תגובה לאשכול

כתיבת תגובה לאשכול: חידושי תורה לפרשת השבוע "מקץ"

ההודעה שלך

להתחברות לחץ כאן

אפשרויות נוספות

  • הכתובת www.example.com תהפוך אוטומטית ל[URL]http://www.example.com[/URL]

 

רשאי לבחור סמל להודעה מהרשימה

סקירת הנושא (מהסוף להתחלה)

  • 28-12-19, 22:29
    ברוך עינב

    חידושי תורה לפרשת השבוע "מקץ"

    בס"ד
    הנישואין מוכיחים

    שמעתי שאלה מענינת מרבי מכלוף, כיצד יתכן שיוסף הצדיק התחתן עם אסנת? שהרי אסור להתחתן עם בתה של אשה איתה נחשד אותו אדם שהיה איתה באיסור, שאמנם היא בתם של דינה בת יעקב שבאה מאותו מעשה תועבה שנעשה באונס וכפיה מצד שכם בן חמור, אך לאחר מכן אומצה ע"י פוטי פרע ואשתו, שהעלילה על יוסף הצדיק שרצה לבוא עליה באיסור על לא עוול בכפו, כדכתיב: "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי" (בראשית לט, יז)*.

    וחשבתי בעה"י לתרץ זאת, שלאחר שיוסף הצדיק הוצא מן הבור כדי לפענח את חלומותיו של פרעה, פרעה ועבדיו עמדו מיד על מעלתו וגדולתו והבינו שאדם צדיק וחכם כזה לעולם לא היה מעלה על דעתו לעשות את אותו מעשה, כדכתיב: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, לח-מד), והבינו שזאת היתה עלילה, שהרי הם ידעו בדיוק במה הם נגועים, ובכך החשד נגדו נעקר למפרע ובוטל כלא היה, ולכן לא קיימת כל בעיה הלכתית או מוסרית בנישואין האלה.

    ועוד שיוסף הצדיק התחתן עם אסנת שהיתה כשושנה בין החוחים שהתכשיט המיוחד שהיה לה העיד על כך שהיא ממשפחת יעקב אביו, אך מעבר לזה אפשר לומר שבכך שפרעה השיא את יוסף הצדיק דוקא עם אסנת בת פוטי פרע, יתכן והוא העמיד אותו במבחן אך מה שיותר ודאי הוא שעצם העובדה שיוסף הצדיק הסכים להתחתן עם אסנת בת פוטי פרע הוא הוכיח בכך לכולם שלא היה ולו שמץ של דבר מכל העלילות שיוחסו, שהרי כל אדם היה מתנגד בכל תוקף לשאת לאשה בת ביולוגית או מאומצת של אשה שהוא באמת עבר איתה עבירה שכזאת, ולו מצד הזכרונות הלא נעימים והנסיונות הקשים שהיו יכולים להיות מנת חלקו מאותה נקודה ואילך.
    __________________________________________________ _______

    *והרי הסיבה שהתורה הקדושה קוראת לו צדיק היא משום שהצליח להתגבר על יצרו ולא ליפול בחטא הנורא של העריות עליו אנו מצווים ב"יהרג ואל יעבור" (בבלי, סנהדרין עד. וגם פסחים כה:), על אף שהיה במקום שטוף זימה, טומאה, עבודה זרה וכפירה, שהרי ידוע שיש כח השפעה גדול למקום בו נמצא האדם עליו, ולכן אמרו חז"ל: "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע" (אבות א, ז), וגם דוד המלך פתח את התהלים במילים: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לשבת, ואין לנו מושג כמה אנשים איבדו את חיי הנצח של העוה"ב שלהם בגלל שלא שמעו לעצה הזאת ר"ל.


    מבחן המעבר למי שחולם להיות מלך

    חשבתי בעה"י לומר שכאשר יוסף הצדיק סיפר לאחיו את חלומו ממנו משתמע שימלוך עליהם, הם חשבו בתת מודע שלהם שמלך אמיתי הוא כזה שקודם כל מסוגל למשול ביצרו וללכת בדרך המל"ך (מח, לב, כבד), היינו להשליט את המח (נשמה, חכמה, בינה ודעת) על הלב (דיבור, נפש ורוח) ואת שניהם על הכבד (תאוות, דחפים ויצרים), ולצורך זה הם חשבו לשלוח אותו להיבחן במקום הטמא ביותר בעולם ולבדוק אם גם שם יצליח לשלוט ביצרו וללכת בדרך המל"ך, וראשית כל למלוך על עצמו בהצלחה במשך תקופה ארוכה, ובמידה ויצליח אכן ראוי הוא למלוך גם עליהם, מאחר ומי שרוצה למלוך על שבטי ישראל צריך להיות בעל יכולת לעמוד בכל הנסיונות בהצלחה, שנאמר בגמרא: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב.), והיצר הרע כידוע התמקד תמיד בעם ישראל וניסה אותם בכל החזיתות האפשריות כדי לבדוק עד כמה ראויים הם לזכות הנדירה ולתואר הנכסף של בני מלכים. עובדה ידועה היא שבכח הסביבה להשפיע על האדם שנמצא בה ואת הנושא הזה צריך למקם בראש סדר העדיפויות כשמחפשים דירה, מקום לימודים ועבודה. וזה אולי גם אחד ההסברים לכך שהאחים ראו את יוסף כמלך במצרים ולא זיהו אותו אע"פ שהיה דומה מאוד לאביהם יעקב, מאחר ולא העלו על דעתם שאפשר לחיות במקום טמא כמו מצרים ועדיין להישאר יוסף הצדיק, יוסף המלך!


    המפגש בין יוסף לפרעה כהוכחה ליתרון הקדושה על הטומאה

    לאחר שביקש פרעה שיביאו אליו את יוסף כדי שיפתור את חלומו לאחר שאף אחד מחרטומי מצרים לא הניחו את דעתו בפתרונותיהם, כדאיתא בגמרא: "ניכרין דברי אמת" (סוטה ט, ב), ואם כך גם אם אלו לא דברי אמת ניכר הדבר, הוציאו את יוסף מהבור בו היה במשך 12 שנים והביאוהו במהירות לפרעה, שנאמר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מא, יד), ללמדנו שהגאולה הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל יכולה לבוא ולהפוך את כל מציאות החיים למתוקנת וטובה יותר באופן פתאומי ובלתי צפוי וכידוע המשיח הוא משלושת הבאים בהיסח הדעת.

    בכל פעם שפרעה הבין במהלך שיחתם שיוסף יודע עוד שפה הוא הזמין אותו לעלות מדרגה נוספת ולאחר שהפגין ידע ב-70 שפות וכנגדן עלה 70 מדרגות הגיע יוסף למדרגה בה היה פרעה, עד שהתחיל לדבר איתו בשפת הקודש אותה פרעה כלל לא הכיר, ומכאן הבין פרעה שמעלת יוסף גדולה משלו והחליט למנות אותו למלך על מצרים.

    חשבתי לומר בעה"י שמהלך זה מהוה ראיה נפלאה לדברי שלמה המלך: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (קהלת ב, יג-יד), וההבדל הוא מהותי מאחר וכשם שהחושך אינו מהוה דבר ממשי מצד עצמו אלא נחשב רק להעדר של אור, כך גם החכמה, הקדושה והאמת הם ממשיים ושייכים לנצח ולאינסוף לעומת הסכלות, הטומאה והשקר שאין להם שום ממשות או שיכות לנצח.

