+ תגובה לאשכול
תוצאות 1 עד 2 מ 2

אשכול: השקר שעומד מאחורי הקנאה - חלק א

  1. השקר שעומד מאחורי הקנאה - חלק א

    בס"ד

    רואה את הבית החדש של השכן ומקנא? רואה את המכונית המפוארת של החבר ומרגיש צביטה בלב? אוי כמה שהעוה"ז מלא בתעתועי שוא, שהרי אחד מתחומי ההתמחות של היצר הרע (יצר מלשון צייר) הוא לצייר ציורים שקריים לאדם שמהוה את נזר הבריאה, ובמיוחד למי שתפיסת עולמו אינה מותאמת לאמת האלוקית וחכמת ד', ואחד כזה יכול להגיע לאינספור טעויות, וכך לתפוס את השקר כאמת, הרע כטוב, הטפל כעיקר, הטמא כטהור, החושך כאור ולהיפך.

    האם אותו אחד שמקנא בחברו נתן את דעתו כמה שנים היה צריך אותו אדם להיות משועבד למקום עבודתו כדי לממן את בית חלומותיו, שבתקוה לא יתברר לו כחלום בלהות או אותה מכונית יפה, בשאיפה שלא תהיה כאותם פירות שנראים יפים רק מבחוץ אך למעשה הם רקובים לגמרי מבפנים? שהרי עם כל היתרונות שיש בצ'ק נפוח שיכול להעשיר את האדם, אם אין לו כיסוי הוא יכול לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת.

    כנראה שמדובר בעשרות שנים של עבודה ולא רק שלו אלא גם של הוריו ובני ביתו ואולי אף מעבר לזה, ומתוך כך ניתן להבין לא רק שלא שייך לקנא בו כלל אלא שלמעשה צריך לרחם עליו, מאחר וזאת ראיה ברורה לכך שתפיסת העולם השקרית ודרך החיים המקולקלת שלו גרמו לו להתרחק כל יום עוד ועוד מבוראו, ובמקום ללמוד תורה ולעשות מצוות ומעשים טובים בזכותן היה זוכה להיכלות פאר שמימיים ועולמות נשגבים ואינסופיים, הוא ויתר על כל זה לטובת העולם השפל והזמני הזה, ובכך לאבד את כרטיס הכניסה לחיי הנצח של העוה"ב. ללא ספק העסקה הגרועה ביותר שהאדם יכול לעשות בעוה"ז והכשלון הכואב ביותר שהוא יכול לנחול בו כפי שיגלה ביום הדין אלא אם ישכיל לעשות תשובה, ליישר את אורחות חייו, לתקן את מעשיו ולהתקרב לבוראו במהלך הזמן הקצוב אותו קיבל מ-ד' יתברך.

    מזעזע לחשוב שישנו אדם שמוכן לוותר על האוצר הגדול ביותר לו הוא יכול לזכות בעוה"ז בעבור נזיד עדשים שיש לו פג תוקף כמו לכל דבר חומרי שיש בעוה"ז, ומוכן להתרחק מבורא עולם בתמורה לעוד כמה קירות עם אויר ביניהם שיכולים להתמוטט תוך שניות ספורות ברעידת אדמה ועוד כמה חתיכות פח שיודעות להוציא עשן ולהסיעו מביתו אל מקום עבודתו וחזרה ולעוד כל מיני מקומות בילוי שבמקרה הטוב לא מוסיפים לו ולו חצי דבר וברוב המצבים אף מרחיקים אותו מהאמת והתכלית לשמה נשלחה נשמתו הנצחית לעוה"ז ומזיקים לו בצורה נוראית שאין השכל יכול לתפוס, אחרת היה מתעורר מיד לעשות מהפך שלם בכל תחומי חייו. משל למה הדבר דומה? לאדם שמשקיע את כל זמנו, מרצו והונו בהקמת בנינים גבוהים על גבי משטחי ענק של... קרח. הרי ידוע לכל שהקרח הזה ימס בשלב מסוים והכל ירד לטמיון. לא חבל לבזבז חיים שלמים על ההשקעה הגרועה ביותר שיכול האדם לעשות בעוה"ז שהכשלון שצפוי לו בשל כך ידוע מראש?

