולות היצר הרע ותאוות העוה"ז גרמו גם לזיווג שלה משורש נשמתה להתרחק מבורא עולם, מתורה וממצוות, כמו הזוג הראשון רק להיפך, והיא אמנם לא משורש נשמתו אך הוא יתברך קושר את נשמותיהם ומאחדן לאחת, וכך פועל גם כלפי אותם שנים שהתרחקו מהאמת, מהתכלית ובעיקר מבוראם. ע"כ.

    ומכאן אפשר לומר שככל שהאדם מתעלה מבחינה רוחנית, מקדש את עצמו ומתחזק ביראת שמים, תורה ומצוות לפני שהוא מתחתן הוא מבטיח לעצמו לא רק את האשה הטובה ביותר אלא גם את איכות החיים ברמה הגבוהה ביותר אליה הוא יכול להגיע, שהרי לאשת האדם השפעה גדולה על מידת הצלחתו וכל תחומי חייו, ואם אכן הזיווג ההגון משורש נשמתו היא גם צדיקה מופלגת כמוהו הוא מגדיל את הסיכוי שיתחתן איתה, ואיתה יהיו לה החיים המאושרים והמוצלחים יותר ביחס לכל אשה אחרת, ואם זו שקעה בביצת החטאים והתאוות הטובענית של העוה"ז, ד' יזווג לו את הצדיקה שהכי מתאימה וראויה לו מכל בנות ישראל שאף מדרגתה הרוחנית גבוהה, וכך יוצא שבכל מצב הוא מרויח ומבטיח לעצמו את המציאות הטובה ביותר.

    ומכאן גם מובן מדוע כשמברכים אדם "שתזכה להתחתן עם הזיווג ההגון שלך" לא כדאי להוסיף "משורש נשמתך", שהרי רק ד' יודע מהי הדרגה הרוחנית של החצי השני של נשמתו ואם יש התאמה ביניהם, ורוב הסיכויים שלצערנו הרב יש מרחק לא קטן ביניהם שלא קל לגישור כפי שאומר הארי ז"ל, וכפי שניתן לראות במערכות יחסים בו אחד הצדדים חזר בתשובה ויצר בכך פער רוחני משמעותי ביחס לצד השני עד שהוא גם יזכה להתקרב לבוראו ולקבל עליו עול תורה ומצוות ומלכות שמים.

  2. גרסה חדשה ומעודכנת עם הרבה תוספות:

    אחד הכינויים לאשה במערכת הזוגיות היהודית הוא "יונתי", כדכתיב: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב).

    וחשבתי בעה"י על הטעם לכך, שהרי היונה ממליטה שתי יונים, זכר ונקבה, שגדלים יחד ועם הזמן הופכים להיות בני זוג שגם הם מביאים לעולם ביחד עוד זוג יונים זכר ונקבה שהופכים גם הם להיות בני זוג שמולידים עוד זוג יונים זכר ונקבה וחוזר חלילה, וזה גם הטעם למושג "כמו זוג יונים", שמתאר בני זוג שקרובים ואוהבים מאוד זה את זו, וכך באופן דומה גם הנשמה שמורכבת מהצד הזכרי והצד הנקבי מגיעה מאותו מקום, היינו מהעולמות העליונים, ואמנם בשונה מזוג היונים שנשארים זה לצד זו, שני חצאי הנשמה מגיעים לעוה"ז כזכר ונקבה שממוקמים במקומות שונים בעוה"ז ע"פ רוב, וכך יתכן שזיווגו של האדם נמצא בצד השני של כדוה"א, כשבשלב מסוים ההשגחה העליונה עוזרת להם להתאחד במידה והם אכן ראויים זה לזו ונמצאים באותה מדרגה רוחנית פחות או יותר כפי שיבואר בהמשך.

    ומכאן ראיה שהזיווג של האדם שמור לו מקדמת דנא, כדאיתא בגמרא: "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (סוטה ב, א), אלא שבשונה מהיונים האדם צריך לחזר אחר אבדתו, תהליך שיכול להימשך גם שנים רבות בצורה שמשתנה מאדם לאדם, שהרי ליונים כמו לכל שאר בעה"ח אין כל בחירה חופשית והן אינן מצוות כלל בפרו ורבו וכל מהלך חייהן הוא מצד הטבע שנמצא בשליטת אלוקים, ולעומת זאת היהודים מצווים הן בנישואין והן בפריה ורביה, וכל מצוה דורשת מהאדם את ההשתדלות הראויה כדי לקיימה.

    ולכן אמרו חז"ל: "גדול המצווה ועושה יוצר ממי שאינו מצווה ועושה", מאחר והיצר הרע מנסה להפריע דוקא לאדם שרוצה לעשות מצוות בהן הוא מצווה מאחר והשכר שהוא עתיד לקבל עליהן הוא אדיר ואינסופי שהשכל האנושי אינו מסוגל לתפוס, בזמן שמצוות בהן האדם אינו מצווה לא כ"כ טורדות את מנוחתו מאחר והשכר עליהן הרבה יותר נמוך. חשבתי בעה"י לומר שהטעמים העמוקים לכך הם שהקב"ה רוצה לבדוק עד כמה באמת האדם רוצה ונחוש לקיים את המצוה בכל לבו עד כדי כך שהוא מוכן להתגבר על כל המניעות שעומדות בדרך לביצוע המצוה, כל אחד לפי מדרגתו הרוחנית, ומעונין להוסיף לו עוד שכר על הטרחה והמאמץ הנוספים שהשקיע כדי להתגבר על הקשיים שניצבו מולו, כדאיתא במשנה: "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג), וגם מעונין להגביר אצלו את האהבה לבוראו, לתורה ולמצוות, כדכתיב: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך), וגם: "נתינה מולידה אהבה" (מכתב מאליהו, חלק א), ועוד שבין היתר הקשיים נועדו לבחון עד כמה חשוב לאדם לעשות את אותו דבר שהוא רוצה, ולאחר שיצליח הוא יעריך וייקר אותו יותר*.

    המיוחד בנישואין הוא שהיצר הרע עלול להציב בפני האדם לא מעט נסיונות ומצגי שוא שעלולים לגרום לו לחשוב שלא התחתן עם האישה הטובה והמתאימה לו ביותר, וזה יכול לגרום לו לעשות את אחת הטעויות הגדולות ביותר של חייו, להתגרש, מה שיגרום לאשה צער רב ולמזבח להוריד דמעות, ואף אחד לא מבטיח לו שהמהלך שעשה אכן ישפר משהו במציאות חייו, למעט מצבים חריגים ויוצאים מן הכלל בהם אף הרבנים יודו שאין כל ברירה אחרת לטובת כל הצדדים, למרות שברוב המצבים הרבנים מעודדים את בני הזוג לוותר, לגשר על הפערים ולתקן את שלום הבית שלהם, כמו שאומר הרב אבנר קוואס: "אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך". ע"כ. וישנם הרבה גברים שיעידו בבטחון שהיו מעדיפים להטיס מטוס קרב ללא כל ידע מוקדם או רשיון טיס מאשר לשאת אשה מבלי לעבור הדרכת חתנים ולהיכנס למערכת הנישואין לפני שהתמלאו בתורה הקדושה, שרק היא יכולה לכוון את האדם בכל צעד ושעל, לעזור לו להתגבר על היצר הרע, ולעשות את הבחירות וההחלטות הנכונות, שלא יפול ושלא יכשל וגם אם נפל, היא גם זו שתעזור לו לקום על רגליו ולשקם את עצמו.

    אמרו חז"ל: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף", ומהאמור לעיל שאחד הטעמים לכך הוא שהאדם יעשה חשבון פשוט לפני שיעשה את הצעד המוטעה על פי רוב, שאם היה לו כ"כ קשה למצוא את זיווגו הראשון, כל שכן שאת הזיווג השני יהיה לו הרבה יותר קשה למצוא כגרוש, ואז כנראה יצטרך להתפשר ולהתחתן עם גרושה או אלמנה עם ילדים ממערכת הנישואין הקודמת שאע"פ שהם לא בניו אשתו החדשה תצפה ממנו שיתיחס אליהם לא פחות מבניו, ומי יודע איך הם יקבלו אותו ויתנהגו אליו, מאחר וכשהילדים רואים את אמם עם גבר זר שמעולם לא הכירו זה נסיון לא קל בכלל עבורם, ומה יצא לו אם יחליף בעיה אחת בכמה בעיות אחרות? ומכאן ברור שעדיף לו להשקיע את כל המאמצים כדי כדי למצוא את הנוסחה המנצחת ודרך הזהב כדי לשקם את שלום הבית עם אשתו הראשונה, לפני שהוא חושב לרעות בשדות זרים, ולענ"ד פשוט שתהיה לו הרבה יותר סיעתא דשמיא בכהאי גונא, מאחר והוא עושה מוותר, מתגבר על יצרו ומקריב מעצמו בצורה בלתי רגילה כדי לא לצער את הקב"ה והשכינה הקדושה, שהמזבח לא יצטרך להוריד דמעות בגללו, כדי לא לצער בת ישראל ולהפוך אותה ואותו לגרושים שיצטרכו לחפש בני זוג חדשים, ולצער את ילדיהם שלא יתאפשר להם לחיות בצורה המיטבית עם האבא והאמא שהביאו אותם לעולם, אלא בתחילה עם אם חד הורית אליה יצטרף כנראה בהמשך גבר זר שאינם מכירים.

    נביא את דבריו של הרה"ג זמיר כהן עם תוספת נופך. ע"פ האר"י ז"ל בקרוב למאה אחוז מהחתונות בישראל האדם לא זוכה להתחתן עם הזיווג המקורי והטבעי משורש נשמתו מאחר ובדר"כ יש פערים רוחניים גדולים ביניהם, וכך יתכן מצב בו הזכר הוא עילוי בתורה, חכם מופלג, צדיק גדול ובעל מידות בזמן שהנקבה נפלה ברשתו של היצר והיא משועבדת להבלי העוה"ז או להיפך, וכך גם אם יפגשו הם אפילו לא יביטו זה בזו כל אחד מסיבותיו אע"פ שהם שני חלקים של אותה נשמה מאחר והם נמצאים בשני עולמות הכי רחוקים זה מזה, ובגלל אותו צד שנפל בתאוות העוה"ז שני הצדדים הפסידו בצורה שאין לשער, מאחר ואם שניהם היו שומרים תורה ומצוות ודבקים בבורא עולם קרוב לודאי שהיו נישאים והחיבור ביניהם היה המוצלח ביותר עבורם ביחס לכל זיווג אחר.

    במצב כזה מה שעושה ד', שאחד מתפקידיו לאחר בריאת העולם הוא לזווג זיווגים, הוא לשדך את הצדיק עם צדיקה, שתחבולות היצר הרע ותאוות העוה"ז גרמו גם לזיווג שלה משורש נשמתה להתרחק מתורה ומצוות ומתוך כך גם מבורא עולם, כמו הזוג הראשון רק להיפך, ואע"פ שהיא לא משורש נשמתו הקב"ה מקשר בין נשמותיהם ומאחדן לאחת, וכך פועל גם כלפי אותם שנים שהתרחקו מהאמת והתכלית. ע"כ.

    התורה מספרת לנו על לאה שידעה שהיא עתידה להתחתן עם עשו הרשע והתפללה בבכי לבורא עולם כדי שירחם עליה וישנה את הגזירה, ומכאן מוכח עד כמה לא שייך שצדיקה תתחתן עם רשע או להיפך, ואם כך היא בכתה עוד לפני שנפגשו, כמה היתה בוכה אם היו מתחתנים, שהרי כל בר דעת מבין שלא הוגן ולא הגיוני לחתן צדיק שיש לו חלק לעוה"ב עם מרשעת שאין לה חלק לעוה"ב, מאחר ומצד אחד לא מגיע לה לזכות לחייה נצח של העוה"ב רק בזכות בעלה, שהרי זה יכול לגרום לתמיהה גדולה בקרב הצדיקים שזכו לכך בזכות שמסרו את נפשם לכבוד בורא עולם על כך שיש כאלה שזכו לכך אע"פ שהיו רשעים בניגוד למה שהזהירה התורה. ומצד שני לא מגיע לצדיק לסבול מצד זה שיחסר לו החצי השני והנשי של נשמתו בעוה"ב, וכדי להמחיש את הדברים נביא את דברי הרה"ג מאיר אליהו, שהעונג לו תזכה הנשמה מהחיבור של הצד הזכרי והנקבי שלה בעוה"ב, אור עם אור, יהיה הרבה יותר קדוש, עליון ועצמתי לאין ערוך ביחס לחיבור ביניהם של גוף עם גוף בעוה"ז. ע"כ.

    ומכאן אפשר לומר שככל שהאדם מתעלה מבחינה רוחנית, מקדש את עצמו ומתחזק ביראת שמים, תורה ומצוות לפני שהוא מתחתן הוא מבטיח לעצמו לא רק את האשה הטובה ביותר אלא גם את איכות החיים ברמה הגבוהה ביותר אליה הוא יכול להגיע, שהרי לאשת האדם השפעה גדולה על כל תחומי חייו, ואם אכן החצי השני משורש נשמתו היא גם צדיקה מופלגת כמוהו הוא מגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שיתחתן איתה, ואיתה יהיו לה החיים המאושרים והמוצלחים ביותר שיכולים להיות לו ביחס לכל אשה אחרת.

    שהרי אם יוציאו מידי האדם את דירתו או את רכבו אין לתאר את הכאב והסבל שיהיו לו למשך זמן רב, נפשו תזעק והוא יצטער עד עמקי נשמתו. ואם כך יסבול ביחס לדברים חומריים, שפלים וזמניים כל שכן שיכאב לו הרבה יותר אם משמים יקחו לו את האשה שהיא החצי השני של נשמתו שהיתה מוכנה לו עוד טרם שנוצר ויתנו אותה למישהו אחר, כשהוא רק היה צריך להיות ילד טוב של אבא שבשמים כדי לקבל את מה שהיה כבר מוכן לו ארבעים יום קודם יצירת הולד, בדיוק כמו אצל היונים, ואיתה הוא עתיד לחיות לא רק בעוה"ז אלא לעולמי עולמים בחיי הנצח של העוה"ב, כשאם היה מבין את המשמעות הנוראית של כל המהלך שהוא פועל יוצא של מעשיו הרעים ודאי שהיה זועק מעמקי נשמתו בתפילה בוקעת רקיעים לאבינו מלכנו שישנה את רוע הגזירה, חוזר בתשובה שלמה ומקבל עליו עול תורה ומצוות מתוך אהבה ודבקות אמיתיים, וגם היה מעדיף שיקחו ממנו את כל הבתים, המכוניות והכסף שיש לו, רק שישאירו לו לו את החצי השני של נשמתו ולא יתנו אותה למישהו אחר. ובמידה והאשה שבקרבה החצי השני של נשמתו שקעה חלילה בביצת החומר, החטאים והתאוות הטובענית של העוה"ז, ד' יזווג לו את הצדיקה שהכי מתאימה וראויה לו מכל בנות ישראל, שמדרגתה הרוחנית הגבוהה קרובה מאוד לשלו אך גבוהה הרבה יותר מזו של החצי השני המקורי שלה, וכך יוצא שהוא מרויח מכל הכיוונים ובכל מצב, ומבטיח לעצמו את מציאות החיים הטובה והעליונה ביותר, שהרי אם בכל הנוגע לדברים חומריים כמו בית ורכב רוב בני האדם לא היו מתפשרים על פחות מהטוב ביותר שהם יכולים להרשות לעצמם אף אם זה דורש מהם לקחת הלואות ארוכות טווח, כל שכן שהאדם לא היה רוצה להתפשר על פחות מהאשה הטובה ביותר שהוא יכול להתחתן איתה.

    ועל כך אמר החכם באדם: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל). לא נאמר יפה או עשירה היא תתהלל אלא יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל, כשאופן בחירת האדם את בת זוגו לחיים מהוה מדד למידת אהבתו ודבקותו בבוראו, שאף את אשתו הוא בוחר לפי מידת יראת השמים שלה, מאחר והוא יודע שזה מה שיעזור לו להידבק בבוראו יותר מכל שאר התכונות שלה, אע"פ שאשה יראת ד' יכולה להיות גם יפה ועשירה כמו שרה אמנו. וכך יתכן ששני גברים נשואים לנשים יפות כשהראשון יזכה לגן עדן והשני לגהינם, כשהשיקול העיקרי שהוביל את הראשון בבחירתו הוא יראת ד' שלה וכל שאר הדברים היו טפלים בעיניו, וכל מגמתו היא לעבוד את בוראו כבר בעוה"ז ע"פ עולם המושגים של העוה"ב, בזמן שכל מה שעניין את השני זה הצד החיצוני והיופי שלה, ועיקר מגמתו היא להנות מתענוגי העוה"ז ולשקוע בתאוות שהוא מציע.

    אז מי שלא רוצה אישה שעבורו היא סוג ב' או ת' צריך לדאוג שגם מעשיו, אורחות חייו, מוצאי פיו ומחשבותיו לא יהיו סוג ב' או ת' אי שם בסוף הרשימה, מאחר והקב"ה נוקט כלפי ברואיו בהנהגת מידה כנגד מידה, כדכתיב: "ד' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה), וגם: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז), והבחירות שהאדם עושה והדרך בה הוא מנהיג את עצמו הן אלה שלמעשה מעצבות לא רק את העוה"ז שלו אלא גם את העוה"ב אם יזכה לו בעה"י, וכדי לקבל מתנה טובה כמו אשה צדיקה עם יראת שמים האדם צריך להיות ראוי לכך.

    אחד המדדים למידת צדקות האשה נלמד מפירש"י לדברי הגמרא (סוטה ב.): "מזווגין אשה לפי מעשיו" - "צנועה לצדיק ופרוצה לרשע", ומתוך שלא נאמר צדיקה אלא צנועה לצדיק נמצאנו למדים שאחד המדדים העיקריים לרמת הצדקות של האשה הוא הצניעות שלה שמושפעת בין היתר מאופן הלבוש שלה, שהרי אשה צדיקה שמבינה שהעיקר שבה זאת הנשמה שבקרבה לא צריכה להבליט את הצד הגופני והטפל שלה בשום אופן, באופן שניכר בכיסוי הראש שהיא שמה, בבגדים הארוכים שהיא לובשת ובעובדה שלא נודף ממנה ריח חזק של בושם. היא מבינה שהיא התקדשה לבעלה ולכן לא שייך שגברים אחרים יהנו מיופיה. אך קרוב לודאי שאשה שמתלבשת בפריצות לעומת זאת מזהה את עצמה בעיקר עם הצד הגשמי והנפש הבהמית שבה.

    הרה"ג זמיר כהן אומר שמהעובדה שאנשים משלמים כסף על צפיה בסרטים והצגות אע"פ שהם לא מקבלים כל מוצר גשמי בתמורה ניתן ללמוד שהצפיה מהוה סוג של שימוש. ע"כ. ומכאן שהמשמעות העמוקה של אשה ששומרת על צניעות היא שהיא לא מוכנה שאף גבר זר ישתמש בה ויהנה מיופיה אותו היא שומרת רק לבעלה, שהרי היא לא התקדשה לכל הגברים שעתידים לראותה במהלך חייה אלא רק לבעלה. ואיזה גבר לא היה רוצה אשה צנועה כזאת שהגבר היחיד שמעניין אותה זה הוא?

    הצניעות היא אחד מאבני היסוד עליהן מושתתת היהדות, כאשר ידוע שהרבה תקלות חמורות התחילו בבעיות של חוסר צניעות מצד הלבוש, הדיבור או ההתנהגות, שהרי ידוע שבזמן שעם ישראל היו משועבדים במצרים היחידה שנכשלה עם מצרי היא שלומית בת דברי, כנלמד משמה, שהיתה מרבה לדבר עם האנשים מסביבה, והמצרי ראה זאת כפתיון קל והזדמנות פז מבחינתו, בדומה למה שאומר הרה"ג יאשיהו יוסף פינטו, שברית הלשון וברית המעור קשורות זו לזו, וכך אם אדם נגוע בעוון לשון הרע הדבר מלמד שהוא חוטא גם בעריות. ע"כ.

    ומהאמור לעיל מובן מדוע כשמברכים אדם "שתזכה להתחתן עם הזיווג ההגון שלך" לא כדאי להוסיף "משורש נשמתך", שהרי רק ד' יודע מהי הדרגה הרוחנית של החצי השני של נשמתו ואם יש התאמה ביניהם, ולצערנו הרב רוב הסיכויים שיש מרחק לא קטן ביניהם שלא קל לגישור כדברי הארי ז"ל, וכפי שניתן לראות במערכות יחסים בו אחד הצדדים חזר בתשובה ויצר בכך פער רוחני משמעותי ביחס לצד השני עד שהוא גם יזכה להתקרב לבוראו ולקבל עליו עול תורה ומצוות.
    ________________________________________________

    * וזה גם אחד הטעמים העמוקים לקשיים שהערימו המלאכים בפני משה רבינו במעמד מתן תורה, שאמרו לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו"? אמר להם: "לקבל את התורה בא". אמרו לפניו: "חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקעד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. ד' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם". ואז אמר הקב"ה למשה להחזיר למלאכים תשובה. אמר לפניו: "ריבנו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם". אמר לו: "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה". אמר למלאכים: "וכי למצרים ירדתם ולפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם"? וכל המשיך לתת להם עוד ועוד דוגמאות שמוכיחות שהתורה ראויה לא רק למלאכים אלא גם לבני האדם, עד שהודו המלאכים לקב"ה ואמרו: "ד' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ", ואילו "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" לא אמרו (בבלי, שבת פח ע"ב).
    נערך לאחרונה על ידי ברוך עינב; 25-08-19 בשעה 23:06.


+ תגובה לאשכול
  • חלון צ'אט
    משתמשים פעילים: 0
     
  • שים לב: N/A
    Loading...
 

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •