בס"ד

לא יגיד האדם מה לי ולחרבן שני בתי המקדש. הם חטאו ואני צריך לסבול? אני צריך לתקן את מה שהם קילקלו? ולהבנת הענין נביא משל על אדם שזומן לחקירה משטרתית ובה הציגו בפניו הקלטה בה הוא נצפה כשהוא מבצע עבירה נגד החוק, אלא שהעברין מעיז לטעון להגנתו: "מה, איך אתם לא רואים שמדובר באדם אחר? "הוא" לובש ג'ינס וחולצה שחורה ואני לובש דגמ"ח עם חולצה סגולה, איך אתה לא מבדילים"? כמובן שהשוטרים יגידו לו שהעובדה שהחליף את בגדיו מאז שביצע את העבירה לא משנה את העובדה שמדובר באותו אדם, וההקלטה אכן מוכיחה שזה הוא.

המעטפת החיצונית שהיא החלק הטפל באדם ובכל דבר לא משנה את הצד הפנימי שהיא העיקר, ולא הבגדים הם שעומדים למבחן או למשפט אלא האדם עצמו. הבחירות והמעשים שלו. וכך גם אצלנו, עיקר האדם הוא הנשמה ואותן נשמות יקרות של יהודים שעשו את החטאים שגרמו לחרבן שני בתי המקדש התגלגלו שוב ושוב דור אחר דור בנסיון לתקן את כל חטאי העבר ולהביא לבנין ביהמ"ק השלישי שיהיה בנין עדי עד בעה"י עד סוף כל הדורות כולל הדור שלנו, וכך למעשה אנחנו היינו אלה שהחריבו את שני בתי המקדש ולא אף אחד אחר, ולכן אנחנו לא מתקנים את מה שאחרים קילקלו אלא את מה שאנחנו בעצמנו קילקלנו במו ידינו. בבחירות השגויות שעשינו, שאפשרנו ליצר הרע להתגבר עלינו, שלא עמדנו בנסיונות, שלא כבשנו את התאוות האסורות.

ותודה גדולה לאבינו מלכנו שהוא אל רחום וחנון, שנותן לנו את ההזדמנות לתקן היכן שנפלנו. זה לא מובן מאליו בכלל כמו כל שאר הדברים להם זכינו מאיתו יתברך.