    צריך כל אדם לדעת שעצם זה שהוא מאפשר לקנאה להיכנס ללבו על דברים בטלים ששייכים לעוה"ז שהוא זמני וחולף הוא חוטא בחטא חמור עליו נאמר: "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי יד, ל). בנוסף לכך הקנאה מהוה אחד מענפי הגאוה שעל מי שנגוע בה אומר הקב"ה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם" (גמרא, סוטה ה.).

    מי בכלל יכול לדעת איזה הלוואות ענק היו צריכים לקחת אותם אלו שמנקרים את העינים לאחיהם בצורת החיים הראוותנית שלהם מתוך התחיבויות מסוכנות וארוכות טווח שעליהם להחזירן תוך זמן מוגדר. בנוסף לכך, במידה ואין היתר עסקה ישנה בעיה חמורה של ריבית שמסכנת את המעורבים בה שלא יקומו בתחית המתים. ומכאן פשוט שכמה עשרות שנים של נהנתנות אינן עדיפות על חיים נצחיים ברמת עונג אינסופית שאין השכל מסוגל לתפוס מאחר והוא שייך לעולם מושגים קדוש ועליון.

    כיצד ניתן להשוות אדם שחייו מלאים במתחים, דאגות, פחדים וחרדות על כך שהוא חייב סכומי כסף גדולים שהוא מסופק אם יצליח להחזירם ומתוך הידיעה המטרידה שחיי כל משפחתו יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה מאחר והם תלויים בכך לחברו שאין לו מועקות ודאגות כאלה שלופטות אותו? האם יש ולו שניה אחת במשך השבוע בה הוא יכול ליהנות באמת מכל הנכסים היוקרתיים שמקיפים אותו וממלאים אותו בדאגות וחרדות? האם לא שמענו על אנשים שבלית ברירה נאלצו לקחת הלואות מפוקפקות שרק סיבכו אותם יותר כשלא הצליחו להחזירן או לוו כספים רבים מקרובי משפחה שתבעו אותם לדין כשאלו לא הצליחו להחזירם ואיבדו את הקשר היקר איתם? האם באמת ארבעה קירות דמיוניים וחתיכת פח טפשית שוים את כל זה? שהרי העוה"ז הזה עובר כהרף עין ומה מכל החומריות הזאת ניקח איתנו לעוה"ב? כלום, אלא רק את התורה, המצוות, המעשים הטובים יראת השמים שזכינו להתמלא בהן. לכן במקום שהאדם יהיה עסוק במחשבה כיצד להרויח עוד ועוד כסף עליו למלא את כל חייו עם כמה שיותר תורה ומצוות ולחשוב כיצד הוא יכול להשתמש בכל הונו ורכושו למטרות קודש, תורה ומצוות ולכבוד ד' יתברך, וניתן לתת כדוגמא את רבי ניסים כהן שמארח בבית הפרטי ש-ד' הפקיד ברשותו ברח' ירושלים 145 באזור אנשים רבים שמגיעים בכל ליל חמישי לשמוע דברי אלוקים חיים בהפרדה מלאה כל שבוע מרב אחר של "ערכים" בנושאים מגוונים ומרתקים ללא כל תשלום מצדם, ובנוסף הם מגישים להם כיבוד ושתיה וגם דיסקים עם שיעורי תורה וחומרים תורניים לזיכוי הרבים. חויה מענגת לגוף ובעיקר לנשמה. ורבי ניסים הצדיק הוא אחד מני רבים שהפכו את ביתם לבית ד' כשהם מקיימים בהם שיעורי תורה שמאירים את העולם כולו ומחזקים יהודים רבים, עוזרים להם למצוא את האמת ולהתקרב לאביהם שבשמים.

    בהרבה מצבים אותם בתים ומכוניות שמנקרים לאחרים את העינים משועבדים למעשה לבנקים ולבעלי הון ולפעמים לשוק האפור, כשלצערנו לא חסרים אנשים שלא הצליחו לעמוד בהתחיבויותיהם לבנקים ונאלצו לפנות את ביתם שהיה משועבד אליהם כחלק מתנאי ההלואה, לצאת לרחוב ולרדת באיכות חייהם בצורה קיצונית שהשפיעה על כל תחומי חייהם ויתכן וגם על נפשם, כשאותם בנקים מינו כונס נכסים ומכרו את ביתם במחיר נמוך ממחיר השוק כדי להחזיר לפחות את רוב ההשקעה, כאשר ע"פ ההלכה אסור בשום אופן לקנות בית כזה שנאלצו לזרוק ממנו משפחה בבושת פנים וחוסר כל.

    גם אדם שאינו שומר תורה ומצוות יכול וצריך להגיע לתובנה הזאת במידה ויש בו טיפה של מוסריות, שהרי אושר אמיתי אינו יכול לבוא על חשבון צער של אחרים, ולו יצויר שכדי שראובן ימצא בית שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות, שמעון צריך להיזרק ממנו בצורה מבזה תוך התנפצות חלומותיו והרס חייו1? אין כפירה וחוסר אמונה גדולים מאלה בבורא עולם במידה והאדם מרשה לעצמו לחשוב שמישהו אחר צריך להפסיד כדי שהוא יוכל להרויח, כשהוא מרשה לעצמו להתקדם ולהצליח בחייו כשאת מדרגות ההצלחה הוא בונה על גבם של אנשים אחרים שצריכים לסבול כדי שהוא יהנה. היעלה על הדעת שלאינסוף ב"ה יש מחסור ח"ו עד כדי כך שהוא צריך להזיק לאחד מבניו האהובים כדי להיטיב לשני?

    כשרשב"י הבחין בכך שתלמידיו מרגישים חוסר נוחות אודות אותו שלמד איתם ופרש מהם והגיע אליהם כעבור כמה שנים כשהוא עשיר מבחינה חומרית, הוא קרא: "בקעה התמלאי בדינרי זהב" ומיד התמלאה, ואמר לתלמידיו שהם מוזמנים ליטול מאותם דינרים כאוות נפשם אך שיקחו בחשבון שזה יבוא ע"ח העוה"ב שלהם. וכמובן שאף אחד מהם לא נגע בדינר אחד מאחר והם הבינו שגם כל ההון של העוה"ז אינו שווה ולו לאות אחת של התורה או למצוה הקטנה ביותר. ואם בשר ודם הצליח לעשות כן מכח התורה, רוח הקודש והשכינה ששרתה בו, כל שכן שאין גבול לחומריות שבורא עולם יכול להעניק לכל אחד מברואיו, אלא שידוע שככל שהאדם זוכה ליותר עשירות חומרית הרבה יותר קשה לו להתקרב לבורא עולם מאחר ולצד הגשמי של העוה"ז יש את הכח למשוך את האדם אליו, להשכיח ממנו את העיקר ולגרום לו להשתעבד אליו.

    גם מכאן ניתן לראות עד כמה אוהב הקב"ה את כל ברואיו ומרחם עליהם, ודוקא בגלל זה מונע מהם עושר חומרי, שפל וזמני שיכול למנוע מהם את העושר הרוחני והאינסופי שמחכה להם בעוה"ב, שסך כל הדברים שיש ליקום הזה להציע לאדם מבחינה חומרית מתגמדים לעומתו. וכי מה היינו חושבים על אבא בשר ודם שבבעלותו אלפי בתים מהמפוארים ביותר בעולם שיכול היה להעניק לבנו כל אחד מהם בקלות ובמקום זה שיכן אותו בצריף רעוע? זה אבא שבאמת אוהב את בנו? וזו אחת הטעויות הנוראיות שמצמצמות ומגבילות את תפיסת האלוקות אליהן יכול האדם להגיע במידה והוא מדמה את הבורא ב"ה לאחד הנבראים ומייחס לו תכונות אנושיות. ולעומת זאת האם ניתן לומר על אב שמונע מבנו לאכול דברים לא בריאים ולהיפגש עם אנשים מפוקפקים שהוא לא טוב? אפילו אבא בשר ודם שהוא שפוי בדעתו לא היה מעלה על דעתו לנהוג כך. ואם כאן אנו מבינים את האבא ואת הסיבה שגורמת לו למנוע מבנו את אותם דברים שיכולים להזיק לו ק"ו שאנו צריכים להבין שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, ולא רק כלפי כל השפע והברכה לו אנו זוכים אלא גם על כל מה שהוא מונע מאיתנו לא פחות מכך, שהרי מי שיצר אותנו מכיר אותנו יותר טוב מאיתנו ויודע מה הכי טוב בשבילנו, ולא רק שהוא יכול אלא הוא גם רוצה לתת לנו את כל זה ורק מחכה שנהיה כלים ראויים שיכולים להכיל את עצמת האור שהוא רוצה להשפיע עלינו.

    לדוגמא אדם שמלא בתורה, חכמה ויראת שמים שיודע למסור שיעורים ואף נהנה מכך מאוד ועושה את זה בצורה מוצלחת, שאינו מבין כיצד זה שבשיעורים של רבנים אחרים יש הרבה יותר תלמידים. אלא שהקב"ה יותר מכולם רוצה להגדיל תורה ולהאדירה גם באמצעותו אך אין מצוה באה בעבירה, ויתכן שהוא אינו מתוקן במידת הגאוה או מידת הכעס ובמקביל אין הוא מודע לכך מספיק או שלא עשה עבודה עצמית כדי לתקן את המידות האלה בקרבו, וכך אם היו לו יותר תלמידים זה יכול היה לגרום לו לחטוא בגאוה שהיא השורש לכל המידות הרעות או מידת הכעס, עליה נאמר שכל הכועס כל מיני גהינם שולטים בו, וכך אם אשתו, ילדיו וקרוביו היו מדברים איתו בצורה שאינה "לכבודו" זה יכול היה להציף בקרבו את כל המידות הרעות האלה ולגרום לקלקול גדול בנפשו וירידה במדרגתו הרוחנית, והקב"ה אינו רוצה שההטבה לה יזכו אותם תלמידים מכח התורה שילמדו אצלו תבוא על חשבונו בצורה שיכולה לפגוע בנפש, בעבודת ד' ובחיבור היקר והחשוב שיש ביניהם, ומתוך כך זה להרחיק ממנו את הקב"ה, שאין קללה גדולה מזו ר"ל.

    יוצא מכאן שככל שהאדם עובד על עצמו, מתקן את מידותיו ומזכך את נפשו, כך הוא הופך את עצמו לכלי יותר ויותר ראוי שיכול לקבל יותר ויותר מאור האינסוף ב"ה, בצורה שתשפיע בצורה משמעותית וישירה על כל מציאות החיים שלו, ובכך הוא מאפשר לבוראו לתת לו יותר הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. אם הוא רווק הוא מגדיל את סיכויו לקבל אישה טובה יותר, לאחר החתונה הוא יכול לקבל ילדים קדושים יותר, אם הוא רב הוא יכול לקבל יותר תלמידים עם יכולת תפיסה גבוהה יותר, וגם מבחינה חומרית הוא יכול לזכות לבית ורכב מפוארים יותר במידה והקב"ה יבחין שהוא הגיע למדרגה רוחנית גבוהה שבה אין בכח הדברים האלה למשוך ולשעבד אותו אליהם אלא ידע כיצד להשתמש בהם בדעת ותבונה לעבודת ד' יתברך.

    נמצאנו למדים שלא כל הטבה היא באמת טובה ומתאימה לאדם ולא כל דבר שנמנע ממנו זה לרעתו גם אם הוא מאוד רוצה בכך, שהרי הוא רואה רק חלק מצומצם מאוד של התמונה הכוללת בשונה מ-ד' שרואה ומודע לכל פרט וכשהוא יתברך מיטיב עם ברואיו הוא נותן להם בדיוק את מה שמתאים להם כמו שרק היצרן יכול לדעת אודות יצירתו, ולכן כדאי מאוד לחתום כל תפילה אישית במילים: "והטוב בעיניך עשה", בצורה שמהוה גילוי דעת שהוא מכיר באפסיותו ביחס לבוראו ושהוא מאמין ובוטח ב-ד' שמכל הבקשות אשר ביקש יענה רק לאלה שהן לטובתו בזמן ובאופן הטובים ביותר, ויתעלם מאלה שאינן מתאימות לו, ויעניק לו דברים שהם לטובתו שלא זכר או ידע שהוא צריך לבקש עבורו ועבור כל ישראל, כמו שרק הוא יתברך יכול לדעת, וסומך עליו בעינים עצומות שינהלו ויוליכו בדרך הטובה ביותר עבורו כראות עיניו, לא פחות מתינוק שבטח באמו שלא תחסיר ממנו דבר ולא תתן לשום דבר לפגוע בו, כדכתיב: "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (תהלים קלא, ב).

    כידוע חייהם של כשמונים עד תשעים אחוזים מהזוכים בפרס הראשון של מפעל הפיס נהרסו ואם היו יכולים היו שמחים לחזור לאותה נקודה טרם הזכיה שבה חייהם היו הרבה יותר טובים מכל הבחינות. ועל זה אמר החכם באדם: "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה, יב), והרי ידוע מה היה גורלו המר של לוט דוקא בגלל שהיה עשיר מבחינה חומרית. ומצד שני ידוע הסיפור על הרב ש"ך, שכאשר חבריו שמעו שרוצים לשדך לו בחורה שהוריה דלי אמצעים חומריים הם ניסו לשכנעו שלעילוי כמוהו מגיע בחורה הרבה יותר עשירה, אך הוא כמובן הבין שחתונה זאת לא עסקה, הוא לא הפך את התורה כקרדום לחפור בה, ולא השתמש בה כדי להתעשר אלא התחתן עם מי שלבו חפץ משיקולים כשרים וטהורים. ולאחר זמן מה כשפרצה השואה דוקא לו היה הכי קל לעזוב את ביתו ולעלות ארצה, וכך בזכות אהבת ד' ויראת השמים החזקות שלו שגרמו לו לעשות את הבחירה הנכונה חייו וחיי אשתו ניצלו וכל עם ישראל זכה באחד מגודלי ישראל, הרב ש"ך, שהאיר את כל העולם ביראת השמים והתורה שלו, ולעומתו דוקא העושר הגשמי שהציף את חבריו שהתחתנו עם בחורות עשירות היה זה שהקשה עליהם לעזוב את בתיהם וגרם להם להישאר שם, ומה שלצערנו עלה בגורלם ידוע לכל. מוכח מכאן שאם לא יודעים להתנהל נכון עם כסף הוא יכול להזיק הרבה יותר מאשר להועיל, בדומה למים ואש שמעניקים חיות לאדם ומשמשים אותו לצרכים רבים מחד ומאידך הם יכולים לסכן את החיים בצורה של צונמי, הוריקן, טביעות ושריפות לא על אף אחד בישראל. אלא שהחכמה כאן כמו בכל דבר בחיים היא למצוא את האיזון הנכון, כל אדם ע"פ מדרגתו.

    ולכן אל לו לאדם להתפתות אחר תעתועי השוא שהעוה"ז מציג לו ולחשוב בטעות שהכסף הוא המפתח לאושר, שמחה והצלחה בחיים. שהרי איזה חלק באדם מרגיש אושר, שמחה, ריגושים, עונג והנאה? כמובן שלא העור, הנוזלים והעצמות אלא רק הנשמה הרוחנית והנצחית שבקרבו. ולו יצויר שניתן להרשים ולשמח את הנשמה האלוקית שהיא בת של מלך מלכי המלכים עם כסף וממון, יהיה רב ומפואר ככל שיהיה? בשום אופן לא. זאת נסיכה שרגילה לגינוני מלכות ולכן כל מה שהיא באמת מחפשת גם בעולם השפל והזמני הזה זה רק תורה ומצוות שיחברו אותה אל בוראה, וכל דבר אחר בזוי ושפל בעיניה ובפרט אם זה מרחיק אותה מבוראה, שהרי גם ככה יש לה צער עמוק מכך שנאלצה לרדת מהעולמות העליונים והקדושים שם היתה דבקה בבוראה ברמה הרבה יותר עליונה לעוה"ז שמלא בקשיים ונסיונות שנועדו לבחון את האדם עד כמה הוא אוהב ודבק בבוראו ומוכן לעשות ולהקריב למענו ולהתבטל אליו יתברך.

    לכן מובן מדוע ככל שהאדם מנתק את עצמו יותר ויותר מהחומריות של העוה"ז ובמקביל ממלא את עצמו בתורה ומצוות, זוכה הוא ליותר סיפוק, אושר ושמחה בחייו. משל למה הדבר דומה? לאדם שבוחר לגשת דוקא למזכירת המנכ"ל כדי לבקש העלאה בשכרו. אם הוא חכם יותר היה ניגש ישירות למנכ"ל ואם הוא יותר חכם ישא תפילה ויבקש מבורא עולם כל אשר על לבו, שהוא מקור הפרנסה, הברכה, השפע וכל שאר הדברים, וכך גם אצלנו כל בר דעת מבין שהוא זה לא הגוף הגשמי והזמני שלו אלא הנשמה האלוקית והאינסופית שבקרבו, ולכן יהיה זה חסר כל הגיון וחכמה לברר עם הגוף שלו שהוא החלק הטפל שבו כיצד לזכות לאושר ושמחה כי אם את נשמתו שהיא העיקר שבו, והיא זאת שמרגישה את כל התחושות האלה. שהרי המילה "אושר" היא מלשון "אישור". אותו אישור שהנשמה מעניקה לאדם על כך שהוא נמצא בדרך הנכונה העולה בית אל. וזאת כמובן מבלי לגרוע מהגוף, שמשמש כמרכבה לנשמה, את הדברים החשובים הנחוצים לו, שהרי ס"ס האדם נברא בצלם אלוקים וזה מתיחס גם לגוף, ולכן יש להעניק גם לו את היחס הראוי, אלא שהבעיה מתחילה כשאדם מעניק יחס מוגזם לגופו החומרי והזמני ע"ח נשמתו הרוחנית והנצחית, ועל אדם כזה נאמר שתפס את הטפל ואיבד את העיקר.

  2. בס"ד

    השקר שעומד מאחורי הקנאה - חלק ב

    יש כאלה שגרים בכלוב של זהב וחייהם אינם חיים, ואם היו נשאלים היו עונים בלי לחשוב הרבה שהיו מוכנים לעשות מהפך שלם בכל מציאות חייהם ולהיות כאותם אלה שחיים בבית ורכב ממוצעים אך יש נחת רוח, אושר ושמחה בחייהם, וכל זה שווה להם ולו רק כדי להיפטר מכל הדאגות, הלחצים, החרדות והפחדים שהורסים להם כל חלקה טובה בחייהם ולא נותנים להם ליהנות באמת מכל העושר החומרי שמקיף אותם. משל למה הדבר דומה? לאדם עשיר שיכול להרשות לעצמו לאכול כל דבר אך אין לו חוש טעם בפה או שהוא קמצן וקשה לו להוציא כסף מכיסו כדי לאפשר לעצמו ולאחרים להנות ממנו. לא הייתם רוצים לדעת כיצד ישנים אנשים כאלה ואיך הם מצליחים להירדם עוד קודם לכן? על מה הם חולמים? איזה מחשבות מעסיקות אותם במשך היום שלא נותנות להם מנוח? גם כשהם עושים דברים שרוב בני האדם נהנים מהם, האם הם מסוגלים להשתחרר מהטבעת שמהודקת סביב צוארם ולהרגיש הנאה אמיתית?

    למרבה הפלא תמיד יהיו כאלה שיסתכלו עליהם מן הצד, יתמלאו בקנאה, יתמרמרו שהקב"ה קיפח אותם ביחס אליהם, ויחשבו שלא נעשה איתם דין צדק, כשמצד האמת האלוקית הם למעשה צריכים להודות לבוראם מבוקר ועד ליל על כך שקירב אותם אליו והציל אותם מתאות הממון שיכולה להוציא את האדם מן העולם ולסכן את כל חיי הנצח של העוה"ב שלו. שהרי לא יתכן שאדם שקיבל את הברכה הגדולה ביותר יקנא באנשים שקוללו בקללה הגדולה ביותר. בל נשכח את קללת אלוקים לנחש שלעולם לא יחסר לו מה לאכול בכל מקום שבו יהיה, ומי שחושב שזאת ברכה ברור הדבר שמעולם לא הציפה את לבו אותה תחושה עילאית של התרוממות הרוח כתוצאה מאהבה ודבקות ב-ד', ומעולם לא התרגש עד עמקי נשמתו והתמלא באורה ושמחה עצומים תוך כדי לימוד התורה הקדושה שהיא חכמת ד' יתברך, מקושיות, סברות, תירוצים, פלפולים, חידושים ומהלכים תורניים מבריקים, כפי שאמר דוד המלך, שזכה להיות הרגל הרביעית במרכבה: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח).

    אדם שיצליח להתחבר ולהידבק בבורא עולם ובתורה הקדושה מובטח לו שימאס בכל הצד החומרי שיש לעוה"ז להציע, ושדוקא כשיצליח להתנתק מכבלי הגשמיות של העוה"ז שמנסה למשוך אותו אליו הוא באמת יתחיל ליהנות ממנו הרבה יותר ממה שהוא נהנה ממנו כשהוא היה משועבד אליו, ויבין שכל שאר הדברים הם רק דמיונות שוא חסרי כל אחיזה באמת ובקדושה, שהיצר הרע מצייר לאדם כדי להרחיקו מהאמת האלוקית ומהשליחות לשמה נשלחה נשמתו הנצחית לעוה"ז, שהרי זה אחד מתפקידיו. ומכאן מובן מדוע לאדם שהגיע לעוה"ב שהוא גדוש ביראת שמים, תורה, מצוות ומעשים טובים מגיע שכר כה עצום ואינסופי, שהרי הוא הצליח להתגבר על אינספור נסיונות מצד היצר הרע לתעתע בו ולהסיט אותו מדרך הטוב והישר, ולמרות הכל הוא דבק ב-ד' בנחישות ובנאמנות, הלך בדרכו ועשה את רצונו יתברך ללא כל צל של ספק אודות צדקת דרכו.

    משל למה הדבר דומה? לאדם מבוגר שיהיה נבוך אם יציעו לו לשחק ולהתעסק עם הצעצועים והתחביבים שהוא הכי אהב כילד ואף בכה כדי לקבלם או כשהתבקש לעזבם ולעשות משהו אחר. שהרי כעת הוא עושה דברים הרבה יותר מענינים, מורכבים וחשובים, ולפעמים קשה לו להבין כיצד היה משועבד לדברים אף כאדם בוגר, שהיום כלל לא מענינים אותו.

    כדי להבין את הסוד שעומד מאחורי העוה"ז צריך האדם לשאול את עצמו מי ברא אותו? ולאחר שהוא מבין שבוראו הוא אלוקים, הוא מגיע למסקנה המתבקשת שזאת תהיה טעות מצדו לחשוב שהעוה"ז והעוה"ב הם שני ענינים שונים שנבראו או מנוהלים ע"י שני כוחות שונים ח"ו, וזאת תהיה כפירה לחשוב כך, שהרי יש רק ד' אחד שהוא מקור כל הכוחות ואין עוד מלבדו והכל כלול בו יתברך ובמקביל הוא הרבה יותר קדוש לאין ערוך מכל הברואים, העולמות והפרטים שנמצאים בהוי'ה, ועוד שהעוה"ב נמשל לטרקלין והוא יזכה לו רק אם ישכיל לעבור בהצלחה את העוה"ז שנמשל לפרוזדור ומהוה את כרטיס הכניסה לעוה"ב ומכאן שיש קשר ישיר בין העולמות. וכעת הוא מבין שאע"פ שבנוסף לצד הרוחני יש לעוה"ז גם צד חומרי, אף הוא מתנהל ע"פ עולם המושגים של ד' יתברך והתורה הקדושה, וכל המציאות החומרית נועדה כדי להוות נסיון עבורו עד כמה הוא אוהב, מאמין ודבק בבוראו ומסוגל להשליט את הנשמה האלוקית שבקרבו שרוצה תורה, מצוות וקרבת אלוקים על הנפש הבהמית שמתאוה להיפך הגמור מכך היינו לעניני החומר, ההנאות והתאוות שהעוה"ז מציע, וכשיצליח יוכיח בכך עד כמה הוא ראוי לזכות לחיי הנצח של העוה"ב, בדומה לטירונות שהחיילים עוברים בצבא כדי לבדוק את מידת התאמתם לאותה יחידת עילית אליה הם רוצים להתקבל. כשם שמיכל אחד לא יכול להכיל מים שנמשלו לתורה ושמן שנמשל ליצר הרע במקביל כך גם האדם לא יכול להחזיק בחבל משני קצוותיו, וזוהי אחת המלחמות העיקריות בחייו, להתגבר על היצר הרע שבקרבו ולהשכיל לבחור בצד הנכון.

    עיקר האדם הוא הנשמה האלוקית שבקרבו וכל החטאים, התאוות האסורות ושאר עניני החומר של העוה"ז מכתימים את נשמתו, יוצרים מחיצות בינו לבין בוראו, ומונעים ממנו להתחבר לאור האינסוף, להנות ולקבל ממנו שפע עצום לא רק בעוה"ב שבו ניתן עיקר השכר אלא כבר בעוה"ז, וכך אף לו יהיה הרבה יותר קשה להקשיב לקול הפנימי שבוקע מנשמתו ולהרגיש בכל צרכיה ודרישותיה, וככל שיצליח להסיר יותר מחיצות ולהשתחרר מיותר כבלים דמיוניים של העוה"ז המנסים למשוך אותו אליו, הוא יאפשר לנשמתו להתעלות ברוחניות, להידבק בבוראה ולהרגיש אושר ושמחה ברמות העליונות ביותר, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ע"י תורה ותשובה, כפי שאנו אומרים בתחילת יום הכיפורים בביהכ"נ: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא). לא נאמר אור זרוע ושמחה לבעלי בתים, חברות, רכבים, קרקעות, מטוסים פרטיים, יאכטות וחשבונות בנק מנופחים אלא לצדיקים וישרי לב ששמו את עיקר הדגש בחייהם על הצד הרוחני והנשמתי וכבר בעוה"ז הם חיים ע"פ עולם המושגים של העוה"ב, שהרי הם מבינים שהכל ענין אחד ובכל מקום בו הנשמה נמצאת בין אם יש שם חומריות ובין אם לאו, הטוב ביותר עבורה יהיה להידבק בבוראה, כאשר הדרך הטובה ביותר לעשות זאת בעוה"ז היא ללמוד תורה ולחיות על פיה, לקיים מצוות, לתקן את המידות וליישר את ההשקפה ותפיסת העולם ע"פ האמת האלוקית וחכמת ד' יתברך.


+ תגובה לאשכול
  • חלון צ'אט
    משתמשים פעילים: 0
     
  • שים לב: N/A
    Loading...
 

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •