תגובה לאשכול

כתיבת תגובה לאשכול: חידושי תורה לכבוד שבת קודש לפרשת "שלח" | החשבון של המקושש

ההודעה שלך

להתחברות לחץ כאן

אפשרויות נוספות

  • הכתובת www.example.com תהפוך אוטומטית ל[URL]http://www.example.com[/URL]

 

רשאי לבחור סמל להודעה מהרשימה

סקירת הנושא (מהסוף להתחלה)

  • 12-06-20, 14:16
    ברוך עינב

    חידושי תורה לכבוד שבת קודש לפרשת "שלח" | החשבון של המקושש

    בס"ד

    הרב ברוך רוזנבלום שאל בדרשתו על פרשת השבוע "שלח" ה'תשעט, מדוע המקושש לא יכול היה להתגלח בתער במקום לקושש עצים? וכך במקום להתחייב במיתה היה מקבל מלקות, וחרף הכאב לפחות היה נשאר בחיים וכל לכאורה היה משיג את אותה תוצאה, כאשר הגמ' בשבת מביאה מחלוקת מה עשה בפועל, קושש עצים, עבר על מעמר או העביר ארבע אמות ברשות הרבים.

    וחשבתי בעה"י לומר שהמקושש שהיה מדור דעה ודאי ידע שאם היה בוחר בדרך זו, היה סופג מלקות ותוך כדי החכמים היו שואלים אותו אם הוא מתחרט על מעשיו, ואז הוא לא יכול היה לומר שהוא באמת מתחרט, שהרי לא התכוון באמת לחטוא אלא כל מטרתו היתה טובה וטהורה, לחזק בקרב עם ישראל את שמירת השבת ודרך זה את שמירת כל המצוות, ולהוציא להם מהראש את המחשבה השגויה שאם נגזר עליהם לשהות במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל בעוון חטא המרגלים אז הם לא מחויבים יותר לקיים מצוות, מאחר והתכוון לעשות עבירה לשמה לכבוד ד' וידע שהוא מקריב בכך את חייו לכבודו יתברך, ובאופן כזה אינו יכול לשקר ולומר שהוא מתחרט על כך.

    כשם שאין מצוה באה בעבירה ואע"פ שעשה עבירה, גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה כמעשה אהרן הכהן, שעמד בין הפטיש לסדן ונאלץ בעל כרחו לבחור ברע במיעוטו ולבנות את העגל, והתכוון להציל בכך את עם ישראל מעונש חמור יותר במידה והיה מסרב לבקשתם, מאחר וידע שהרגו את חור, בנם שם כלב בן יפנה ומרים הנביאה, שהיה נביא וסירב לבנות עבורם את העגל, ואם היו הורגים גם את אהרן שהיה כהן היה מתקיים בהם המקרא שכתוב, שאם יהרג במקדש ד' כהן ונביא מיד הן גולין, כדכתיב: "רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ד' כֹּהֵן וְנָבִיא" (איוב ב, כ), ועוד שידע שאם הם יבנו אותו יעשו זאת במהירות והוא לעומת זאת עשה זאת באיטיות כדי למשוך את הזמן ככל שניתן בתקוה שמשה רבינו ירד בינתיים מהר סיני.

    ולכאורה ניתן להקשות ולומר שגם אם היה משקר זה היה שקר לשמה שמצטרף לעבירה לשמה, ואפשר לומר שרצה למעט ככל שניתן בעבירות אע"פ שפעל לשמה ולעשות רק מה שהוא מחויב במציאות לתפיסתו, ועוד שידע שעצם המיתה שלו תזעזע את עם ישראל ותגרום להם להבין שזה לא משחק ילדים ולא מדובר באיומי סרק אלא במצוות חשובות ואיסורים חמורים שמי שעובר עליהן יכול להגיע עד כדי מיתה.

    המקושש לא רצה לעשות מהלך שיחייב אותו לשקר אם הוא יודע שיש לו חלופה טובה יותר שלא תדרוש זאת ממנו, אע"פ שישנם מצבים מיוחדים בהם אין ברירה אלא לשנות מפני השלום שהוא אחד משמות ד', בזמן שהאמת היא חותמו יתברך, וידוע ששמו של המלך חשוב יותר מחותמו. שהרי בעבירה מדאוריתא מכין אותו 39 מלקות ובעבירה מדרבנן, כמו כאן שהרי זאת היתה מלאכה שאין צריך לגופה, מכין אותו ללא גבול עד שיתחרט, ומכאן יכל לעשות חשבון פשוט שבין כך ובין כך ימסור את נשמתו לבוראו, ולכן בחר דוקא באפשרות הזאת כדי לזעזע את עם ישראל למען יראו מה דינו של חוטא שעושה נגד רצון ד' ויראו, ויקבלו הוכחה לכך שהגזירה שלא להיכנס לארץ ישראל לא הפקיעה מהם את החיוב לקיים מצוות ח"ו, ואף מסר את נפשו כדי לקרבם אל אביהם שבשמים.

    יהודי יקר ששיתפתי אותו ברעיון הזה הקשה עלי ושאל אותי מדוע לא שאל צלופחד את משה רבינו אם מותר לו לעשות את המהלך הזה אלא פעל על דעת עצמו? וחשבתי בעה"י כיצד לענות לו ותחילה חיזקתי את שאלתו באמצעות פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שבשונה מצלופחד לא פעל על דעת עצמו אלא אמר למשה רבינו כדאיתא במס' סנהדרין פב ע"א: "אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני - הבועל את כותית קנאין פוגעים בו", ובתגובה הודה משה רבינו ואמר: "קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַונְקָא" (תרגום: קורא האיגרת הוא יהיה השליח), ובכך למעשה התיר לו להרוג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.

    אלא שלא דומה מעשה צלופחד למעשה פינחס מאחר וצלופחד לא סיכן אף אדם אחר אלא רק את עצמו, והוא היה בטוח בצדקת דרכו, ואף היה מוכן להקריב את חייו עבור קודשא בריך הוא, אוריתא וישראל, וידע שלא יכול לצאת מכאן שום נזק אלא רק תועלת מאחר ואם לא יעשה כך כל עם ישראל יכולים ליפול מבחינה רוחנית והוא יחד איתם במידה ויפרשו בצורה שגויה את המציאות ויתחילו לזלזל בשבת ובכל שאר המצוות מפאת הגזירה, ואז חייהם של כל ישראל לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הכלל יהיו בסכנה, שהרי כל יהודי מהוה איבר בגוף המאוחד שנקרא ישראל, ולכן לפי החשבון שעשה הבין עד כמה הצעד הזה מתבקש, נחוץ והכרחי.

    פינחס לעומת זאת תכנן לפגוע בשני אנשים אחרים, כשאחד מהם היה ראש שבט שמעון, אע"פ שגם הוא סיכן בכך את חייו, שהרי לזמרי מותר היה להרגו מדין תורה כהגנה עצמית אם היה מבחין שהוא בא להרגו, כדברי הגמרא: "אם בא להורגך השכם להרגו" (סנהדרין עב.), כדכתיב: "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים" (שמות כב, א), שהרי אם הגנב יראה אחד מיושבי המקום אליו פרץ כדי לגנוב משם הוא יבוא להרגו ולכן מותר לדייר להקדים את הגנב ולהרגו. ולכן לא יכול היה להרשות לעצמו לקחת את הדין לידים מאחר ואנשים אחרים היו מעורבים בו ולא הוא עצמו ומתוך כך פנה למשה רבינו ושיתף אותו בתכניתו שזכתה לאישור. אלא ששtני הכא שידע שפועל בשם ד' עם אישור לפעולתו של גדול הדור ולכן ידע שתהיה לו סיעתא דשמיא, ואכן נעשו לו עשרה ניסים לפי אחת הדעות כמובא במדרש תנחומא ובתרגום יונתן בן עוזיאל.

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •