בס"ד

בני ביקש לאכול מעדן ואמרתי לו שאם יסדר את חדרו יוכל לקבלו. לאחר שסיים שאלתי אותו מי הרויח יותר מכולם מזה שסידרת את חדרך? והוא ענה לי שהוא, וכמובן שבנוסף לכך הוא נהנה גם מאכילת המעדן וכך ההנאה והרווח שלו היו כפולים ומכופלים, והוא למעשה קיבל שכר על דבר שהיה מתפקידו לעשות בלאו הכי. וחשבתי בעה"י לומר שהדבר דומה מאוד לעובדה ש-ד' יתברך מצוה את האדם ללמוד תורה, להתגבר על יצרו, לקיים מצוות, לתקן את מידותיו וליישר את השקפתו ע"פ האמת האלוקית וחכמת ד' יתברך לטובת האדם עצמו, לצורך תיקונו האישי וביצוע השליחות לשמה הגיעה נשמתו לעוה"ז מהעולמות העליונים על הצד הטוב ביותר, ובמקביל מבטיח ד' לאדם שהולך בדרכו ועושה את רצונו יתברך שכר לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז, וכך יוצא שהאדם נהנה גם מעבודת ד' עצמה שאין טובה ומהנה ממנה בכל העולם, וגם מהשכר אותו מקבל עבורה שאין עצום ורב ממנו מכל בחינה אפשרית.

שהרי אין מסכן יותר מאדם שרחוק מבורא עולם והתורה הקדושה ואין קללה גדולה מזו בכל העולם, ולעומת זאת ככל שהאדם יותר מאמין, בטוח ודבק בבוראו כך הוא יותר חופשי, מאושר, שמח ונהנה לא רק בעוה"ב אלא כבר בעוה"ז, ואין ברכה גדולה יותר ככל שהאדם שדבוק בבוראו, כפי שהשתוקק דוד המלך באמרו: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח), לא נאמר קרבת בתים, קרבת רכבים, קרבת מעדנים, אלא קרבת אלקים, ודוד המלך היה המלך השני בעם ישראל במלכו אחר שאול, היה נשוי לשמונה עשרה נשים, לא היה חסר לו כלום והיה יכול להשיג כל דבר שקיים בעולם, אך יותר מכל אהב את ד' יתברך ותורתו הקדושה.

אחת הראיות לכך היא שלאחר בילויים אסורים יש תופעות שליליות וקשות כמו האנגאובר, יסורי מצפון, אכזבות, לב שבור, שעמום, דכאון וכו', ולעומת זאת לאחר חויות רוחניות כמו שיעורי תורה מעצימים, מצוות ותפילות מעומק הלב לבורא עולם, בהם האדם מתמלא באורה, התרוממות הרוח, שמחה, התלהבות, קדושה וציפיה שממשיכים ללוות אותו עד הפעם הבאה לה הוא מחכה בקוצר רוח ועד אז הוא מרגיש ציפיה, כמיהה, ערגה וגעגועים חזקים. כשם שאי אפשר לתדלק חללית עם דלק של מונית וצפות שהיא תגיע רחוק, כך אי אפשר לתת ליהודי שיש לו נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל דלק שפל בצורה של בילויים אסורים והנאות מפוקפקות בזמן שהוא מדיר רגליו משמוע תורה וקיום מצוות ולצפות שיעבור את העוה"ז בהצלחה מבלי שיהיו קרטועים ובעיות שאף הן מצד מידת החסד והרחמים של ד' יתברך מאחר ונועדו לעוררו ולעתים אף לזעזעו פעם אחר פעם עד שישוב בו מדרכו הרעה ויחזור בתשובה ובכך יציל את נפשו ואת כל חיי הנצח של העוה"ב שמונחים על הכף.

לא רק שרמות העונג, השמחה וההנאה שמחכות לצדיקים בעוה"ב אינו נתפסות בשכל האנושי שהוא מוגבל ביחס לחכמה העליונה והאינסופית של ד' יתברך, אלא שכבר בעוה"ז הוא מרגיש הנאה מלימוד התורה וקיום המצוות יותר מכל הנאה אחרת שהיצר הרע והעוה"ז יכולים להציע לו, כפי שיכולים להעיד לא רק צדיקים בני צדיקים שאינם מכירים דבר מלבד תורה, מצוות ודברים שבקדושה, אלא גם חוזרים בתשובה שעשו מהפך שלם בחייהם ובעברם טעמו מכל מה שיש לעוה"ז הזה להציע ואמנם נפלו בפח של היצר הרע שוב ושוב עד שהשכילו לעשות את הצעד הנכון, לכוף את יצרם ולהתעלות מעל עצמם שלא כדרך הטבע כדי לשוב הביתה לחיקו החם, המלטף והאוהב של אביהם שבשמים שחיכה להם בסבלנות אין קץ וקיבל אותם בזרועות פתוחות באהבה טהורה ואינסופית שאין שני לה.

ואם יבוא אדם ויאמר שלא חסרות לו הנאות, שמחה ובילויים מכל מה שיש לעוה"ז להציע חשבתי בעה"י לומר שמחויב המציאות שהקב"ה היה חייב לתת ליצר הרע את הכח והכלים איתם יוכל להשלות את האדם שהוא נהנה מכל הדברים האסורים שהוא מציע לו לעשות שלמעשה מרחיקים אותו מהאמת והתכלית ובסופו של דבר מבורא עולם והתורה הקדושה בצורה שתגרום לו בסופו של דבר לאבד את כל חיי הנצח של העוה"ב אלא אם יחזור בתשובה כל עוד הוא יכול, אחרת אם האדם לא היה נהנה מכל החטאים והעוונות שהיצר הרע היה מציע לו אלא רק מתורה ומצוות, הוא היה יכול להמשיך לחפש אחר הנאות וריגושים במחוזות האסורים ויתכן והיצר הרע היה מצליח להפילו בעוד כמה עבירות שגם בהם הוא לא היה נהנה, וכאדם שמחפש אחר אושר ושמחה בחיים הוא היה מגיע בסופו של דבר ובלית ברירה לבורא עולם ולתורה הקדושה, כברירת מחדל אוטומטית, ושם ודאי היה מוצא אושר ושמחה, אלא שאם אדם בשר ודם לא היה רוצה שהאשה שתתחתן איתו תעשה את את בלית ברירה ומחוסר כל אפשרות אחרת אלא מתוך רצון אמיתי ובחירה חופשית, כל שכן שגם הקב"ה לא היה מעדיף שיגיעו אליו ויבחרו בו ובתורתו הקדושה מחוסר כל ברירה אחרת או רק כדי למצוא הנאות וריגושים אלא לכתחילה מתוך מקום טהור של בחירה חופשית ורצון אישי.

הקב"ה מעונין בכך שהאדם יהיה מודע להנאות והבילויים שהעוה"ז מציע לו ואז כשיבחר ב-ד' יתברך למרות כל זאת ויהיה מוכן להקריב ולוותר למענו על כל הדברים האלה, יהיה לתת לו שכר אדיר ונצחי גם על הסור מרע וגם על העשה טוב, אחרת אם הקב"ה היה בורא את עולמו בצורה כזאת בה האדם לא יכול להנות משום דבר מלבד התורה והמצוות הוא היה שולל בכך את הבחירה החופשית לאדם ומוביל אותו בעל כרחו לבחור בצד הנכון והישר, ואז הוא לא היה שונה מרובוט שמתכנתים ומובילים אותו לכיוון הדרוש, וזה סותר לגמרי את כל הרעיון של הבחירה החופשית שיש לאדם, אחרת אם מאזן הכוחות אינו שקול מבחינה ההנאות ששני הצדדים מציעים לאדם זה כמו משחק מכור מראש, וכך ניתן לראות בצורה נפלאה כיצד הבחירה החופשית באה לידי ביטוי, ומדוע מחויב המציאות שתהיה לאדם האפשרות לחוש הנאה משני הצדדים, אע"פ שכל סוגי ההנאות מדברים אסורים מדאוריתא או מדרבנן הן דמיוניות, מאחר ואף הנאה לא יכולה להיות אמיתית אם היא תגרום לאדם להגיע בסופו של דבר למקומות כמו כף הקלע או גהינם שם עצמת הסבל היא לאין ערוך הרבה יותר גדולה מסך כל ההנאות האסורות שהיו לו בעוה"ז. יותר או לחזור בגלגול של דומם, צומח, חי, מדבר ולעבור שוב את כל העוה"ז מההתחלה. בנוסף, לא הגיוני שד' יתברך שהוא שלם בכל שלמות אפשרית יצור הנאה עליה הוא חתום שלאחריה יש תופעה שלילית או קשה, ואם אלו הן התולדות של ההנאות והבילויים של האדם עליו להסיק את המסקנות המתבקשות ולהבין שהוא לא פועל על פי הוראות היצרן, והרי ידוע מה קורה עם מוצרים מסוגים שונים שמפעילים בניגוד גמור להוראות היצרן, ומפאת היות האדם נזר הבריאה הוא רגיש יותר מכל יצור אחר ולכן רמת החשיבות שלו להיות כפוף להוראות היצרן היא החשובה מכולן, וזה מסביר מדוע חתולים וכלבים יכולים לאכול מפחי האשפה ברחוב מבלי שיאונה להם כל רע בזמן שבני האדם צריכים להקפיד על תזונה נכונה והיגיינה ברמות הרבה יותר גבוהות. ככל שאתה יותר קדוש כך גם רמת ההקפדה שלך על כל דבר בכל תחומי החיים צריכה להיות יותר גבוהה.

ולאחר שהאדם חוזר בתשובה לאחר שהבין מה יש לעוה"ז להציע לו, ברוב המכריע של המצבים אין שום סכום כספי שישכנע אותו לעשות את אותם מעשים שהוא עשה בעבר וכיום הוא יודע שהם אסורים, כי גם כל ההון שבעוה"ז לא יכול להצדיק לעשות מעשה שמהוה מרידה ובגידה בבורא עולם שברא אותו, מחייה אותו בכל רגע נתון ושומר עליו מאינספור סכנות שמרחפות מעל ראשו בכל שעה ושעה. האדם לא יכול לירוק לבאר הכי גדולה שהוא שותה ממנה.

ולאחר שניצבו בפניו שתי האפשרויות של דרך האמת מול השקר, הקודש מול הטומאה, הרע מול הטוב, אז נדע שהוא באמת בחר בטוב מתוך מודעות לקיום הרע, וזה גם מסביר מדוע הקב"ה יוצר מציאות שגם צדיקים שגרים בערים חרדיות נחשפים לכל מיני תופעות שמהוות עבורם אתגר רוחני. הקב"ה למעשה בודק את האדם - בוא נראה עד כמה אתה מוכן לוותר ולהקריב מעצמך כדי להוכיח שאתה באמת אוהב אותי ודבק בי.

אם בני לא היה מסדר את חדרו הוא גם לא היה מקבל את המעדן, ואז לא רק שלא היה נהנה מהמעדן אלא גם לא היה נהנה מעצם זה שהחדר שלו היה ממשיך להיות לא מסודר, והנמשל הוא האדם שלא הולך בדרך ד' ולא עושה את רצונו יתברך שלא תהיה לו האפשרות להנות מהעוה"ב מאחר ואו שלא יהיה לו חלק בעוה"ב או שיצרך לעבור יסורים איומים ונוראים במכבסה השמימית כדי להתנקות מכל הכתמים שדבקו בנשמתו כתוצאה של חטאיו ועוונותיו לפני שיזכה להגיע לשם, וגם מהעוה"ז הוא לא באמת נהנה מאחר וכל ההנאות מהחטאים והעוונות הן אשליה שהיצר הרע (מלשון צייר) מצייר לו, משלה אותו ומוליך אותו שולל, שהרי הקב"ה נתן לו את הכח הזה כדי להעמיד את האדם בפני נסיון, כדכתיב: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ד' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו [מִצְוֹתָיו] אִם לֹא" (דברים ח, ב).