    והמהלך מהוה ראיה גם לכך שאמנם יצר ד' מציאות של סטרא אחרא בעולם אך במקביל קבע שלסטרא קדושה תמיד תהיה עליונות כלפיה, כפי שבא לידי ביטוי במקל של משה שבלע את המקלות של חרטומי מצרים ובמהלך עשר המכות שחרטומי מצרים לא הצליחו להתגבר עליהן בסיוע כל כוחות הטומאה שגויסו לצורך כך לא עזרו להם, וגם במעשה הגבורה של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, והדוגמא הטובה ביותר היא עצם הקיום של עם ישראל כנגד כל הסיכויים במשך אלפי שנים במהלכן אינספור אויבים מרושעים ניסו להשמיד הן את הגוף והן את הנשמה שלנו אך הקב"ה הצילנו מידם פעם אחר פעם בניסים ונפלאות בצורה שלא היה לה כל תקדים בעולם או הסבר הגיוני מצד הטבע, וגם העובדה שהמונים הצליחו לחזור בתשובה כשהם עוזבים מאחור הרגלים אליהם היו מכורים שבאים מצד העולם החומרי שמנסה למשוך את האדם אליו בכל כוחו, ואעפ"כ הם הצליחו להתחבר לצד הרוחני-נשמתי שבהם ולהתרומם מעל לכל זה במהלך שהוא נגד הטבע ומלמד על היתרון החד משמעי של צד הקדושה על פני צד הטומאה.

    ועוד ניתן אולי לומר ש-70 המדרגות מסמלות את 70 אומות העולם שלכל אחת שפה משלה ומלאך משלה, שהרי מצרים היתה בתקופת פרעה אחת מהמדינות החזקות בעולם, ואעפ"כ ניתן לראות כיצד אפילו אדם בודד מהעם הקטן ביותר הצליח להתגבר על אומה כה חזקה, לעמוד בראשה ולהיות ממש אור לגויים וכל זאת כששלף את הקלף המנצח והתחיל לדבר בשפת הקודש, וזהו הרי אחד התפקידים העיקריים שנתן מי שאמר והיה העולם לעמו הנבחר ישראל, שנאמר: "אֲנִי ד' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיהו מב, ו), וניתן ללמוד גם מכאן כיצד יתרון הקדושה היוה גורם מהותי שהכריע את המערכה כולה.


    ככה יעשה לירא ד' שבוטח ודבק בו יתברך

    בין כל הדברים הרבים והנפלאים הנלמדים מפרשת "מקץ" אנו מקבלים שיעור נפלא על בטחון, דבקות ויראת שמים מיוסף הצדיק. שמעתי דרשה בה אמר הרב שיוסף הצדיק התחרט על כך שביקש משר המשקים המצרי שידבר עליו עם פרעה כדי שישחרר אותו, ככתוב: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית מ, יד), כשאצלנו זה היה נחשב להשתדלות קטנה אך בעולם המושגים הקדוש של יוסף הצדיק זה נחשב שלא תלה את בטחונו ב-ד' כדרכו בקודש כפי שהיה מצופה ממנו ולאחר שהתעשת התחרט מאוד על מעשהו עד כדי כך שהתאמץ להשכיח מעצמו את שר המשקים כדי שלא יזכור את אשר ביקש ממנו. עכ"ד.

    ניתן לומר שהוא התבסס על אותו עקרון שלימד אותנו שלמה המלך: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט), וכך כשלפלוני יש רגש של אהבה כלפי אלמוני הדבר מהוה מדד והוכחה לכך שגם אלמוני אוהב את פלוני, שהרי אין מי שבקיא יותר בנפש האדם ממי שהכי בקיא בתורת ד' הקדושה.

    חשבתי לומר על זה בעה"י שיוסף הצדיק ידע מה שגם הקב"ה ידע, שאם יזכה להשתחרר לאחר עשר שנים בצינוק המצרי בו ישב על לא עוול בכפו בסמוך לפנייתו לשר המשקים עלולה לעבור במוחו המחשבה שמא השתחרר בזכות אותו שר מצרי, וכשם שהיה שווה ליוסף הצדיק לשבת בצינוק עשר שנים רק כדי לברוח מאשת פוטיפר ולהשאיר את בגדו אצלה ובכך לבטל כל סיכוי ולו הקלוש ביותר שמא יצרו יתגבר עליו כשיראה אותה ויגרום לו לחטוא איתה, שהרי היתה אחת מהנשים היפות בתבל, ככתוב בגמרא: "אין אפטרטפוס לעריות" (בבלי, כתובות יג:), כך גם היה שווה לו לשבת עוד שנתיים בצינוק והפעם רק כדי לא לפגום ולו במעט במידת הבטחון שלו בבורא ב"ה שחלק מעיקריה הם ששום דבר אינו מקרי והכל זה מאיתו יתברך, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. הוא רצה לזקוף את השחרור שלו מהצינוק אך ורק ל-ד', ככתוב: "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ד' יָסוּר לִבּוֹ" (ירמיהו יז, ה) מחד ומאידך כתוב לאחר מכן: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח ב-ד' וְהָיָה ד' מִבְטַחוֹ" (שם יז, ז).

    שהרי לא לחינם זכה לכך ש-ד' יהיה איתו, יברך אותו וישגיח עליו בצורה מיוחדת בשם הוי'ה ב"ה שהוא אחד משמותיו הקדושים ביותר ומסמל את מידת החסד והרחמים שלו יתברך, כנלמד מהפסוקים שבאופן חריג מתאפינים באזכור רב של שם זה ללמדנו על רמות הבטחון והדבקות הגבוהים אליהם הגיע יוסף הצדיק - כשהיה עבד בבית פוטיפר: "וַיְהִי ד' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ... וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ד' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ד' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ... וַיְבָרֶךְ ד' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ד' בְּכָל אֲשֶׁר יֶש לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (בראשית לט, ב-ה), ובזמן שהיה כלוא: "וַיְהִי ד' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד... בַּאֲשֶׁר ד' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ד' מַצְלִיחַ" (שם לט, כא-כג), ויתכן לומר שאחד הדברים שעזרו ליוסף הצדיק להגיע לדרגתו הנעלה היא העובדה ששם שמים היה שגור בפיו כפי שמפרש"י, שמהוה עדות לאמונתו שהכל זה מאיתו יתברך, שום דבר לא קורה במקרה, הכל לטובה ושדבר אינו נעלם מהשגחת ד' וידיעתו יתברך.

    האבות הקדושים אמנם לא זכו שיתגלה אליהם בשם זה עד משה רבינו שזכה לכך, ויתכן לומר שההשגחה היחודית כלפי יוסף הצדיק היותה שלב ביניים בהתפתחות ההדרגתית של האנושות והתגלות ד' כלפי בני האדם בהתאם לדרגתם הרוחנית, כשהוא אמנם לא נגלה אליו בשם הוי'ה ב"ה אך הגביר את נוכחותו בשם זה ביחס לעבר.

    רואים מכאן את מידת מסירות הנפש של יוסף הצדיק שהיה מוכן לסבול קשות רק כדי לא לחטוא ולא לצער את הקב"ה בשום צורה שהיא וגם לא להתרחק ממנו יתברך ולו במעט בכל מחיר, אפילו אם צריך לשבת עבור זה לא פחות מ-12 שנים בצינוק כאדם חף מפשע, שהרי כל עבירה יוצרת קליפה נוספת בין הנברא לבורא ב"ה שמרחיקה ביניהם ויוסף הצדיק ברח מכל המכשולים האלה יותר מחיה שבורחת מהאש ובכך עמד בנסיונות קשים שהותאמו לדרגתו הרוחנית. וכל זאת אחרי כל הצרות והאסונות שפקדו אותו כשאחיו רצו לרצוח אותו, זרקו אותו לבור שמלא בנחשים ועקרבים ואז מכרו אותו לסוחרים ישמעאלים תמורת 20 כסף, ולאחר מכן אשת פוטיפר מצדה ניסתה לפתות אותו השכם וערב ושילמה לו רעה תחת טובה כשהעלילה עליו עלילת שוא ואעפ"כ לא שאל את הקב"ה ולו ברמז "למה אתה עושה לי את זה"? או "מה עשיתי שזה מגיע לי"? לא לחינם התורה מצמידה את התואר "צדיק" באופן נדיר ליוסף, שבשונה מאיוב שקרא תגר, יוסף הצדיק הצדיק עליו את הדין אע"פ שלכאורה היו לו טענות צודקות כלפי הקב"ה, ואעפ"כ לא חשב ולו לרגע אחד לבוא בטרוניה כלפי ד' והנהגתו יתברך.

    ולצורך חיזוק נוסף למעלתו נציין שכשדוד המלך כתב ברוח הקודש: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ד' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ, ה) הוא התכוון ליוסף הצדיק, ובנוסף זכה להיות חלק משבעת הרועים כשמבין 12 השבטים רק הוא זכה לכך. ועל מעלתו וגדולתו של ד', ניתן ללמוד בין היתר מכל גדולי ישראל שהיו מוכנים למסור את נפשם באופן מלא ומוחלט ללא כל היסוס לכבודו ולקידוש שמו יתברך. אשרינו שזכינו להיות חלק מהעם המפואר הזה וש-ד' יתברך הוא בוראנו, אדוננו, אבינו ומלכנו.


    השגחת הבורא שמתגלה גם דרך יוסף הצדיק

    אם היינו רואים מה שאחיו של יוסף הצדיק עשו לו בזמן אמת חלק היו אומרים שזה מעשה איום ונורא שאסור לעשות אותו בשום פנים ואופן וחלק היו תוהים כיצד יתכן שהקב"ה מאפשר לדבר כזה להתרחש במציאות ועוד לאדם כזה צדיק, אלא שחשבתי לומר שבדומה למגילת אסתר ובהרבה מצבים נוספים גם כאן קל יותר להיות חכמים יותר לאחר מעשה כשהתמונה השלמה מתבארת ורצון ד' מתגלה, והנה כמה דברים חשובים ונפלאים שהתגלגלו בעקבות מכירתו של יוסף למצרים:

    1. קידוש ד' גדול מכל מה שיוסף הצדיק הצליח לעשות במצרים מהעבדות בבית פוטיפר ועד למלכות על מצרים, והשם הגדול שיצא לו מכך, שנאמר: "טוב שם טוב משמן טוב", וגם שכתר שם טוב הוא הגדול מכולם, אף יותר מכתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, ומתוך כך זה עשה שם טוב לכל עם ישראל שהתקבלו בברכה כאורחים רצויים ומכובדים.

    2. קיבלנו שיעור לאיזו דרגה של שליטה על היצר יכול אדם שבוטח ודבק בבוראו להגיע, ואז לאילו מעלות ודרגות נפלאות הוא זוכה בזכות זה.

    3. הרב יאשיהו יוסף פינטו אומר שראוי היה יעקב אבינו שירד למצרים בשלשלאות והקב"ה ריחם עליו וגלגל את כל הסיפור הזה כדי שהדבר הזה לא יתרחש. עכ"ד. וכך זכה יוסף הצדיק שדרכו נמנע בזיון גדול לבכיר האבות ממנו יצאו 12 שבטי ישראל, ובכך זכה גם לעשות מצות כיבוד הורים מיוחדת וחשובה במיוחד.

    4. מכח עמידתו המוצלחת של יוסף בנסיון הקשה של העריות שהציבה בפניו אשת פוטיפר, כל עם ישראל זכה לשמור על עצמו בעניין הזה בכל שנות השעבוד במצרים וניצל מהחטא הנורא, חוץ משלמית בת דברי שבאופן יוצא מן הכלל נפלה בחטא עם גוי מאחר ונהגה לדבר עם כל אחד שלא כמנהג בנות ישראל הכשרות והצנועות.

    5. ים סוף הסכים להיפתח לכבוד עם ישראל בזמן שהמצרים דלקו אחריהם לאחר שיצאו ממצרים כשראה את ארונו של יוסף, ואז מידה כנגד מידה: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) כנגד "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב).

    נמצאים אנו למדים עד כמה אנו צריכים להיזהר ולהימנע מביקורת כלפי הקב"ה וכל המהלכים שהוא מוביל גם הם נראים תמוהים, לא צודקים ולא חכמים, מאחר וביכולתנו לראות רק חלק מזערי של התמונה הכוללת, והרי אף דיין אמת אינו יכול להכריע את הדין כשחסרים לו רוב הפרטים. לדוגמא, לפני שהעץ המפואר ביותר הגיע למצבו הנוכחי והמרשים הוא היה חייב לעבור את השלב ההכרחי של זרע שנרקב באדמה, וגם לפני שהיין והשמן המשובחים ביותר מגיעים לבתי הלקוחות היה צורך לבצע בתהליך בלתי נמנע בו דורכים על הענבים וסוחטים את הזיתים ורק כך ניתן להגיע לתוצאה הסופית. כל חוזר בתשובה יאמר שהיה שווה לו לחטוף את כל הזעזועים מבורא עולם כדי למצוא את האמת וליישר את אורחות חייו על פיה, שנאמר "כי האדם עץ השדה" ולפעמים צריך לנענע אדם כדי להעירו מהתרדמת בה הוא שקוע, שלא יפספס את כל חייו מבלי להרגיש בכך.
    __________________________________________________ _______

    במילה אחת מה שהתניע את כל המהלך של שחרור יוסף מהצינוק המצרי הוא חלום, שנאמר: "וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם" (בראשית מא, ז). אולי ניתן לראות כאן בעה"י בדרך רמז, שיוסף היה זקוק למחילתו של הקב"ה, ומהרגע שמי שאמר והיה העולם מחל לו ונתן את האות, הכל התחיל להסתדר ליוסף הצדיק, וזאת אנו רואים באמצעות המילה "חלום" שבחילוף אותיות מתקבלת המילה "מחול".
    דבר דומה ניתן לומר גם על שר המשקים שפרעה מחל לו ושיחרר גם אותו, ולעומת זאת גם שר האופים חלם חלום אך דינו היה תליה וכאן מצד אחד אי אפשר להשתמש במילה "מחול" אך מצד שני אפשר להשתמש במילה "מלוח", מאחר ודינו לא היה מתוק כשל יוסף הצדיק ושר המשקים.


    ויהי או והיה, מה יותר מתאים?

    הרה"ג מאיר אליהו שאל כיצד יתכן שפרשת "מקץ" נפתחת במילים: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (בראשית מא, א), שהרי "ויהי" היא לשון צער לעומת "והיה" שהיא לשון שמחה, שהרי אותה פרשה מתארת את עליתו של יוסף הצדיק לגדולה במצרים, ולכן לכאורה היה מתאים יותר לפתוח את הפרשה עם "והיה".


    אלא שחשבתי בעה"י לתרץ שלשון הצער מתיחסת יותר לעובדה שתחילת עליתו של יוסף הצדיק לגדולה סימלה למעשה את תחילת עלייתם של עם ישראל למצרים בה היו 210 שנים, ובמהלכם התרחקו מדרך אבותם בשונה מיוסף הצדיק, והתאימו את אורחות חייהם לזו של המצרים שהיו שקועים בחטאים, תאוות, טומאה ועבודה זרה עד שהיה קשה להבדיל ביניהם, וזה גם מה שגרם לכך שגם פרעה שינה את התיחסותו אליהם והפך אותם לעבדיו במשך 86 שנים, ביחס לכבוד האדיר שהעניק ליוסף הצדיק בזכות יראת השמים, הצידקות, הקדושה והדבקות שלו בבורא עולם, ללמדנו שבמשך כל הדורת המציאות התאימה את עצמה לעם ישראל ביחס ישר לרמת האמונה, האהבה והדבקות שלנו בקב"ה ע"פ מערכת החוקים של סיבה ותוצאה ומידה כנגד מידה בה הקב"ה מנהיג את העולם.

הרשאות פרסום

  • באפשרותך לפרסם אשכולות חדשים
  • באפשרותך לפרסם תגובות
  • אין באפשרותך לצרף קבצים
  • אין באפשרותך לערוך את הודעותיך
  •